ת"א
בית משפט השלום תל אביב - יפו
|
22154-09-09
02/12/2009
|
בפני השופט:
נועה גרוסמן
|
| - נגד - |
התובע:
סילוה ברקו
|
הנתבע:
כריכית צבי ובניו בע"מ
|
|
החלטה
שתי סוגיות מצריכות הכרעה.
א. בקשת התובעת לעיכוב הליכי הוצל"פ.
ב. בקשת הנתבעת לחיוב התובעת בהפקדת ערובה.
אכריע בהן אחת לאחת.
עיכוב הליכי הוצל"פ
התביעה שבפני תכליתה מתן סעד הצהרתי כי הסכם הפשרה בין הצדדים לא הופר, ולכן אין מקום להמשך הליכי הוצל"פ.
במסגרת זו, הגישה התובעת את בש"א 15863/09, לעכב את הליכי ההוצל"פ, עד להכרעה בסעד ההצהרתי המבוקש על ידה.
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה, אינני רואה מקום למתן הסעד המבוקש, בשלב דיוני זה.
הבקשה הוגשה ביום 11/08/09, ולא ניתן בה צו עד היום. (במקור התנהלו ההליכים בקשר לצו הזמני, בבית המשפט המחוזי). בין לבין נוהלו והתקדמו הליכי ההוצל"פ. עיכוב ההליכים היום, אינו סביר איפוא, . סעד זמני אמור לאזן בין זכויות הצדדים, במידתיות ראויה. ראו תקנה 362 לתסד"א תשמ"ד-1984.
סבורני, כי מתן סעד של עיכוב הליכים גורף בהוצל"פ, בשלב הדיוני הנוכחי, עשוי להטות את הכף במידה בלתי סבירה לטובת התובעת ולחובת הנתבעת. אי לזאת, אינני נעתרת למבוקש.
בקשה זו, נדחית.
הפקדת ערובה
הנתבעת עתרה לחיוב התובעת, בהפקדת ערובה להוצאות, אם יוכרע ההליך לחובת התובעת, לפי תקנה 519 לתסד"א תשמ"ד-1984.
תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות") קובעת כי:
"א. בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על התובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של הנתבע.
ב. לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה. נדחתה תובענה לפי תקנה זו רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מלתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לעניין ערובה והוצאות".
רואים אנו איפוא, כי תקנה 519 דנן, מסמיכה את בית המשפט לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, אולם סמכות זו לא תופעל באופן אוטומטי, וזאת על מנת שלא לנעול דלתות בית המשפט בפני מתדיין עני, ועל מנת שלא לפגוע בזכותו לממש את זכות הקניין שלו המהווה זכות יסוד.
על בית המשפט לאזן בין האינטרסים המנוגדים של התובע ושל הנתבע. מחד גיסא, עליו לדאוג כי גם תובע עני, ובכללם גם פושט רגל וחברה בקשיים, יוכלו לזכות לסעד משפטי המגיע להם.
מאידך גיסא, על בית המשפט לשוות לנגד עיניו גם את הנתבע, אשר בסופו של הליך ארוך ,עלול למצוא עצמו בפני שוקת שבורה ובחוסר יכולת לממש את ההוצאות שתפסקנה לזכותו.