ברזאני נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז חיפה ואח'

פסק דין

1.ביום 16.7.08 ניתן צו לכינוס נכסי החייב, לפי בקשתו בגין חובות מוצהרים בסך 7,274,509 ₪ ל- 40 נושים, והושת עליו תשלום חודשי של 1,500 ₪ החל מיום 1.8.08. הוגשו 14 תביעות חוב בסך 2,423,672 ₪.

2.ביום 19.12.08 הגיש הכונ"ר בקשה לביטול צו הכינוס מאחר שהחייב לא שילם ולו תשלום אחד לקופת הכינוס ולא הגיש ולו דו"ח אחד על הכנסותיו והוצאותיו. בתשובה שהגיש החייב ביום 30.12.08 טען שלא שילם את התשלומים מכיוון שלא קיבל שוברים עד ספטמבר או אוקטובר, ולאחר שקיבל את השוברים שילם שני תשלומים ואת היתרה ישלם בתוך 30 יום. זו לא היתה אמת, כעולה מהשוברים שצורפו ביום 13.1.09, ועד מועד זה שילם רק תשלום אחד. ביום 4.1.09 שילם שני שוברים נוספים. ביום 5.1.09 שילם תשלום נוסף, ואת התשלום החמישי שילם ביום 11.1.09. לפיכך, על פי הודעת הכונ"ר מיום 18.1.09, עקב תשלום התשלומים, חזר בו מהבקשה לביטול צו הכינוס. עד הדיון פיגר החייב בעוד 3 תשלומים. לדברי החייב בתגובה שהגיש ביום 16.8.09, התעכב התשלום מכיוון שלא היו בידיו שוברים עד 4 חודשים לאחר צו הכינוס. לפי הנחיית בא כוחו, שמר את הכסף בצד ולכן היה בידו לשלם בבת אחת כמה שוברים, כשקיבל את השוברים. גירסה זו אינה אמת, שהרי אילו היה משלם מ-4 חודשים לאחר צו הכינוס, היה מתחיל לשלם ב- 1.12.08, וכן משום שהחייב לא שילם את כל השוברים ביחד, ולכן הוא אינו אומר אמת כאשר הוא טוען ששמר את הכסף. בנוסף על כך, החייב מפגר כעת ב-5 תשלומים לפחות, למרות שהתפנו לו לדבריו 1,500 ₪ בחודש שאותם חדל לשלם לבנו ולאימו. מכאן, שאי הצדקה לחוסר תשלום על ידי החייב וזו התנהלות חסרת תום לב.

3.ביום 27.5.09 הוגש דו"ח המנהל המיוחד, ולקראת הדיון בבקשה לפשיטת רגל ביום 7.7.09, הגיש הכונ"ר את חוות דעתו.

4.החייב לא הגיש דוחות על הכנסותיו והוצאותיו עד הדיון, למרות חובתו לעשות כן לפי צו הכינוס. כמו כן לא המציא תלושי שכר. לדברי המנהל המיוחד, העדר תלושי שכר, אי הגשת דוחות על הכנסותיו והוצאותיו והעובדה שהחייב הצליח לשלם בתוך 8 ימים 6,000 ₪, מצביעים על יכולות משמעותיות יותר ממה שהחייב מגלה. בתגובה שהגיש החייב טען שמדובר בטעות ואי הבנה שכן הניירת ששלח הכונ"ר לא הגיעה לחייב משך 4 חודשים. ענין הדוחות נשמט בטעות למרות שהחייב בפועל אסף קבלות ותלושי שכר. החייב טען בתגובה שהגיש ביום 16.8.09 שישלים תוך 21 את הגשת כל הדוחות. לדבריו התייצב לחקירה עם כל תלושי השכר אך לא התבקש להציג את תלושי השכר. בתגובה שהגיש הכונ"ר ביום 7.9.09 הודיע בין היתר שהחייב לא הגיש עד אותו יום דוחות הכנסות והוצאות והוא מפגר ב- 5 תשלומים. אני דוחה את הסבריו של החייב כבלתי נכונים. אין שום מניעה להגיש דוחות, ולא צריך לקבל טפסים מהכונ"ר אלא אפשר להורידם באינטרנט ובא כוחו של החייב ודאי סיפר לו על אפשרות זו. איני מאמין לחייב שהכל היה מוכן בידו ולמרות זאת היה צריך 21 יום נוספים כדי להגיש את הדוחות, מה עוד שלבסוף לא הגישם, והוא מסתיר את התנהלותו בהליך, בחוסר תום לב.

