ברנשטיין נ' יעקובוב

פסק דין

לפני תביעה כספית ע"ס של 4,223 ₪ שעניינה נזקי רכוש שנגרמו לרכבה של התובעת, רכב מ.ר. 7956651 (להלן "הרכב") , עקב תאונת דרכים מיום 25.7.12.

התאונה אירעה בזמן שברכב התובעת נהגה בתה (להלן "הנהגת") ובזמן שהנתבע נהג ברכב מ.ר. 1393717.

עפ"י הנטען בתביעה, בשעות הצהריים של יום התאונה, עצרה הנהגת את רכבה ברמזור אדום בצומת. כאשר האור התחלף לירוק, החלה הנהגת לחצות את הצומת כדין, לצורך פנייה שמאלה, כאשר לפתע הגיח רכב הנתבע משמאל, נכנס לצומת באור אדום, פגע ברכב התובעת וגרם לו נזק.

התובעת צירפה לתביעתה חוות דעת שמאי, בה הוערך הנזק ברכב בסך של 3,482 ₪. התובעת מבקשת לחייב את הנתבע בנזק זה בתוספת שכ"ט שמאי בסך של 690 ₪.

מנגד, טען הנתבע בכתב ההגנה כי הוא הגיע לצומת מרומזר, הרמזור היה ירוק בכיוון נסיעתו והוא נכנס לתוך הצומת, לפתע הגיח רכב התובעת אל תוך הצומת ברמזור אדום והתנגש ברכבו.

בדיון שמעתי את שני הנהגים ואת אחותו של הנתבע, מי שנסעה עמו ברכב בזמן התאונה.

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מעדותם באופן בלתי אמצעי, לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על מצורפיהם ולאחר שעיינתי בתמונות הנזק בשני הרכבים ובתמונות הצומת, אני מבכרת את גרסתה של הנהגת על פני זו של הנתבע ומכאן אני מורה על קבלת התביעה.

ראשית אציין כי עדותה של הנהגת היתה עדות עקבית ואחידה והיא עשתה עלי רושם אמין. הנהגת סיפרה כי היא הגיעה אל הצומת, כשהיתה הראשונה ברמזור. היא עצרה את הרכב בשל רמזור אדום, דקה או שתיים ולאחר שהתחלף הרמזור לירוק היא החלה לפנות שמאלה, אז נכנס הנתבע אל הצומת מצד שמאל. התובעת העידה כי אז נבהלה ולא ידעה מה לעשות ואף עצמה עיניים מרוב פחד.

התובעת המשיכה וסיפרה כי מיד לאחר התאונה יצא הנתבע יחד עם בני משפחתו מהרכב, ואמר לה שהיא אשמה תוך שהיא שומעת את האחרים מדברים ברוסית, כשככל הנראה לא ידעו כי היא מבינה את השפה, ומסכמים שצריך "להפיל את הכל עליה" ולהחתים אותה על מסמך בו היא מודה שהיא אשמה.

אל מול עדותה הספונטנית והאמינה של הנהגת, העידו הנתבע ואחותו והרושם היה כי מטרתם העיקרית היא להאשים את התובעת באחריות לאירוע התאונה, כאשר עדותם לא היתה אחידה והאחת לא תאמה את השנייה.

כך למשל, בעוד שהנתבע העיד כי הוא ראה את הרמזור ירוק מרחוק, כאשר 5 מטרים לפני הכניסה לצומת הוא המשיך להיות ירוק, והוא התקדם לצומת כשהרמזור ירוק, מעדותה של האחות השתמע כאילו הם עצרו את הרכב לפני הכניסה לצומת, שכן העידה "...התחיל להיות ירוק ואז נסענו. אנו עומדים ראינו ירוק ונסענו...", גרסה שלכאורה סותרת את גרסתו של הנתבע אשר סיפר כי הוא המשיך בנסיעה רציפה עת התקרב לצומת, בשל אור ירוק. היא נשאלה היכן בדיוק עמדו והשיבה "עמדנו איפה שכולם עומדים" ובהמשך כשהבינה את הבעייתיות בגרסה זו הוסיפה "אני לא יודעת למה עמדנו. אני לא הנהגת...".

גם עדותם ביחס למה שהיה לאחר התאונה לא היתה עקבית, ובעוד שהאחות טענה כי הנהגת התנצלה לאחר התאונה, הנתבע לא מסר בעדותו פרט זה למרות שמדובר בפרט חיוני שאין ספק שהיה מציינו אילו היה.

בנוסף ולמרות שהאחות לא זכרה באיזה מקום, מבין שלושה, ישבה במושב האחורי, לא ידעה באיזה נתיב נסע הרכב של אחיה ולא ידעה להשיב על שאלות רלוונטיות אחרות, היא טענה כי ראתה את הרמזור בכיוון נסיעתם וזה היה ירוק, אם כי כשהבינה כי היא לא מצליחה למסור פרטים אחרים אודות התאונה, חזרה ואמרה "אני לא הנהגת".

מעבר לכך, יש לציין כי הנתבע, שפנה ללשכה לסיוע משפטי לקבלת ייצוג בהליך זה, בשל חוסר יכולת כלכלית, בחר לתקן את הנזקים ברכבו, בסמוך לאחר התאונה, בעצמו תוך תשלום סך של 2,500 ₪, ולא הגיש תביעה נגד הנהגת זאת חרף גרסתו בדבר אשמתה הברורה.

לאור האמור, אני מעדיפה את גרסתה של הנהגת וקובעת כי התאונה אירעה בשל כניסת הנתבע לצומת באור אדום. מכאן, ומשלא נסתרו טענות התובעת באשר לנזק, אני מורה על קבלת התביעה ומחייבת את הנתבע לשלם לתובעת סך של 4,172 ₪ (נזק ישיר + שכ"ט שמאי), בתוספת הפרשי ריבית והצמדה מיום התאונה.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את האגרה על שני חלקיה + שכ"ט עו"ד בסך של 1,000 ₪ (כולל מע"מ).

סכומים אלה ישולמו תוך 45 ימים, מיום המצאת פסה"ד לידיו של הנתבע.

המזכירות תמציא את פסה"ד לצדדים.

ניתן היום, ח' אדר תשע"ד, 08 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.