בר-אל נ' גבאי

החלטה

1.עיינתי בטענות לעניין מועד הגשת ההתנגדות, כפי שעלו בהתנגדות, בתגובת המשיב, ועתה בתגובה שהגישה המבקשת על תגובת המשיב. כן עיינתי קצרות בבקשה נוספת שהגישה המבקשת להארכת מועד, במקביל להגשת תגובתה האחרונה – אם כי בה לא היה כדי להוסיף על הנטען, ולא היה בה צורך. במאמר מוסגר אעיר, כי על גבי אותה בקשה ניתנה היום החלטה, טרם שראיתי כי הוגשה תגובה זו. באותה החלטה נתבקשה המבקשת להבהיר טיב הבקשה וזיקתה לתגובה שהיה עליה להגיש. ברי, עתה, כי עליה להתעלם מההחלטה האמורה, שכן אינה רלבנטית עוד.

2.לגוף הבקשה, נחה דעתי, כי הגם שמדובר במסירה "כדין", במובן זה שהמשיב יצא ידי חובתו בעת מסירת האזהרה לידי אביה של המבקשת, נכון להאריך את המועד להגשת ההתנגדות עד להגשתה בפועל, באופן שיראוה כאילו הוגשה במועד. הטעם לכך הוא, שעל פי גרסתה של המבקשת, שהיא גרסה מובנית, מובנת, וסבירה (הגם שאיני קובע, כרגע, שהיא גם נכונה), לא נמסרה לה בפועל האזהרה, היא לא ידעה על ההליך, ולא יכולה היתה להתגונן בפניו. גרסה זו עולה בקנה אחד עם התנהלותה של המבקשת, מאז הגשת בקשתה הראשונה לתיק ההוצאה לפועל, ואף עם גרסת ההגנה העיקרית של המבקשת, המייחסת לאביה פעולות לא חוקיות במסירת שיקים של המבקשת, שלא היה חתומה עליהם, לידי המשיב.

3.כנגד גרסה סדורה זו, באה גרסה סתמית מאת המשיב, בלא תצהיר, המייחסת למבקשת (ולאביה) פעולות שונות של הברחת נכסים והתנהגות בלתי אמינה. טענות מעין אלה, גם אם הן נכונות, טעונות ביסוס ממשי בתצהיר ובאסמכתאות, ככל שניתן, אולם כל שהציע המשיב הוא פרשנותו-שלו לתנועות בדפי חשבון הבנק של המבקשת, להן תיתכנה הסברים שונים (שחלקם הוצעו על ידי המבקשת בתגובותיה).

4.לא ניתן להעדיף גרסה בלתי מבוססת, אפילו בתצהיר, על פני גרסה סדורה ומאומתת. על כך יש להוסיף את נטייתו הטבעית של בית המשפט להעדיף בירור סכסוך לגופו על פני הכרעתו מטעמים שבסדרי דין.

5.התוצאה היא, שהבקשה להארכת מועד מתקבלת, ואני מורה כי יראו את ההתנגדות כאילו הוגשה במועד.

6.משכך, יש לעכב את ההליכים בלא צורך בערובה (כפי שכבר הוריתי בהחלטתי מיום 7.9.10). אך בכך לא מסתיים העניין: שכן העיקולים שכבר הוטלו בהוצאה לפועל (הגם שהוטלו כדין, בעת שהוטלו) הופכים, מטבע הדברים, להיות שקולים לעיקולים זמניים, ועל כן אין להותירם על כנם אלא אם תוגש בקשה מתאימה על ידי המשיב, שתבסס הצדקה להטלת עיקולים זמניים (ר' ע"א (חד') 20/06 נתיבי תבואות נ. דוואבה (פורסם במאגרי פסיקה שונים באינטרנט)). על בקשה כזו להיות נתמכת בתצהיר כדין ובכתב התחייבות עצמית. ככל שיוחלט שיש מקום להותרת העיקולים על כנם, תינתן החלטה נוספת באשר לערבות ולעירבון שעל המשיב יהיה להפקיד. בקשה כזו, להותרת העיקולים על כנם, על המשיב להגיש תוך 7 ימים, אחרת אורה על ביטול כל העיקולים.

ההתנגדות תידון לגופה במועד שנקבע לכך (23.1.2011). הוצאות הבקשה להארכת מועד תילקחנה בחשבון בעת פסיקת הוצאות בהתנגדות.

ניתנה היום, י' חשון תשע"א, 18 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.