ברנדט נ' עיריית חולון

פסק דין

1.לפני בקשת ב"כ הצדדים לפסיקת גמול ושכ"ט בעקבות הודעת חדילה שהוגשה על ידי המשיבה (להלן: "העירייה") בתובענה הייצוגית שבנדון.

2.המבקש הגיש תובענה ביום 20.1.2013 כנגד המשיבה - עיריית חולון, שלטענתו מחזיקה בידיה יתרות כספים, בין היתר בגין תשלומים לספריה, תשלומי ארנונה ואגרות חינוך, אשר רשומים לזכותם של הנישומים ואשר אין לגביהם מחלוקת, מבלי לעדכן את הנישומים.

הקבוצה בשמה הוא מעוניין להגיש את התובענה הייצוגית – כל הנישומים שלזכותם רשומה בספרי המשיבה יתרת זכות, אשר המשיבה טרם העבירה לידיהם, במועד הגשת הבקשה.

לטענת המבקש, מזה שנים רבות, שומרת העירייה בחשבונותיה, בשיטתיות כספים רבים הרשומים לטובת נישומים, מבלי לעדכן הנישומים כי לרשותם עומדת יתרת זכות או לחילופין מבלי לקזז הזכות כנגד חובות אחרים של הנישומים. בבקשתו , ציין המבקש כי אינו יכול לדעת את מספר חברי קבוצת התובעים בתובענה הייצוגית (להלן: "הקבוצה") ואת יתרת הזכות שיש לכל חבר בקבוצה, שכן אין לו גישה לנתונים אלה, שנמצאים במלואם בידיה של המשיבה.

3.כ-3 חודשים לאחר הגשת בקשת האישור, בתאריך 21.4.2013, הגישה המשיבה הודעת חדילה לפי סעיף 9 לחוק תובענות ייצוגיות ולחילופין תגובה לבקשה לאישור התובענה הייצוגית. במסגרת הודעה זו ציינה העיריה כי נעשתה השבה לרוב הנישומים, שנרשמה על שמם יתרת זכות בשנתיים שקדמו למועד הגשת הבקשה, ולחילופין בוצעה הפחתה מיתרות חובה אחרות. בהודעתה ציינה כי שיעור יתרות הזכות בגין תשלומי חינוך לאחר מועד הבקשה עמד על כ-19,661 ₪ לכל הקבוצה, וכי מבדיקתה עולה כי מדובר ב-219 נישומים שלהם יתרות זכות.

בדיון שנערך בפני ביום 13.10.2013 התברר כי היתרה שלזכות התובע היא בשל תשלומי חינוך בלבד. התובע הייצוגי הסכים לצמצם את המחלוקת ולהתרכז באגרת השירותים בגין תשלומי חינוך הכוללים את הרכיבים: וועד הורים, השאלת ספרים ודמי ביטוח תאונות אישיות.

התוצאה היא שהתובענה הייצוגית נדחית ונותרה פסיקת גמול לתובע הייצוגי ושכ"ט לב"כ.

4.המבקש טען לגמול לתובע הייצוגי בסך של 30,000 ₪ ושכר טרחה לבא כוחו בסך של 100,000 ₪ בצירוף מע"מ.

המשיבים לעומתם ביקשו לדחות את הבקשה לפסיקת גמול ושכ"ט, או לחילופין לפסוק סכום שלא יעלה על 16% מהתועלת שחושבה לשנתיים שקדמו לתובענה, קרי 1,048 ₪ בגין גמול ו-3,145 ₪ בגין שכר טרחה, זאת בשל העדר פנייה מוקדמת לרשות ובשים לב לאינטרס השמירה על הקופה הציבורית.

דיון

5.סע' 9(ב)-(ג) לחוק תובעות ייצוגיות, שכותרתו "בקשה לאישור בתביעת השבה נגד רשות – הוראות מיוחדות", קובע כי כאשר הוגשה הודעת חדילה תוך 90 יום ממועד הגשת בקשת האישור, אין לאשר את התובענה הייצוגית, וביהמ"ש רשאי לאשר גמול לתובע הייצוגי ושכ"ט לבא כוחו, למרות דחיית הבקשה, בהתאם לקריטריונים הקבועים בסעיפים 22(ב) ו-23(ב) לחוק תובענות יצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות יצוגיות או "החוק").

על פירוט הקריטריונים ופרשנות הפסיקה לקריטריונים אלו ראו: עע"מ 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל – מנהל המכס ומס בולים (לא פורסם), סע' 38, ע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט (לא פורסם) (להלן: "פס"ד רייכרט").

