ברינר נ' אלדן תחבורה בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה שעניינה תאונת שרשרת שאירעה ביום 15.5.11 בכביש ירושלים – תל אביב.

במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה הייתה התובעת הבעלים והנהג של רכב מסוג טויוטה יאריס מ.ר. 7874250 (להלן: "רכב התובעת").

הנתבעת 1 הייתה במועדים הרלבנטיים הבעלים של רכב מסוג מאזדה מ.ר 4345171 (להלן: "רכב הנתבעת 1").

הנתבע מס' 3 היה במועדים הרלבנטיים הנהג ברכב מסוג ניסן (להלן: "רכב הנתבע 3"). הנתבעת 2 היא מבטחת רכב הנתבע 3.

מוסכם בין הצדדים כי ביום 15.5.11 פגע רכב הנתבע 3 ברכב התובעת מאחור.

המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת החבות: גרסת הנתבעים 2 ו-3 היא כי רכב הנתבעת 1 אשר נסע מאחורי רכב הנתבע 3 פגע ברכב הנתבע 3 והדף אותו לעבר רכב התובעת. לעומתם, טוענת הנתבעת 1, כי רכב הנתבע 3 הוא שפגע תחילה בחלקו האחורי של רכב התובעת, ורק לאחר מכן פגע רכב הנתבעת 1 ברכב הנתבע 3 בחלקו האחורי.

דיון והכרעה

העידו בפני התובעת, הנתבע 3, הנהג ברכב הנתבעת 1 ונוסע שישב לצדו של הנהג ברכב הנתבעת 1.

התובעת העידה כי עצרה את רכבה לנוכח פקק תנועה שנוצר לפניה. עם עצירתה, ראתה התובעת את רכב הנתבע 3 מתקדם לעבר רכבה במהירות ואז הרגישה את הפגיעה ברכבה. התובעת העידה כי הרגישה שתי חבטות ברכבה: הראשונה חזקה והשנייה קלה הרבה יותר. עוד העידה התובעת, כי לאחר התאונה הודה הנתבע 3 באחריותו לתאונה, לא העלה טענה כי נהדף על ידי רכב הנתבעת 1, והיא אף לא ראתה את הנהג ברכב הנתבעת 1 לאחר התאונה.

הנתבע 3 העיד, לעומת זאת, כי לאחר שראה את רכב התובעת נעצר, עצר את רכבו עצירה מוחלטת ואז הגיע רכב הנתבעת 1, פגע בו מאחור והדף אותו אל רכב התובעת.

הנהג ברכב הנתבעת 1 העיד כי לא ראה האם טרם פגיעתו ברכב הנתבע 3 פגע רכב הנתבע 3 ברכב התובעת, שכן לא יכו היה לראות את הרכב שעמד לפני רכב הנתבע 3, אך העיד כי הנזק בחלקו הקדמי של רכבו לא היה גדול. גם הנוסע שישב לצדו העיד כי לא יכול היה לראות האם רכב הנתבע 3 פגע ברכב התובעת.

עדותה של התובעת היתה אמינה עלי והתרשמתי כי היא דוברת אמת. שונה היתה התרשמותי מעדותו של הנתבע 3. התובעת העידה כאמור, כי ראתה את רכב הנתבע 3 מתקרב לעברה במהירות ואז הרגישה חבטה חזקה ומיד לאחר מכן חבטה חלשה נוספת ברכבה. עדות זו אינה מתיישבת עם גרסת הנתבע 3, לפיה רכבו נהדף לעבר רכב התובעת כתוצאה מפגיעת רכב הנתבעת 1 ברכבו, שהרי אם נכונה היתה גרסתו של הנתבע 3, הרי שהתובעת היתה מרגישה חבטה אחת בלבד ברכבה. העובדה שהתובעת לא ציינה בהודעה שמסרה לחברת הביטוח כי הרגישה שתי חבטות ברכבה, אינה מעלה או מורידה, שכן התובעת הבהירה בעדותה כי לא נשאלה על כך, ועל כן לא ציינה מה מספר החבטות שהרגישה. יתר על כן, עדותה של התובעת כי רכב הנתבע 3 נסע במהירות גבוהה טרם פגע בה, אף אינה מתיישבת עם גרסת הנתבע 3 כי עצר את רכבו בעצירה מוחלטת לפני שפגע ברכב התובעת. לעניין זה, יש לציין כי עדות התובעת היא ניטרלית ונטולת פניות, שכן אין לתובעת אינטרס כלשהו האם האחריות לתאונה רובצת על הנתבע 3 או על הנהג ברכב הנתבעת 1.

עוד אציין, שאין בעובדה שהנהג ברכב הנתבעת 1 העיד כי פגע ברכב הנתבע 3 לאחר שזה עצר, כדי לתמוך בגרסתו של הנהג ברכב הנתבע 3, שכן העצירה של רכב הנתבע 3 התרחשה לאחר פגיעתו ברכב התובעת שבעקבותיה נעצר רכבו. רק אז הגיע רכב הנתבעת 1 ופגע ברכב הנתבע 3. גרסה זו מתיישבת היטב עם עדות התובעת לפיה הרגישה שתי חבטות ברכבה: האחת חזקה בעקבות פגיעת רכב הנתבע 3 ברכבה והשנייה חלשה בעקבות הדיפתו של רכב הנתבע 3 על ידי רכב הנתבעת 1 אל עבר רכב התובעת.

לאור האמור לעיל, אני קובעת כי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע 3 אשר פגע בעוצמה ברכב התובעת עוד בטרם פגע בו רכב הנתבעת 1 וכי הנזק שנגרם לרכב התובעת נובע מפגיעת רכב הנתבע 3 ברכבה.

בעקבות התאונה פוצתה התובעת על ידי מבטחת רכבה, ועל נשאה בתשלום הנזקים הבאים: דמי השתתפות עצמית בגין הנזק בסך של 1,258 ₪; דמי השתתפות עצמית בגין ירידת ערך בסך של 773 ₪; דמי כינון בסך של 242 ₪, ובסה"כ 2,273 ₪ נכון ליום 20.11.11. כן נשאה התובעת בהפרש תשלום שכ"ט שמאי בסכום של 279 ₪.

לפיכך אני קובעת כי הנתבעים 2 ו-3 , ביחד וחוד, ישלמו לתובעת סך של 2,552 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 20.11.11 ועד התשלום בפועל. כן יישאו הנתבעים 2 ו-3, ביחד ולחוד, בהוצאות התובעת בסכום של 700 ₪ ובהוצאות הנתבעת 1 בסכום של 700 ₪.

הסכומים שנפסקו ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן היום, י"ג אב תשע"ב, 01 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.