ברמץ ואח' נ' ברגמן

החלטה

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף.

רקע עובדתי

הצדדים להליך הינם חברים באגודה שיתופית. בין הצדדים מתנהל מזה מספר שנים סכסוך מר ועיקש שהניב הליכים משפטיים רבים. במסגרת אותם הליכים, הורה רשם האגודות השיתופיות (להלן: "רשם האגודות") על עריכת חקירה באגודה ומינה לשם כך את רו"ח עופר אלקלעי. החוקר הגיש דו"ח ביניים אשר הציג את ממצאיו הראשוניים והמליץ על המשך החקירה באשר לנעשה באגודה. רשם האגודות אישר את המשך החקירה ואף הורה לחוקר לבחון האם יש מקום להמליץ על פירוק האגודה בהתאם לסעיף 46 לפקודת האגודות השיתופיות.

החוקר הגיש לרשם האגודות דו"ח חקירה מפורט שלפיו נמצאו הטענות שהועלו כנגד המשיב כמוצדקות; החוקר המליץ למנות מפרק לאגודה וכן ועדת ביקורת חיצונית, שתפקח על פעילות האגודה, ואף המליץ על הגשת תלונות נגד המבקש למשטרת ישראל.

עם קבלת דו"ח החקירה הורה רשם האגודות למשיב להפיץ את דו"ח החקירה על נספחיו בין כל חברי האגודה; המשיב לא עשה כן, ותחת זאת הוא הגיש בקשה לרשם לפסול עצמו מלדון בהשגות על דו"ח החקירה של החוקר.

בהחלטתו מיום 6.3.2011 דחה רשם האגודות את בקשת הפסילה תוך שקבע כי אין בטענות המבקש ממש, ואף חייב את המבקש אישית לשלם למשיבים הוצאות בסך של 2,500 ₪.

המבקש הגיש ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים על החלטת רשם האגודות שבמסגרתו תקף את עצם ההחלטה וכן את חוקיות חיובו בהוצאות משפט על ידי הרשם. הערעור נדחה בהחלטתו של כב' השופט מרזל מיום 5.5.11. המבקש לא אמר נואש והגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון על פסק דינו של כב' השופט מרזל, שאף היא נדחתה בהחלטתו של כב' השופט מלצר ביום 14.9.11.

ביום 29.6.11 ניתנה החלטה נוספת על ידי רשם האגודות, במסגרת דיון בבקשת הפירוק של האגודה, בה חויב המבקש לשלם למשיבים הוצאות בסכום כולל של 30,000 ₪.

המשיבים הגישו בקשה לביצוע החלטת רשם האגודות במסגרת תיק הוצל"פ, לשם גביית ההוצאות שנפסקו נגד המשיב.

רשם ההוצאה לפועל הורה על סגירת התיק בקובעו כי החלטת רשם האגודות שבגדרה הוחלט לחייב את המבקש בהוצאות, הינה החלטה בעלת אופי מנהלי גרידא ועל כן היא אינה נכנסת לגדר סעיף 6 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, וזאת משום שאין היא מהווה פסק דין על פי אותו סעיף.

בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטת רשם ההוצאה לפועל נדחתה. בהחלטתו מיום 6.12.11 קבע כב' השופט עאסי כי החלטת רשם האגודות אינה ניתנת לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל וכי נראה כי בנסיבות המקרה הדרך לאכיפת החלטת רשם האגודות הינה באמצעות הגשת תובענה אזרחית מתאימה.

בעקבות החלטה זו הגישו המשיבים תביעה בסדר דין מהיר לתשלום סכומי ההוצאות שנפסקו על ידי רשם האגודות השיתופיות בהחלטותיו מיום 6.3.11 ו-29.6.11.

טענות המבקש

המבקש הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף. בבקשה זו טוען המבקש, כי החלטות רשם האגודות השיתופיות שבגינן הוגשה התובענה אינן חלוטות וייתכן שאף אינן תקפות וכי טענות המבקש נידונות כעת במקביל בבית המשפט המחוזי.

המבקש טוען כי על ההחלטה מיום 29.6.11 הוגש ערעור לשר העבודה. היועץ המשפטי של השר דחה את הערעור. כנגד החלטת היועץ המשפטי הגיש המבקש עתירה לבג"ץ, התלויה ועומדת. מאחר שטרם ניתנה החלטת בג"ץ בתובענה, הרי שעדיין אין תוקף להחלטת הרשם.

כן טוען המבקש, כי על החלטת רשם האגודות השיתופיות מיום 22.12.11 ו-25.12.11 הוגש ערעור לבית המשפט לעניינים מינהליים, במסגרתו תקף המבקש גם את עניין ההוצאות שהוטלו על ידי הרשם בהחלטתו מיום 29.6.11.

המבקש מוסיף וטוען כי גם אם בסופו של יום, לאחר שיסתיימו כל הליכי הערעור, תיוותר החלטת הרשם על כנה, תעמוד על כנה שאלת סמכותו של רשם האגודות השיתופיות לחייב בתשלום הוצאות ושכ"ט עו"ד.

לבסוף, טוען המבקש כי התובעים השמיטו מכתב התביעה אדם בשם מר אריה וירצבורגר אשר לטובתו נפסקו חלק מההוצאות על ידי רשם האגודות, ועל כן יש להפחית מסכום התביעה את ההוצאות שנפסקו לטובתו.

טענות המשיבים