ברט אוברסיז לימיטד ואח' נ' הומאוטריט לאב בע"מ ואח'

החלטה

1. מונחת לפניי בקשה לפיצול סעדים. לטענת המבקשת/ התובעת קיימים לה סעדים נוספים כלפי המשיבים/הנתבעים לחובות כספיים שהותירה אחריה המשיבה 1/הנתבעת 1 כגון חובות לעירייה, לתאגיד המים ולחברת חשמל (להלן: "הצדדים השלישיים") אשר היקפם אינו ידוע במועד זה מאחר וטרם תמה תקופת השכירות ולא ידוע מה תהא מצבת החובות. לשיטתה, הבקשה נדרשת מאחר שהמשיבה 1 לא מסרה לידיה, כחובתה על פי ההסכם, המחאות לפקודת הצדדים השלישיים. הלכה היא שאם יש לתובע סעד אותו תובע הוא וסעד נוסף שטרם התגבש אך נובע מאותה עילה יש להיעתר לבקשה. ספק אם במקרה זה יש צורך בבקשה אך מוגשת היא לשם הזהירות.

2. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם נעדרת היא בסיס עובדתי ומשפטי. אין מדובר בבקשה לפיצול סעדים אלא בבקשה לפיצול סעד אחד, הוא הסעד הכספי, כאשר הסעדים הכספיים שמבוקש לתבוע בנפרד נובעים מאותה עילת תביעה, קרי הפרת הסכמי השכירות. לא ניתן לפצל סעד אחד. במקרה דנן אין מדובר בסעדים אחדים הנובעים מאותה עילה אלא סעד אחד כספי. לכן לא ניתן לפצל סעדים. על פי תקנה 44 לתסד"א תובענה תכיל את מלוא הסעד. מוסיפים המשיבים וטוענים שגם לגופו של עניין אין בסיס ויסוד לטענה בבקשה; המבקשת יכלה להעריך בהגשת התביעה את החובות לצדדים השלישיים שכן טרם תמה תקופת השכירות; המשיבה 1 פינתה את הנכס בסוף 7/2011 ומאז לא השתמשה בו ולא צרכה מים או חשמל וחשבון הארנונה לעירייה עומד על סכום קבוע; הנכס על שני חלקיו מושכר לגורמים אחרים אשר מחזיקים בו ואמורים לשאת בתשלומים. לפיכך, אין למבקשת עילה לתביעת התשלומים לצדדים השלישיים מאחר והיה עליה להקטין את נזקיה ולהשכיר את הנכס זמן רב לפני המועד בו השכירה היא אותו לגורמים אחרים.

3. בתשובה לתגובה שבה המבקשת על עיקר טענותיה בבקשה והודפת את טענות המשיבים. לשיטתה מונה היא כמה סעדים בכתב תביעתה (מפנה לראש כתב התביעה). העובדה טבעם של הסעדים הינו כספי אינו גורע מהזכות לפיצול סעדים. הנזקים שנוצרו מחובות הארנונה ושאר התשלומים יסודם בסוג הפרה אחת של הסכמי השכירות – אי הפקדת המחאות לפקודת הצדדים השלישיים . חוב דמי השכירות הוא חוב כספי בגין הפרה אחרת של דמי השכירות. כל עוד לא שולם מלוא החוב לרשות המקומית לא ניתן לתבוע את הסכום במלואו. למרות שהמשיבים פינו את חפציהם מהמושכר עדיין המשיכו לנהוג בו מנהג בעלים.

דיון והכרעה

4. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה סבורה אני כי דינה להידחות. מבלי לקבוע מסמרות, נימוקי הבקשה מהווים לכל היותר סיבה לתיקון כתב התביעה אך לא לבקשה לפיצול סעדים שמשמעותה מתן צוהר לתביעה עתידית.

5. כידוע, תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") קובעת שתובענה תכיל את מלוא הסעד שהתובע זכאי לו בשל עילת התביעה. עם זאת, תובע רשאי לוותר על חלק מהסעד כדי להביא את התביעה בתחום שיפוטו של בית המשפט. תובע שלא כלל בתביעתו חלק מהסעד או ויתר עליו, יהא מנוע מלהגיש לאחר מכן תובענה בשל חלק זה. תקנה 45 לתקנות קובעת: "מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו."

6. מאחר שפיצול סעדים גורם לבזבוז זמן שיפוטי וריבוי התדיינויות נקבע כי אין לעודדו וכי "הרשות לפצל את הסעדים רצוי שתינתן רק במקרים יוצאים מן הכלל" (אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, מהדורה עשירית עמ' 126). עוד נקבע, כי במניעת פיצול הדיון יש אינטרס ציבורי, שכן ניהול יותר מהליך משפטי אחד בגין פרשה אחת גוזל את זמנן השיפוטי של ערכאות המשפט וכפועל יוצא פוגע בזכות הגישה לערכאות, בזמנם של בעלי הדין וגוזל משאבים כלכליים הן מהקופה הציבורית והן מבעלי הדין. נוסף על כך, עלול הוא להוביל להכרעות סותרות (שם, 126 – 127).

7. לצורך המושג "עילה" בתקנה 45 ניתנה בפסיקה הגדרה רחבה החורגת מעבר למשמעותה הרגילה "כשהשיקול הקובע הוא, שלא מן הדין להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה. לבחינת זהות העילות אין צורך שתהיה חפיפה מוחלטת בין העניינים הנדונים בשתי התביעות, כל עוד השאלה המהותית בשתיהן זהה, על מנת שתיקבע זהות העילות. מבחן העילה לצורך התקנה הוא מבחן מרחיב, לאמור, העילה נחשבת לעילה זהה אם הסכסוך בשאלה המהותית הוא זהה" (שם, עמ' 131).

8. בענייננו, חוב הארנונה הינו סכום קבוע יחסית וצפוי אשר ניתן היה לתבוע כשהוגש כתב התביעה כפי שנתבעו דמי השכירות העתידיים שתבעה המבקשת עד לשנת 2014. חובות המים והחשמל מושפעים מכמות הצריכה. מאחר שאין מחלוקת שהיום מחזיקים במושכרים שוכרים אחרים (סעיף 34(3) לתע"ר מנור) ואין כל בסיס לדרישה כפולה של חובות אלה (הן מהמשיבים והן מהמחזיקים, מה גם והמשיבים כאמור אינם צורכים חשמל/מים) הרי שכבר בשלב זה התגבשו החובות. משכך, לא מצאתי לנכון לפצל סעדים ולאפשר פיצול דיון. אינני סבורה כי זה מקרה חריג המצדיק סטייה מהכלל. גם בטענת המבקשת לפיה אחד הנכסים מושכר בשכירות קצרת מועד ולכן לא תכסה את כל תקופת השכירות של המשיבות (לעניין חוב הארנונה), אין בכדי לסייע – כפי שכבר צוין לעיל, דבר לא מנע מהמבקשת לתבוע את מלוא הסכומים עבור כל תקופת השכירות החוזית, ולכן, לכאורה, ניתן היה להפעיל את אותו דין לעניין חוב הארנונה.

9. אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תשלם למשיבים הוצאות משפט בסך של 1,500 ₪ ללא קשר לתוצאות תוך 30 יום מיום קבלת ההחלטה.

ניתנה היום, ב' חשון תשע"ד, 06 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.