5.לטענת החייב, בסוף שנות השמונים עזב את עבודתו כשכיר בחברת החשמל והצטרף לשותפות עם איציק דנן בעסק של רחיצת מכוניות בעפולה, אך בחלוף מספר חודשים התגלה לו שדנן הונה אותו, ברח מהארץ והותיר אותו להתמודד לבד עם חובות העסק. אז הצטרפו לעסק על מנת לעזור לו גיסתו רינה קובה ומר זמיר חתן. החייב חזר לעבודתו בחברת חשמל. בשנת 1992 נפטר אבי החייב והוריש לו 20,000 ₪. החייב רכש לטענתו בכספים אלה ובכספי אשראי מבנק הפועלים ומבנק דיסקונט מניות. כמו כן מכר את דירת מגוריו ורכש בית בתחילת בנייה ברמות יצחק תמורת 155,000 דולר באמצעות משכנתא מבנק טפחות. לדברי החייב, סבל הפסדים משמעותיים במפולת המניות של 1993 והפסיד את כספי מכירת דירתו ונותר חייב כספים רבים לבנקים ולספקים שמכרו לו ציוד וחומרים לבניית ביתו החדש. בנק טפחות מימש את השיעבוד ומכר את הבית שרכש. בשנת 1997 עזב החייב את עבודתו בחברת החשמל. בהמשך לכך יזמה אשתו הליכי גירושין ובגדר הסכם הגירושין העביר החייב לאשתו את כל זכויותיו בגין עבודתו בחברת החשמל, לרבות מענק פרישה, כ- 170,000 ₪. לדבריו, אינו יודע אם אשתו קיבלה סכום זה ואם הוא קוזז במסגרת תיק ההוצאה לפועל שפתחה נגדו גרושתו בו עומדת יתרת החוב על למעלה מ- 860,000 ₪. בשנת 2005 ניסה החייב להצטרף לעסק לממכר מזון מהיר "בר בורגר" ברחוב העצמאות, אך חזר בו לאחר שנה כשהבין שאין מדובר בעסק רווחי. עסק זה הותיר חובות ארנונה וכן כלפי ספק משקאות.

6.החייב מתגורר כיום בגפו בדירה הרשומה בבעלות אימו ברחוב בר רב האי בחיפה.

7.ביוני 1988 עזב החייב את עבודתו כשכיר בחברת חשמל ופתח עם שותף עסק לרחיצת מכוניות בעפולה. חשבון העסק נרשם על שמו בלבד, ולטענת החייב רק בדיעבד התברר לחייב שהסיבה לכך היא ששותפו היה מוגבל בחשבונותיו בבנק. החייב לא הציג הסכם שותפות כלשהו למנהל המיוחד. הוא לא הראה הגשת תלונה נגד שותפו שלדבריו הונה אותו, ולא הציג כל ראיה על חובות שבהם סיבך אותו שותפו. איני מאמין שעסק שהיה נראה טוב מלכתחילה, כעבור חודשיים בלבד התמוטט. החייב לא הוכיח במסמכים את טענותיו בדבר כשלון העסק המיידי. אכ, מדובר באירועים שקרו בשנת 1988, אבל נטל ההוכחה על החייב, והוא לא הראה שעשה מאמצים כלשהם להשגת המסמכים ונכשל בהם עקב הזמן הרב שעבר.

