ברמן נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה לשיפוי התובע בגין נזקים שאירעו בעטיה של תאונת דרכים מיום 15.12.10.

במועד כאמור נהג התובע ברכבו בכביש 431 בין מודיעין לצומת איילון. לדבריו, עצר בפקק וחש לפתע בחבטה בחלק השמאלי-קדמי של הרכב.

לשיטתו, רכבה של נתבעת 2 פגע ברכבו של נתבע 4 ובנסיון לחמוק מהתאונה שניהם ירדו לשוליים. לאחר מכן רכבו נגרר מהמקום.

אין חולק כי יש לפצות את התובע בגין נזקיו. השאלה שבמחלוקת היא מי הוא הנתבע שחייב לפצותו, האם לבדו והאם ביחד עם האחר, באחריות משותפת אם לאו.

מבטחת נתבעת 2 עשתה כל שלאל ידה לשכנע כי האשם בתאונה הינו לפתחו של נתבע 4 ולמצער, כי האחריות משותפת.

יש לציין כי מתנהלת תביעה ע"ס 70,000 ₪ בבימ"ש השלום בין שני הניצים-נתבעים, במסגרתה עתרה נתבעת 3 (בעלת הרכב בו נהגה נתבעת 2) לשיפוי בגין הנזקים שנגרמו לרכב, מאת מבטחת רכבה של נתבעת 2 (הכשרה ביטוח).

נתבעת 2 הגישה כתב הגנה לבדה, בו ציינה כי "בשל הערכה לקויה את מהירות הנסיעה של הרכבים שלפני, נאלצתי לבלום באופן פתאומי..." (סעיף 1), אך לא הצליחה בכך ופגעה ברכבו של נתבע 4, כאשר היא אינה זוכרת באליו נסיבות פגעה ברכב נתבע 4 (סעיף 4).

לאחר מכן הוגש כתב הגנה נוסף, לכאורה בשם נתבעים 1-2, חתום על ידי "הנתבעים", שאינו זהה עובדתית לכתב ההגנה שהוגש על ידי נתבעת. 2. כך למשל, לא נרשם בו כי נתבעת 2 לא זוכרת באיזה נסיבות פגעה ברכב נתבע 4 וכן לא נרשמה אותה "הערכה לקויה" של מהירות הרכבים שלפניה.

איני יודע מי התיר לנתבעת 1 לעשות כן, האם היה הדבר באישור נתבעת 2, אם לאו, ומדוע הגירסה בו "צונזרה" במספר פרטים חשובים, ורצוי כי לא אוסיף בהקשר זה.

נתבע 4 גורס כי היה בעצירה מלאה בשל הפקק וכי רכב נתבעת 2 פגע בו מאחור וגרם לתאונה. נתבע 4 חזר על גירסה זו בעדותו.

בעדותה, חזרה נתבעת 2 על האמור בכתב ההגנה שהגישה (לבדה). היא ציינה כי לא העריכה נכונה את מצב הדברים ולא הבחינה בפקק ולכן אירעה התאונה (עמ' 4 ש' 27), כי לא הבחינה בהתנהגות כביש חריגה של רכב נתבע 4 (עמ' 4, ש' 32) וכי אינה יודעת אם רכבו נהדף בשל הפגיעה בו (עמ' 5 ש' 13). היא אף ציינה שהתנצלה על קרות התאונה מייד בסמוך.

אני מקבל את גירסתה של נתבעת 2 כמהימנה. היא הודתה בכנותה כי לא הבחינה בפקק וכי בשל אי בלימתה במועד אירעה התאונה.

הדברים פשוטים, למרות נסיון הצדדים לסבכם – נתבעת 2 לא שמרה מרחק ונהגה ברשלנות. אין כל אינדיקציה כי נתבע 4 נהג שלא כשורה.

נהפוך הוא, נתבע 4 היעד כי ניסה "לברוח" לשוליים על מנת לחמוק מפגיעה, ואני מקבל עדותו בהקשר זה.

אני מקבל גם את עדותו כי היה בעצירה מלאה, מה גם שנתבעת 2 עצמה העידה, כאמור, כי לא הבחינה בהתנהגות כביש חריגה מצידו.

אציין כי עיון בתמונות שהוצגו בפני אינו סותר את נסיבות התאונה. גם עיון בהודעות שניתנו בסמוך לאחר התאונה אינו סותר את דבריהם בבית המשפט או בכתבי הטענות.

אשר לעדות התובע – הרי שהוא לא יכול לשפוך אור על המחלוקת בין הנתבעים (יש לומר – מבטחת נתבעת 2 אל מול נתבעים 3-4). הוא אינו יודע מי פגע בו (עמ' 2 ש' 3), וכל הנסיונות להציג בפניו ספקולציות שונות בהקשר זה – לא צלחו.

מחלוקת נוספת בין הצדדים היתה מי הרכב שפגע בתובע. לדברי התובע, חש רק מכה אחת.

תאמר האמת, אין זה משנה מי פגע ברכב התובע. אף אם היה זה רכבו של נתבע 4 בשל הדיפה, הרי שזו נגרמה בשל נהיגתה הרשלנית של נתבעת 2, שלא שמרה מרחק, כאשר לו עצמו לא היתה יד ורגל בגרימת התאונה.