ברנשטיין פליפה נ' מלון - קלאב הוטל טבריה

החלטה

1.זוהי בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית הדין מיום 30/06/11, לפיה התנה בית הדין הגשת קלטת ותמליל שלה כראיה מטעם התובע, בתשלום הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 4,000 ₪ .

מדובר בהקלטה שנעשתה ע"י התובע בה הקליט, ללא ידיעת בן שיחו, אחד מעדי הנתבעת, תוך כדי הדיון בתביעה ולאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית לרבות תצהיר של אותו עד.

התובע ביקש להגישה במהלך ישיבת הוכחות וכחלק מחקירתו של אותו עד, למרות שמדובר במסמך שלא הוצג בפני בית הדין קודם לכן, ודאי שלא בפני הצד השני, לא צורף לתצהיר התובע בניגוד להחלטת בית הדין, ולא נתבקשה בשום שלב רשות להגישו.

לאחר קבלת תגובת הנתבעת – המשיבה לבקשת התובע להציג את ההקלטה בכל זאת – ניתנה החלטה בה נשקלו מכלול השיקולים הצריכים לעניין, והוחלט לאפשר הגשת הראיה, אולם נוכח הנסיבות בהן מבוקש להגישה, הוחלט להתנות האפשרות להגישה בתשלום של סך 4,000 ₪ לנתבעת, תוך 30 יום ממועד מתן ההחלטה.

הבקשה לעיון חוזר מושא החלטה זו הוגשה ביום 03/08/11, דהיינו לאחר חלוף המועד לתשלום ההוצאות.

2.להלן תמצית הנימוקים העיקריים בבקשה –

א.התובע האמין לאורך כל הדרך במצגי הנתבעת, שהיא הצד החזק בענייננו.

ב.הנתבעת עושה כל שביכולתה כדי להסתיר את האמת מפני בית הדין.

ג.התובע אב לשני ילדים קטנים, האחד מהם בעל בעיות התפתחותיות, והוא מפרנס יחיד למשפחתו ומשתכר סך 5,000 ₪ בלבד.

בנסיבות אלה יקשה עליו לשלם את הסך בו חויב, שמהווה 80% משכרו החודשי.

ד.בית הדין התבקש לבטל את החיוב בהוצאות או להפחיתו או להאריך המועד לתשלומו.

3.הנתבעת-המשיבה, הודיעה כי היא מתנגדת נחרצות לבקשה, ואלה טעמיה –

א.הבקשה הוגשה בחלוף המועד לתשלום ההוצאות.

ב.הראיה שמבוקש להגישה הושגה תוך ביצוע עבירה פלילית, ולא נוצלו ארבע הזדמנויות אפשריות לבקש להגישה.

ג.מצבו הכלכלי והאישי הנטען של התובע לא הוכח, והטענות העובדתיות שבבקשה בהקשר זה לא נתמכו בתצהיר או הוכחו בדרך אחרת.

4.בקשה לעיון חוזר – הדין החל –

ההחלטה מושא הבקשה שבפנינו הינה בגדר החלטת ביניים, שאינה מסיימת את ההליך.

הלכה פסוקה היא כי "בעיקרון אין מניעה שבית-המשפט יעיין מחדש בהחלטת ביניים שנתן, שעניינה צו זמני בהתקיים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת. יודגש כי המקרים שבהם ישנה בית-המשפט מהחלטת ביניים שנתן ללא שינוי בנסיבות הם נדירים ביותר, ובית-המשפט לא ייתן ידו לשימוש לרעה בהליך החריג של עיון חוזר, אך אין לומר כי אין בידי בית-המשפט סמכות לשוב ולעיין בהחלטתו – הדבר נתון לשיקול-דעתו של בית-המשפט. כך, למשל, רשאי בית-המשפט לחזור בו מהחלטת ביניים, ובכלל זה החלטת ביניים שעניינה מתן סעד זמני, אם נוכח לדעת שטעה (ראו ע"א 37/68 גינז נ' מאירי בעמ' 528)". (דברי כב' הנשיאה ביניש בעא 9396/00 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' אלי זנגי , פד"ע נה (3) 537).

ועוד נאמר, גם ע"י בית הדין ארצי לעבודה, כדלקמן –