8.ביום 30.8.88 ייסד החייב עם גיסתו רינה קובה ומר זמיר חתן את חברת שזר רחיצה אוטומטית ואביזרים לעסק בע"מ באמצעותה הופעל העסק מכאן ואילך. בגין הפעלת העסק נוצרו חובות לבנק בינלאומי, בגינו הוגשה תביעה בשנת 1991 שנותרה כחוב של 473 אלף ₪ ולבנק לאומי שהגיש תביעה בשנת 1990 שערכה כיום 1,285 אלפי ש"ח. כלומר, העסק נכשל גם בהפעלה החדשה. גם בהקשר זה לא המציא החייב מסמכים שיסבירו ויוכיחו את כשלון העסק למרות שהשותפים היו טובים.

9. ביום 3.4.94 פתח החייב חשבון בבנק הפועלים ונטל הלוואה של 50,000 ₪ לרכישת מניות ומימון עלויות בניה במגרש שרכש. אותה שעה, היה כאמור נתון בתביעות על חובות כתוצאה מעסקו שלא הצליח לפרוע. החייב לא פרע הלוואה זו ובפברואר 96 הוגשה נגדו תביעה, ונכון להיום החוב עומד על 1,180 אלפי ₪. כלומר, החייב יצר חובות חדשים למרות שלא שילם את הקודמים, ולא לצורך פתיחת עסק שישלם את החובות, אלא לצורך סחר במניות וצבירת נכסים אישיים.

10.בשנת 1995 נטל החייב הלוואה נוספת מבנק דיסקונט בקרן של 100 אלף ₪ שיועדה לטענת החייב לרכישת מניות ורכב ולא נפרעה. אותה שעה, היה כאמור נתון בתביעות על חובות כתוצאה מעסקו שלא הצליח לפרוע. כמו כן רכש מניות בכספי ירושה שקיבל. כלומר, שוב יצר החייב חובות חדשים בעודו חייב את הקודמים, ולא לצורך פתיחת עסק שישלם את החובות, אלא לצורך סחר במניות וצבירת נכסים אישיים. .

11.החייב טען שהפסיד את כספו במפולת המניות בשנת 1993. מלבד טיעון בעל פה, לא הוכיח זאת החייב במסמכים כלשהם. טענה זו נסתרת על ידי לקיחת ההלוואות לרכישת המניות ב- 1994 ו- 1995. החייב לא הסביר כיצד מתיישבת טענתו שהפסיד את כספו במפולת מניות עם טענתו שרכש את המניות בהלוואות שקיבל לאחר המפולת.

12. למרות היות החייב מצוי בחובות ניכרים שאותם לא הצליח לפרוע, התקשר החייב ביום 16.3.95 בהסכם לרכישת מגרש ברמת יצחק והשלד הבנוי עליו תמורת כ- 150 אלף דולר ארה"ב. לשם כך נטל משכנתא של 280,000 ₪ ומכר את דירתו הקודמת.

