בריק(עציר) ואח' נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפני ערר על החלטות בית משפט השלום בעכו (כב' השופט הבכיר ר. צמח) שניתנו ביום 10.5.10 וכן ביום 2.6.10 במסגרת תיק מ"ת 3448-05-10, בגידרן הורה בית המשפט על מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים כנגדם.

2.כנגד העוררים הוגש כתב אישום המייחס לעורר מס' 1 עבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הכשלת שוטר במילוי תפקידו וניסיון לתקיפת שוטר ואילו לעורר מס' 2 מיוחסות עבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו ואיומים.

בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 29.4.10 בשעות אחה"צ הגיעו שוטרים לביתם של העוררים בכפר אבו-סנאן ולאחר שהודיעו לעורר מס' 2 כי הינו עצור הובילו אותו אל תוך ניידת המשטרה. במעמד זה, בעודו בניידת תקף העורר מס' 2 את אחד השוטרים תוך שהוא משתולל, ובהמשך מחוץ לניידת תקף שוטר נוסף בכך שנגח בראשו והלם באגרופיו בפניו ובראשו. כתוצאה נגרמו לאותם שוטרים חבלות של ממש.

באותו מעמד תקף העורר מס' 1 שוטר אחר, באופן שהלם בו באגרופיו בחזה. בתגובה לכך, הודיעו השוטרים לעורר זה כי הינו עצור, אולם הוא המשיך לפסוע לכיוון ביתו וכשניסה השוטר לעצרו שב ותקף אותו ואף תקף שוטר נוסף יחד עימו. בהמשך, ניסה העורר מס' 1 למנוע את מעצרו של העורר 2, תוך שעלה על מכסה המנוע של הניידת, קפץ לכיוונם של השוטרים חבט באמצעות רגליו בשוטרים והלם במכות אגרוף בראשו של אחד מהם. העורר 1 אף נמלט רגלית לכיוון ביתו בעוד אחד השוטרים דולק אחריו. במהלך אותו מרדף ניסה העורר לתקוף את השוטר בכך שהשליך לעברו אריח קרמיקה. בהמשך בדרכם לתחנת המשטרה, איים העורר מס' 2 על אחד השוטרים.

3.בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להורות על מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים כנגדם.

בהחלטתו מיום 10.5.10 קבע בית משפט קמא כי חומר הראיות מצביע על קיומן של ראיות לכאורה מוצקות למדי להרשעת העוררים בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום. בנוסף, נוכח המסוכנות הרבה של העוררים קיימת עילת מעצר. אלא שבית המשפט ראה להבחין בין העוררים לבין אביהם המואשם יחד עימם בתיק העיקרי שכן נאשם זה נגרר לאירוע רק לאחר שניסה קודם לכן להרגיע את הרוחות ולמנוע את הפגיעה בשוטרים. בנוסף נאמר כי אותו נאשם סובל ממחלות שונות ומקבל טיפולים רפואיים ולא נשקפת הימנו סכנה כלפי השוטרים. לפיכך, הורה בית המשפט על שחרורו של אותו נאשם ועל מעצרם של העוררים.

בעקבות בקשה לעיון חוזר שהונחה בפניו,דחה בית משפט קמא בהחלטתו מיום 2.6.10 את הבקשה לשחרור העוררים בתנאי מעצר בית בקבעו כי חלופה המאלצת שוטרים לבקר במקום בו נמצאים העוררים עלולה לסכן את שלומם של השוטרים וליצור תקרית חדשה ונוספת. משכך, הותיר את החלטתו הקודמת על כנה.

4.לטענת ב"כ העוררים, שגה בית משפט קמא משלא ניאות לבחון חלופת מעצר קונקרטית וקבע כי בנסיבות המקרה אין כל מקום לשקול חלופת מעצר. עוד נטען כי שגה בית משפט קמא משלא הסכים לקבל תצהירי עדים שנכחו בזירת האירוע אותם ביקש ב"כ העוררים להציג בפניו, במסגרת הבקשה לעיון חוזר.