6.יישום הקריטריונים הרלבנטיים לקביעת גובה הגמול, בנסיבות המקרה:

הטרחה והסיכון – הטרחה שבהכנת התובענה וניהולה, עד השלב שבו הוגשה הודעת חדילה ע"י העירייה, אינה נראית חורגת משמעותית מכל תביעה אזרחית רגילה. התביעה אינה מורכבת, ואינה דורשת מומחיות. התביעה מבוססת על טענה עובדתית פשוטה שהעירייה משאירה בידיה כספים של נישומים אשר נמצאים ביתרת זכות ברישומיה. אין כל פירוט של יתרות אלה בתביעה. נטען שכל הנתונים בדבר יתרות הזכות נמצאים ברשות העירייה, כך שלא היה צורך במחקר או טרחה כלשהם לשם הכנת התובענה, או לתחשיבים מיוחדים. יתר על כן, התובע הייצוגי אפילו לא פירט מה היתה היתרה המקורית שנותרה לזכותו לפני כ- 10 שנים.

בנוסף, התובע ובאי כוחו לא פרטו ולא תמכו בראיות היקף המשאבים אשר הושקעו בהכנת התובענה והבקשה. מעצם טיבו, הליך של תובענה ייצוגית, המסתיים בהודעת חדילה של הרשות, עוד בטרם התקיים דיון מהותי בגופה של התובענה, אינו כרוך בהשקעת משאבים גדולה. יתרה מכך, בהקשר זה אין להתעלם מהעובדה כי בהחלטת המשיבה להשיב לתושבים את יתרות הזכות, חסכה היא משאבים לקופה הציבורית, הן מבחינת חסכון בזמנו של בית המשפט והן בזמנם של הצדדים המתדיינים.

הסיכון - המבקש לא הראה סיכון מיוחד בהגשת התובענה בנסיבות העניין, מעבר לעובדה שמדובר בתובענה ייצוגית. עם זאת, יש לקחת בחשבון כי תאורטית קיימים סיכונים לתובע הייצוגי בפסיקת הוצאות גבוהות כנגדו, אם תדחה תביעתו (ראו: פסק דיני ב-23679-04-12 חנניה מלכה נ' עיריית בת ים, סע' 3 לפסה"ד).

התועלת לקבוצה – העובדה כי רק בשל הגשת בקשת האישור חדלה העירייה מהחזקת יתרות זכות של תושבים בידיה, במשך שנים רבות, מעידה על תועלת ממשית לקבוצה. התועלת היא הן ביחס לעבר והן בכך שנמנעה החזקה עתידית של כספי ציבור, שלא לצורך, ואלמלא התובענה הייצוגית יכול והיתה נמשכת שנים רבות. ברם, גודל הקבוצה וגובה הסכום הנדרש להשבה מצביע על העובדה כי אין מדובר בהעלמה שיטתית של כספי נישומים, כפי שטען המבקש. על פי רישומי העירייה, לזכותו של המבקש עומדת יתרת זכות מוצמדת בגין אגרת חינוך בסך של 149.8 ₪, וסך יתרת הזכות שנותרה לתשלום לשאר חברי הקבוצה הוא 4,104 ₪ בלבד, לאחר שלאחרונה, עפ"י הודעת המשיבה בוצעה השבה למרבית הנישומים בסך כולל של כ-15,500 ₪. הסך הכולל של כספים שעוכבו הוא איפוא 19,661 ₪. העירייה אף הודיעה כי תמשיך לפעול להשבת הכספים ותודיע לתושבים על זכותם להשבה, או לחילופין תבצע את הניכוי מחוב עתידי.

הצדדים בכתבי טענותיהם לא נוקבים במספר השנים בהם נהגה העירייה להקפיא את הכספים ברשותה, אך משתמע, וכך אני מניחה, בהעדר טענה אחרת מצד העירייה, כי העירייה נהגה כך מקדמת דנא. התובע עצמו טוען שהיתרה שלזכותו היא לפחות מלפני כ- 10 שנים, ומכאן מתבקשת המסקנה כי הקרן במקור היתה בסכום זניח, ויתכן שלא במקרה לא טרח התובע הייצוגי במשך כל השנים לבררה ולקבל חזרה. עם זאת, עיקר התועלת שנצמחה לקבוצה ולציבור היא במישור העקרוני, בכך שלהבא תשיב העיריה יתרות זכות אף בסכומים נמוכים.