ברמן נ' מדינת ישראל

פסק דין

המערער עבר עבירה קלה יחסית בכך שהסיע במושב שליד הנהג אדם כאשר אין הוא חגור בחגורת בטיחות.

המערער אף מסר את שמו של האיש ומשקיבל דוח ברירת משפט הגיש בקשה להשפט, כדי להוכיח משינתן לו יומו בבית המשפט את צדקתו.

בבקשה לבית המשפט אשר הוגשה במשטרת ישראל אגף התנועה ביום 14.1.10 ציין בפרטיו את כתובתו נחל בשור 9א רמת השרון. ואכן בקשתו נתקבלה ונשלחה לו הזמנה בדואר רשום לכתובת זו אך הדואר לא נדרש.

בית משפט קמא בישיבה מיום 26.7.10 ראה כדין, לפי תקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי את ההזמנה בדרך זו כהזמנה ראויה ודן את המערער בהעדרו, תוך שהוא שוקל בין שיקוליו את גליון הרשעותיו המכביד, בהן 6 הרשעות קודמות וגזר את הדין בעונש חמור של קנס, פסילה בפועל ופסילה על תנאי.

בקשה לביטול פסק הדין הוגשה בלווית תצהיר לבית משפט קמא ושם טען המערער שההזמנה, משום מה, נשלחה לכתובתו הקודמת ברמת השרון והוא הרי, כך מעיד נספח בתעודת הזהות מתגורר זה מכבר ברחוב טרומפלדור בתל אביב ולכן הזמנתו לדין לא היתה הזמנה ומשכך פסק הדין שניתן בהעדרו ראוי לביטול.

בית משפט קמא ביום 7.12.10 דחה הבקשה תוך שהוא מתייחס למסירה כדין של ההזמנה למערער.

על כך הערעור בו נטען על עונש מחמיר יתר על המידה, על עיוות דין ועל כך שלא באשמתו בית המשפט שלח את ההזמנה לכתובת שגויה.

מתברר מטיעוני המדינה שהמערער ביקש להערים על בית משפט קמא ועל בית משפט זה, ביודעו שאת הבקשה להשפט שלח כאשר הכתובת המתנוססת היא הכתובת שברמת השרון, טען בבקשה, בערעור ובתצהיר שאין הוא יודע מדוע הזימון לא נעשה לכתובתו הנכונה.

מערער כזה שבא לבית משפט שלערעור בידיים לא נקיות, יתקשה בית משפט, יתקשה מאוד שאף אין הוא בית דין גבוה לצדק ליתן לו סעד. לגופו של עניין בוודאי שאין הסבר לצורך סעיף 130(ח) לחסד"פ [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 הסבר לאי הופעתו, אף עיוות דין אין ואפילו לא בעונש, הגם שעסקינן בברירת משפט ובענישה חמורה בסופו של יום.

המדינה ביקשה ובצדק שאטיל על המערער הוצאות. אין בדין, גם לא בתקנות סדר הדין הפלילי ולא בשום מקום אחר, למיטב ידיעתי, עיגון חקיקתי להטלת הוצאות בדחיית ערעור פלילי.

הטעם לכך הינו כמובן העובדה שערעור הוא דבר שבזכות והמחוקק היסס שמא יצירת אפשרות להטלת הוצאות בדחיית ערעור ירפה רוחם של אנשים המבקשים להגיש ערעור וערעור היא זכות כמעט חוקתית. עם זאת, הנני סבור שראוי שהמחוקק ישקול כאשר הנסיבות מצביעות על כך שערעור גם בזכות לוקה ביושרה או בנסיבות דומות ליצור את הכלי הזה כדי להרתיע מקרים מסוג זה שקרה כאן.

יכול שיש לבית משפט סמכות טבועה להטיל הוצאות בנסיבות, אינני סבור שזו דרך ראויה ולכן מסיבה זו כמובן שלא אטיל הוצאות.

המדינה כמובן תשקול האם יש הצדקה, אם לאו, להגיש תלונה בעניינו של המערער למשטרה, במידה ותמצא שיש במעשה משום עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 או עבירה פלילית אחרת.

אדגיש שאינני מורה למדינה אלא מותיר לשיקול דעתה.

ניתנה והודעה היום ט"ו שבט תשע"א, 20/01/2011 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: חניתה עזריה