ברמן נ' מדינת ישראל

פסק דין

בית משפט קמא הרשיע את המערער על פי הודאתו בעבירות לפי סעיפים 64 א' (א), 62 (2) ו-38 (3) לפקודת התעבורה, התשכ"א – 1961, כל זאת בעקבות תאונת דרכים שגרם, ומיד אחר כך, לחת על דוושת הגז ונמלט מן המקום, עבירת הפקרה אחרי גרם תאונה. בתאונה נפצעה קשה צעירה, אשר נגרמו לה שברים משמעותיים עם נזקים הנמשכים זמן הרבה אחרי התאונה, שברים בשוק שמאל, בזרוע שמאל, באגן ועוד.

בית משפט קמא גזר את דינו של המערער, בין היתר, לשישה חודשי מאסר בעבודות שירות ולשמונה שנות פסילה בפועל החל מיום פסילת רישיונו המנהלית.

על רכיבים אלה בענישה הערעור, כמו גם על קנס בסך 5,000 ₪ שהוטל על המערער.

בערעורו, טוען המערער כי מדובר בתאונה שהתרחשה ביום 25.09.06, וגזר הדין ניתן רק כעבור כארבע שנים, שבית המשפט, בניגוד לפסיקה המאפיינת את מידת הענישה בעבירות מעין אלה, החמיר איתו מעל ומעבר לנדרש, כי בית משפט קמא התעלם מהעובדה שכתב האישום המקורי בעבירת ההפקרה החזיק עבירה קלה יותר עפ"י התקנות, ולכן, כך על דעתו של המערער, יש להתערב בגזר הדין ולתקנו.

ציינתי לעיל את החבלה הקשה אותה סבלה קרבן התאונה. הזכרתי לעיל שהמערער הפקיר אותה לנפשה וברח מהמקום.

נכון שלא הייתה מחלוקת בעובדה שבהמשכו של אותו יום, המערער, לאחר שנועץ בחבר ובעו"ד, הסגיר עצמו למשטרה, אך אין בדבר הרבה כדי לסייע בידו.

נכון שההליכים בתיק נמשכו זמן יחסית ממושך, אך כתב האישום הוגש לא הרבה אחרי התאונה, והימשכות ההליכים לפתחו של המערער רובץ.

עיינתי בפסיקה שהציגו הצדדים בעבירות דומות, וסבור אני שאף שמדובר בהיבט הפסילתי בענישה לא קלה, אין מדובר בענישה בלתי סבירה.

לעניין המאסר והקנס, לטעמי, עונשו של בית משפט קמא בעניינים אלה אף נמוכה, ובוודאי שאינה מצדיקה התערבות.

אזכיר הלכה, ולפיה "ערכאת ערעור תתערב בחומרת עונש שתוטל על ידי ערכאה דיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה" (ע"פ 3015/09, מ"י נ' פואד קדיח, לא פורסם מיום 20.07.10).

גזר דינו של בית משפט קמא נכון, ולכן, הערעור נדחה.

ניתנה והודעה היום י"א חשון תשע"א, 19/10/2010 במעמד הנוכחים.

רענן בן-יוסף, שופט

הוקלד על ידי: נופר דוידי