ברכה(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

ערר על החלטת בית משפט השלום בפתח תקווה (כב' השופטת עטר) מיום 29/12/09 במ"ת

20542-12-09 בגידרה הורה בימ"ש קמא על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו ודחה בקשתו של ב"כ העורר להפנות את העורר לשירות המבחן בטרם מתן ההחלטה.

נגד העורר הוגש כתב אישום בעבירות של פציעה בנסיבות מחמירות, איומים ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 09/12/09, בעת שהעורר שהה בדירה בפתח תקווה, המשמשת כמקום למפגש, בין היתר, למשחקי קלפים, הצמיד העורר סכין בעלת להב לצווארו של אורי כהן ודרש ממנו לתת לו 100 ₪. בהמשך, ניגש העורר אל אדם אחר, יוסף סלטון, ודרש אף ממנו 100 ₪.

סלטון הודיע לנאשם שאין לו כסף ובתגובה השיב העורר "מה זה אין לי", שלף את הסכין ודקר את סלטון בבטנו השמאלית ובעט בו.

כתוצאה מכך, נגרם לסלטון פצע דקירה וקרע בכבד.

בתאריך 14/12/09 הגיע שוטר לבית המעצר על מנת לאסוף את העורר לדיון בביהמ"ש בעניין הארכת מעצרו. השוטר הודיע לנאשם שבכוונתו לכבול אותו באזיקים. הנאשם סירב לכבילה ובעת שהשוטר ניסה לכבול את ידו הימנית, הכה אותו הנאשם באגרופיו, בחזהו ודחף אותו. הנאשם המשיך להשתולל ותקף את השוטר גם כאשר אדם אחר, מתנדב במשטרת ישראל, נחלץ לעזרתו של השוטר. בהמשך, קרא העורר לעבר השוטר "אני עוד אשתחרר ואטפל בך".

במקביל להגשת כתב האישום, הוגשה בקשה להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

לא הייתה מחלוקת בבימ"ש קמא לגבי קיומן של ראיות וקיומה של עילת מעצר. הדיון התמקד בחלופת המעצר.

בימ"ש קמא הורה על קבלת חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של העורר לאחר שבאה בפניו אינדיקציה לגבי מצבו הפסיכיאטרי עובר למעצרו ואשפוזים קודמים מבית החולים גהה.

חוות הדעת הפסיכיאטרית קובעת כי העורר כשיר לעמוד לדין ומבין הליכי משפט. עוד קובעת חוות הדעת כי בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו לא היה במצב פסיכוטי, ידע להבדיל בין טוב לרע ואין צורך במצבו הנוכחי באשפוז פסיכיאטרי.

בבימ"ש קמא עתר ב"כ העורר להפנות עניינו של העורר לשירות המבחן על מנת שתונח בפני ביהמ"ש חוות דעת לגבי מסוכנותו של העורר, אם בכלל והאם ניתן לאיין מסוכנותו בחלופת מעצר.

ב"כ העורר הודיע כי בני המשפחה מוכנים לפקח על העורר אם ישוחרר למעצר בית.

עוד ציין ב"כ העורר, כי העורר בן 54 ללא עבר פלילי וזוהי הסתבכותו הראשונה והיחידה עם החוק.

ב"כ המשיבה (המבקשת בדיון בבימ"ש קמא) סמך טיעוניו על חזקת המסוכנות הקמה ממעשיו של העורר. בנוסף, הפנה לאמור בחוות הדעת הפסיכיאטרית, ההרגל של העורר לשתות אלכוהול ונטייתו לתוקפנות כפי שהדברים עולים מחוות הדעת הפסיכיאטרית.

לטענת ב"כ המשיבה, בבימ"ש קמא, לא ניתן לאיין מסוכנותו של העורר בחלופת מעצר ויש להורות על מעצרו עד תום ההליכים גם מבלי להיזקק לתסקיר מעצר של שירות המבחן.

בימ"ש קמא בהחלטה מנומקת ומפורטת מפרט השתלשלות האירועים, התשתית הראייתית הלכאורית ועילת המעצר וקובע כי התמונה העולה היא של אדם הסובל מבעיות נפשיות, מכור להימורים ולטיפה המרה והתנהגותו, כפי שהיא עולה בכתב האישום, מלמדת על מסוכנותו.

בימ"ש קמא הגיע למסקנה כי אין מדובר בהתנהגות ספציפית, אלא במסוכנות כלפי כולי עלמא ולא ניתן לאיינה בדרך של חלופת מעצר ומשכך, לא מצא בימ"ש קמא להורות על קבלת תסקיר מעצר שיבחן מסוכנותו של העורר.

על החלטה זו של בימ"ש קמא, נסב הערר שבפני.