ברנשטיין נ' מדינת ישראל משרד הביטחון

פסק דין

1.תביעה בגין תאונת דרכים שארעה ביום 16.11.08 בסמוך לאחד משערי הכניסה למחנה הצבאי "צריפין".

2.לטענת התובעת - נהגה בתה ברכבה (להלן: "הנהגת") ורכבה נכנס לנתיב השמאלי מבין שניים המובילים לכניסה למחנה הצבאי. רכב הנתבעת, שהינו משאית צבאית, נסע בנתיב הימני והיה נהוג ע"י קארין שובלי (להלן: "החיילת"). המשאית סטתה מן הנתיב הימני, לנתיב בו נסע רכבה של התובעת. בנסיבות אלה, פגעה המשאית ברכב התובעת. לרכבה של התובעת נגרמו נזקים כמפורט בחוו"ד השמאי ובתמונות שצורפו לכתב התביעה.

3.לטענת הנתבעת - מדובר בכביש ובו שני נתיבים. הנתיב הימני מבין השניים נחסם. שער הכניסה ממוקם על הנתיב השמאלי. המשאית עמדה בעצירה מוחלטת בהמתנה לבדיקה. רכב התובעת בהגיעו לצומת, פנה שמאלה במעגל תנועה וסטה לנתיב השמאלי מבין השניים בניסיון "להידחף" לנתיב השמאלי ולעקוף משמאל את המשאית. בעת הזו פגע רכבה של התובעת בחלקה האחורי שמאלי של המשאית. סבורה הנתבעת, כי האחריות לאירוע רובצת לפתחה של הנהגת ברכב התובעת.

4.בדיון שהתקיים בפניי העידו הנהגת ברכב התובעת וחייל שישב לצד החיילת שנהגה במשאית. הוברר, כי לפני נתיבי הנסיעה ממוקם מעגל תנועה מכיוונו הגיע רכב התובעת. באופן תמוה לא זומנה החיילת לדיון על מנת למסור גרסתה. נציג הנתבעת הסביר, כי החיילת השתחררה משירות צבאי לפיכך זומן החייל שישב לצידה (להלן: "החייל").

הנהגת העידה, כי השתלבה בנתיב השמאלי בבואה ממעגל התנועה, לאחר שרכב שנסע באותו נתיב אפשר את השתלבותה. המשאית שנסעה בנתיב הימני, נתיב שנחסם לתנועה, ביקשה אף היא להשתלב באותו נתיב לכן נדחקה למקום עמידת רכב התובעת. משהבחינה הנהגת במשאית, צפרה לחיילת שנהגה בה אך ללא הועיל. המשאית "דחפה" את רכב התובעת מחוץ לנתיב הנסיעה. המשאית עברה את הבידוק הבטחוני והמשיכה בדרכה. הנהגת נאלצה לאתר את המשאית. כשהצליחה לאתרה, היתה החיילת כבר שקועה בשיחה עם הקצין האחראי. החיילת אמרה לקצין כי לא רצתה לאפשר לרכב התובעת להיכנס לנתיב, אך הקצין היסה אותה.

החייל שישב לצד החיילת העיד עדות מבולבלת למדי. החייל הסביר, כי כלל לא היה ער לחיכוך בין שני הרכבים לאור מקום מושבו וגובה המשאית. עם זאת העיד, כי היה מודע לויכוח שהתנהל בין החיילת לבין אישה נוספת שישבה ברכב התובעת, אודות הויכוח העידה גם הנהגת. החייל אישר שהחיילת אמרה לקצין הרכב כי לא רצתה לאפשר לרכב התובעת להשתלב בנתיב הנסיעה. כן טען, כי המשאית עברה לנתיב השמאלי, נתיב נסיעת רכב התובעת, היות ונתיב הנסיעה הימני נחסם לתנועה.

5.עיינתי בכתבי הטענות ובצרופותיהם, שמעתי את עדויות הנהגת והחייל והתרשמתי משניהם באופן בלתי אמצעי.

הנהגת הותירה בי רושם מהימן וניכר היה כי פיה ולבה שבים. מנגד נמנעה כאמור הנתבעת מלזמן את החיילת שנהגה במשאית לעדות. משכך, נותרה גרסת הנהגת מבלי שנסתרה באופן ממשי ע"י הנתבעת, שכן החייל העיד, כי כלל לא היה ער לחיכוך בין שני הרכבים. לכתב ההגנה, צורפה גרסה כתובה ותמציתית של החיילת, לפיה רכבה של התובעת שפשף את המגן הקדמי של המשאית.

בנסיבות אלה, לא ברור הכיצד החייל לא היה ער לפגיעה.

כך או כך, העיד החייל, כי ככל שהיתה פגיעה נכון היה לעצור ולהחליף פרטים. החייל אף אישר את גרסת הנהגת לפיה ביקשה החיילת שלא לאפשר לרכב התובעת להשתלב בנתיב הנסיעה השמאלי. החייל התייחס לויכוח בין החיילת לאישה אחרת. אותה אישה על פי הנראה נסעה ברכב התובעת לצד הנהגת והתווכחה עם החיילת, אך הויכוח התפתח לאחר שהמשאית כבר "דחפה" את רכב התובעת אל מחוץ לנתיב הנסיעה.

מכל מקום שוכנעתי, כי עובר לאותו ויכוח, היה רכב התובעת בנתיב השמאלי, המשאית פגעה בו ולפיכך הסיטה הנהגת את רכב התובעת לצד נתיב הנסיעה.

בנסיבות אלה, האחריות לפגיעה ברכב התובעת רובצת לפתחה של החיילת שנהגה במשאית הנתבעת.

6.אשר על כן, הנני קובע, כי על הנתבעת לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לרכבה עקב התאונה.