בריג'יה נ' השלי-לוי

החלטה

1.הנתבע משך שני שיקים ע"ס 5,000 ₪ כל אחד לפקודת התובע שמועדי פרעונם היו ביום 30.7.10 ו-30.8.10.

מעיון בשיקים עולה כי סיבת אי כיבודם היתה כי חשבון הבנק של הנתבע מעוקל.

2.ביום 22.11.11 עתר הנתבע להאריך לו את המועד להגשת התנגדות לביצוע שטר.

לטענת הנתבע, נודע לו על קיום ההליך המשפטי רק ביום 31.10.11 עקב הטלת עיקול על רכבו.

כמו כן, טען הנתבע כי לא קיבל לידיו את מסמכי פתיחת תיק ההוצאה לפועל.

במסגרת התנגדותו לביצוע השיקים הנ"ל טוען הנתבע כי התובע עבד אצלו. במסגרת עבודתו, ביקש התובע לקבל הלוואה אשר תנוכה משכרו. כמו כן, נטען כי התברר לו כי התובע גנב ממנו מכשיר סלולארי, מצלמה ופריטים נוספים. לאחר שדרש מהתובע כי יחזיר לו את הפריטים ולאחר שהתובע טרח להחזיר אך ורק את המכשיר הסלולארי, בשלב מסוים הוא נעלם מאתר הבניה ולפיכך הורה על ביטול השיקים.

טענה נוספת בפני הנתבע הינה כי בתמורה למתן ההלוואה התחייב התובע לעבוד אצלו, על מנת שניתן יהא לפרוע את ההלוואה משכרו.

3.התובע מתנגד לבקשתו. באשר להמצאת האזהרה, טוען התובע כי בסמוך לקבלתה פנה אליו הנתבע על מנת לסיים את המחלוקת ביניהם. עוד טוען התובע, כי הנתבע נמנע מלקבל את האזהרה.

לגוף גירסת הגנת הנתבע טוען התובע כי אין כל שחר לטענותיו של הנתבע הן לעניין ההלוואה והן לעניין גניבה של פריטים.

התובע ממשיך וטוען כי עם סיום עבודתו אצל הנתבע ומשלא שילם לו כל המגיע ממנו, הוא הגיש כנגד הנתבע תביעה בבית הדין האזורי לעבודה ואשר בה נכללו אף השיקים שהוגשו לביצוע וזאת בשל העובדה כי אלה ניתנו במסגרת שכר עבודתו.

התובע מכחיש את הטענה כי השיקים ניתנו על תנאי כי הוא ימשיך לעבוד אצלו.

4.לאחר עיון בחומר ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להידחות.

באשר להארכת מועד, יש לקבוע כי הנתבע לא הביא כל נימוק אשר מהווה טעם מיוחד כנדרש על פי הדין והפסיקה. הנתבע, על פי שיטתו, לא היה אמור לעתור כלל להארכת מועד, שכן מהמועד בו הוא טוען כי נודע לו על קיום הליכים כנגדו טרם חלף המועד להגשת ההתנגדות. מכאן, שדי בעצם הגשת הבקשה כדי לומר כי הנתבע קיבל כדין את ההמצאה, שאחרת אין הוא זקוק כלל להארכת מועד.

הנתבע במסגרת התנגדותו הביא שלושה טעמים כנגד ביצוע השיקים, כאשר כל נימוק עומד בפני עצמו. הצגת שלוש חלופות לאי כיבוד השיקים מובילה למסקנה כי הנתבע עצמו אינו מציג גרסה אחת וחד משמעית. שינוי הגרסאות במסגרת אותו תצהיר מלמד שהגנתו של הנתבע, ככל שהיא קיימת, הינה הגנת בדים.

5.לאור האמור לעיל, הבקשות נדחות.

הנתבע יישא בהוצאות ההליך בסך של 1,000 ₪.

ניתנה היום, ג' כסלו תשע"ד, 06 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.