13.בהסכם גירושין עם אשתו בשנת 1997, התחייב החייב לשלם לאשתו סך מהוון של 350,000 ש"ח בגין מזונות ילדים והעניק לה בעלות מלאה בזכויותיו בחברת חשמל. באותה שנה פתחה אשתו תיק הוצל"פ נגדו שיתרתו להיום כ- 860,000 ₪. המנהל המיוחד הטיל ספק בנכונות פרידתו של החייב מאשתו, בין היתר לאור הועבדה שבפועל הוסיפו החייב ואשתו לחיות ביחד עד שנת 2000 לפחות ובתקופות שונות לאחר מכן, כאשר החייב כביכול משלם לאשתו מזונות של 2,000 ₪ ללא מקור ברור לתשלום זה, ולמרות שכיום רק אחד מילדי הזוג קטין. בתגובתו טען החייב כי עקב הסתבכותו בחובות הגיע להליך גירושין. משך כ- 3 שנים ניסו החייב ואשתו לאחר הגירושין לשקם את חייהם עד שלבסוף סיימו סופית את הקשר ביניהם. לדבריו, הסכום אינו חריג ונקבע לאור עבודתו של החייב אותה עת בחברת חשמל. הגירושין עצמם בוצעו רק בשנת 2007, וב"כ הנושה הציג דו"ח חקירה לפיו בשנת 2007 גר החייב עם אשתו ברח' השקמה 30/1 בנשר. כאמור, החייב עצמו מודה שחתימת הסכם הגירושין בשנת 1997 לא סיימה את חייו המשותפים עם אשתו, ובדרך זו יש לראות את תנאי ההסכם. המסקנה מהסכם זה לאור המשך החיים המשותפים, היא שבשעה שנחתם ההסכם, הוא נועד להעביר לאשתו נכסים שעומדים לתשלום חובותיו ולהבריחם מנושיו. לאור מצג השווא בהסכם, איני מאמין שגם לאחר מכן נפרדו החייב ואשתו, לפחות עד 2007, אז התגרשו רשמית. בנסיבות אלה, של חיים משותפים, יש לראות גם את החיוב במזונות שהמשיך להצטבר בזמן החיים המשותפים כמפוקפק. קשה להאמין שאשה, שבידה הסכם גירושין חתום, חיה לאחר מכן עם בעלה ואבי ילדיה משך שנים בעוד הוא אינו משלם עבור מזונות ילדיו ומזונותיה.

14.ב- 13.7.04 שכר החייב מאברהם כהן חנות וגלריה ברחוב העצמאות לצורך הפעלת עסק "בר בורגר" ולא שילם את דמי השכירות במלואם. למרות צו פינוי, לא פינה החייב את המושכר, ואף פירק ציוד שלא היה זכאי לו כאשר פינה את החנות תוך הותרת הרס רב באוקטובר 2006. החייב טען בחקירתו שלא ידע על צו הפינוי וכי מי שפירק ציוד הם נושיו. בסופו של דבר ניתן נגד החייב פסק דין בת"א 6108/08 על כ- 150,000 ₪ בגין גניבת ציוד ואי פינוי במועד. בתגובתו, שב החייב והכחיש את ידיעתו ואת מעשיו. איני מקבל את הכחשת החייב. הנושא נדון והוכרע בפסק דין לחובתו של החייב. יתר על כן, אחד השיקים שמסר החייב למשכיר מחשבון בנו, הודה החייב שגנב אותו וזייף את החתימה של בנו, אשר התלונן על כך במשטרה. בנסיבות אלה יצירת חובות השכירות לאברהם כהן אינה בתום לב אלא תוך עשיית מעשים פליליים ובעלי גוון פלילי.

15.החייב הודה שנטל הלוואות מהשוק האפור במהלך פעילות העסק ברח' העצמאות. החייב טוען שהדבר אינו רלבנטי מכיוון שכיום אין חובות כאלה נתבעים ממנו. אני דוחה את טענתו של החייב. זו בדיוק הבעיה בנטילת הלוואות בשוק האפור. נטיית החייבים היא לשלם תחילה את החובות בשוק האפור, שלו אמצעי שכנוע טובים יותר, ובכך לוקים הנושים הרגילים פעמיים – פעם אחת, כאשר החייב מתחייב לריבית גבוהה יותר מהמשולמת לנושים הרגילים ובכך מפחית את נכסיו, ופעם שניה, כאשר החייב משלם את החובות לשוק האפור לפני חובותיו הרגילים, מתוך אפשרויותיו הכספיות, ובכך מעדיף את השוק האפור על הנושים הרגילים. החייב טען שאין מדובר בשוק אפור אלא בהלוואות חוץ בנקאיות לגיטימיות. הטענה הזו לא הוכחה, ועל כל פנים, לא ניתן הסבר כלשהוא, מדוע ובאיזו זכות פרע החייב את החובות לנושים לגיטימיים אלה ולא פרע את החובות לנושים האחרים. אציין, כי החייב טען שלבנקים שולמו כספים לאורך שנים גם על ידו וגם על ידי ערבים, וניתן לפנות לעורכי הדין המייצגים כדי לקבל פרטים. מסתבר שהחייב סבור שעל המנהל המיוחד מוטלת החובה לפנות ולנסות לאשש או להפריך טענה הנטענת על ידי החייב. לא כך הוא. כל טענה הנטענת על ידי החייב, עליו הנטל להוכיחה. אם ניתן לעשות זאת על ידי פנייה לעורכי דין, כטענת החייב, היה על החייב לפנות לעורכי הדין ולהביא ראיות על כך.