5.ב"כ המשיבה ביקשה לדחות את הערר תוך שהפנתה להתנהגותם הפרועה ושלוחת הרסן של העוררים אשר תקפו שוטרים בעת מילוי תפקידם באלימות ובפראות וללא כל מורה.

6.לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, ועיינתי בחומר החקירה, לא מצאתי יסוד לטענת ב"כ העוררים כי מדובר בחיפוש ומעצר בלתי חוקיים. עיון בתיק החקירה מלמד כי נתקבל מידע מודיעיני הקושר את העורר 2 למקרה של התפרצות לדירה וגניבת מחשב נייד. החיפוש נועד לאתר את הרכוש הגנוב. בנוסף, על סמך אותו מידע מוסמכת היתה המשיבה לעצור את העורר הנ"ל עד לפרק זמן של 24 שעות. אני דוחה, על כן, את הטענה לפיה כל המהלכים של המשטרה התבססו על חיפוש ומעצר בלתי חוקיים.

7.עיינתי בחומר החקירה ונחה דעתי שקיימת בו תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האשמה. תשתית זו נסמכת בראש ובראשונה על הודעות השוטרים המעורבים, ונמצא לה גם חיזוק בהודעתו של מפעיל הגרר שהוזמן למקום על מנת לגורר את הקטנוע השייך לעוררים. כידוע, בשלב זה אין בית משפט נדרש לבחון מהימנות העדים לבד מסתירות ובקיעים מהותיים שאינם מתיישבים עם הגיון ושכל ישר, ואשר יש בהם כדי להפחית באופן מהותי ממשקלם הלכאורי של הראיות, וכאלה לא נמצאו במקרה דידן.

8.התנהגותם האלימה והפרועה של העוררים אכן מצביעה על מסוכנות המחייבת התייחסות הולמת. אין מקום להקל ראש באלימות ובאיומים המופנים כלפי שוטרים שעה שהם ממלאים תפקידם. יחד עם זאת, איני סבור כי כל אירוע של תקיפת שוטרים יחייב באופן אוטומטי מעצרם של התוקפים עד לתום ההליכים. קביעה גורפת מעין זו אינה עולה בקנה אחד עם ההלכה לפיה יש לבחון כל מקרה לגופו, בייחוד, מקום שלא מתקיימת עילת מעצר סטטוטורית.

התמונה המצטיירת ממכלול האירועים המתוארים בכתב האישום הינה קשה למדי. על פיה, אנשי משטרה שהגיעו על מנת לבצע חיפוש בבית העוררים לאחר קבלת מידע מודיעיני, הותקפו על ידי בני המשפחה ובכללם לא רק העוררים אלא אביהם, אימם ואחותם, ויוצאים מהאירוע כשהם חבולים ופצועים. התפרעות זו מצביעה על מסוכנות שיש בה כדי להקים עילה להורות על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים כנגדם.

9.בבואו לבחון חלופת מעצר קבע בית משפט קמא כי הינו סבור שחלופה כזו, בביתם של העוררים או בבתים של אחרים, שלא מאחורי סורג ובריח, אשר תחייב ביקור שוטרים בבתיהם על מנת לוודא ציות לתנאי השחרור והערובה, עלולה לסכן את שלומם של השוטרים נוכח הניסיון המשתקף באירוע נשוא הדיון. משכך, שלל כל חלופה והורה על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים. גם במסגרת הבקשה לעיון חוזר שהונחה בפניו, שב בית משפט קמא על קביעתו זו לפיה אין בחלופה כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מאת העוררים כלפי השוטרים.

