ברכה נ' משרד האוצר/הלשכה לשיקום נכים

פסק דין

העורר, מר רפאל ברכה, נולד בשנת 1933 בטריפולי בלוב, הגיש תביעה להכיר בו כנכה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים תשי"ז- 1957, נדחה ועורר בפנינו על החלטת הרשות.

העורר טוען למספר עילות נרדפות: הלכת הפחד, אלימות נאציול-סוציאליסטית ואלימות בבן משפחה קרוב. העילה האחרונה נטענה ע"י העורר לראשונה בעדותו בפני הוועדה ולאחר שהוועדה קיבלה עררה של אחותו גב' מנטקה גיטה, ראה פסק דין מצורף. האחות סיפרה, בין היתר, כי בעת שאביה נלקח לעבודת כפייה, היא בכתה וחייל שבא לקחת את אביה סטר לה. אחותו של העורר לא הזכירה בעדותה בפני הוועדה כי העורר נכח באותו מעמד וגם הוא לא ציין זאת בהצהרתו ובפנייה נוספת למשיבה משנת 2002.

לאחר ששמענו את עדות העורר ועיינו בתיק הרשות, מצאנו כי מתקיימות בו עילות הנרדפות כמפורט להלן:

מעשה אלימות בעורר:

העורר עקבי בגרסתו כי בעת שבא להביא אוכל לאביו הקברן שעבד בבית הקברות היהודי בו הקימו הגרמנים מפקדה, ולכך יש תימוכין היסטוריים, נחשד על ידם בחבלה בחוטי טלפון והם ירו לעבר רגליו, הכו אותו נמרצות ואף עצרו אותו. אחותו של העורר מאשרת בעדותה את סיפורו של העורר.

טענת המשיבה כי לא מדובר באלימות נאציול סוציאליסטית, אינה מקובלת עלינו. מקום האירוע בית קברות יהודי וניתן להניח כי נער שמגיע לשם גם הוא יהודי. מכל מקום הספק בעניין זה פועל לטובת העורר.

הלכת הפחד – הבריחה לכפרים:

אנו מאמינם לדברי העורר כי לאחר אירוע זה אביו נלקח לעבודת כפייה והמשפחה נמלטה מטריפולי לכפרים הערביים. ככלל איננו סבורים כי עצם לקיחת בן משפחה לעבודת כפייה מקימה את הלכת הפחד לגבי בני משפחה אחרים, אולם במקרה זה בו שני ילדי המשפחה הוכו ע"י חיילים גרמניים, אנו סבורים כי צרוף הנסיבות מגבש את העילה.

אשר על כן אנו מקבלים את הערר וקובעים כי מתקיימות בעורר עילות נרדפות של מעשה אלימות נגדו והלכת הפחד, ואנו קובעים כי לא הוכחה העילה של אלימות בבן משפחה.

מזכירת הוועדה תשלח את פסק הדין לצדדים.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 30 יום מיום קבלת הערר בשאלה משפטית בלבד.

כב' השופטת בדימוס רחל גרינברג- יו"ר

ד"ר נעמי אפטר- חברה

עו"ד אראלה עפרון- חברה

ניתן היום, כ"ח טבת תשע"א, 04 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.