10.אין בידי לקבל את טענות העוררים אף לגבי קביעתו זו של בית המשפט. אכן בית המשפט נדרש לבחון בכל מקרה קיומה של חלופת מעצר שתצמצם את הפגיעה בחירותם של נאשמים. זאת לאחר שהגיע למסקנה שקיימות ראיות לכאורה וקיימת עילת מעצר. על בית המשפט להציב לעצמו את השאלה האם ניתן לקבוע תנאים שיבטיחו הגנה מירבית על הציבור מפני מסוכנותם של הנאשמים, ויחד עם זאת ישיגו את תכלית המעצר (ראו: בש"פ 4578/09 פחימה נ' מדינת ישראל). אלא שלא בכל מקרה נדרש בית המשפט לבחון התאמתה של חלופה מוצעת, ואין הוא נדרש לעשות כן שעה שהוא סבור כי על פי נסיבות המקרה העומד בפניו אין כל מקום להסתפק בחלופת מעצר. נקבע כי המבחן הנו דו שלבי. "מדובר בבחינה דו-שלבית. בשלב הראשון בוחן בית המשפט האם ניתן להשיג את תכלית המעצר בנסיבותיו הספציפיות של הנאשם בדרך של חלופת מעצר. רק אם התשובה לשאלה זו היא חיובית, פונה בית המשפט לשלב השני, בו נבחנות חלופות מעצר קונקרטיות ומידת הגשמתן את תכלית המעצר (ראו למשל: בש"פ 8471/01 דכנאש נ' מדינת ישראל, לא פורסם, ניתן ביום 8.11.01); בש"פ 10210/05 אלעטאונה נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, ניתן ביום 6.11.05)." (מתוך בש"פ 3002/06 ע’ ס’ נ' מ"י, תק-על 2006(2), 520).

11.כאמור, התנהגותם של העוררים מצביעה על מסוכנות מוגברת והעדר כל רסן גם כאשר מדובר בשוטרים הממלאים תפקידם. לצד מסוכנות זו, שלא ניתן לאיינה בקלות, עומד לחובתם עבר מרשים. העורר 1 הורשע רק לאחרונה, לפי כשלושה חודשים, בעבירה של אלימות ותלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי למשך ששה חודשים. לעורר מס' 2 שובל ארוך של הרשעות קודמות הכולל עבירות אלימות, איומים, היזק לרכוש, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ועבירות סמים. עורר זה אף ריצה מאסר בפועל לתקופה בלתי מבוטלת, חרף גילו הצעיר. בנסיבות, אין לומר כי מדובר בצעירים תמימים שנקלעו למערבולת של אירועים, במהלכה איבדו שליטה על מעשיהם, אלא במי שכבר הורשעו בעבר בעבירות של אלימות, ואין זו מעידתם הראשונה.

לאור מכלול הנסיבות, איני סבור כי נפלה טעות בהחלטת בית משפט קמא בקבעו כי אין מקום להסתפק בחלופת מעצר. מכאן שדין הערר להדחות.

12.בשולי הדברים אני רואה להתייחס לטענת ב"כ העוררים לפיה שגה בית משפט קמא משלא קיבל לידיו את התצהירים שהוכנו, ואשר יש בהם כדי לחזק את גרסתם של העוררים לגבי מהלך האירועים נשוא כתב האישום.

טענה זו דינה להדחות. נאשם, נגדו תלויה ועומדת בקשה למעצר עד תום ההליכים, ואשר מחזיק בידו ראיות שפועלות לטובתו, רשאי בשלב זה להעבירן לרשות החוקרת, על מנת שתבחן אותן. אותן ראיות יצטרפו לתיק לאחר שיעברו את בחינת המשטרה ויהוו חלק מתיק החיקרה. לחילופין רשאי אותו נאשם להציג את ראיותיו במסגרת הגנתו בתיק העיקרי, אך אין מקום להציגן כראיות עצמאיות מטעם ההגנה, בשבלב בו דן בית המשפט בבקשה למעצר עד תום ההליכים. גם הפסיקה עליה הסתמך ב"כ העוררים אינה תומכת בעמדתו. נאמר בה כי על בית המשפט לבחון את הראיות שבתיק החקירה, גם אלה התומכות בגרסת התביעה וגם אלה הפועלות נגדה. לא נאמר כי ההגנה רשאית בשלב זה להציג ראיות מטעמה, שאינן מצויות בתיק החקירה, כפי שבקש ב"כ העוררים לעשות.