16. לחייב חובות לרשויות המס ובהם חובות בדין קדימה.

17.החייב אמר בחקירתו שהוא משלם עד היום לבנו 500 ₪ לחודש ולאמו 1,000 ₪ בחודש כפיצוי על הכספים שנאלצה לשלם עבורו בעבר וכעזרה נוכח מצבה הקשה. זאת, כאשר אף אחד מאחיו כשרי הפירעון לא עוזר לאם כספית. בתגובתו טען החייב כי שילם לאמו 1,000 ₪ בתקופה שחי אצלה כהשתתפות בהוצאות הבית, ולאחר שבחקירה נאמר לו שאינו רשאי לשלם, הפסיק. כך הפסיק גם את העזרה לבנו. אני דוחה את טענת החייב, כי התשלום לאמו נעשה כהשתתפות בהוצאות. החייב לא הגיש דוחות על הכנסות והוצאות שיביעו זאת, אבל מכל מקום, בחקירתו טען שהסיבה לתשלום לאמו היא פיצוי על הכספים שנאלצה לשלם בגינו בעבר. אחת משתי הגירסאות אינה אמת, ועל כן, הדבר מלמד על כך שהחייב אינו נרתע מלהפריח כזבים לבית המשפט או למנהל המיוחד. זו אינה התנהגות תמת לב.

18. המנהל המיוחד המליץ שלא להכריז על החייב כפושט רגל, משום שהחייב צובר חובות בהתמדה ובחוסר תום לב משך שנים, נוטל התחייבויות חדשות למרות שלא שילם את הקודמות, פותח עסקים ומקבל לשם כך אשראי ביודעו שהוא מסובך בחובות. מנגד, הבריח נכסיו לאשתו, הפר ביודעין צווים שיפוטיים, זייף את חתימת בנו, ויצר חובות דין קדימה כלפי הרשויות. כמו כן, החייב נמנע מלהציג מסמכים שנדרש להציג, ובראשם דוחות רווח והפסד לזמנים הרלבנטיים. החייב לא עמד בתשלומים העיתיים ומנגד הוא משלם לבנו ולאימו בהעדפת נושים אסורה.

19.החייב טען שעיקר חובותיו הם חובות ישנים משנות ה- 90. מדובר באירועים מלפני כ- 20 שנה. איש לא ביקש מהחייב להציג מסמכים והוא לא טרח לחפש מתקופה כל כך מוקדמת. לטענתו, משך שנים רבות שילם כספים על חשבון החובות, כנגד קבלות, אך עקב הזמן הרב שחלף הם אינם בנמצא. כמו כן, שולמו כספים על ידי אביו של החייב וערבים. לדברי החייב, בתקופה שנטל הלוואה בבנק דיסקונט לרכישת מניות ורכב, היה עובד בחברת חשמל והיה לו יסוד סביר להניח שהתנהלותו הכספית אינה עומדת בסיכון עקב משכורתו. החייב טען שהעסק ברחוב העצמאות נרשם על שם שותפו והניירת נשארה אצלו. לדבריו המנהל המיוחד לא ביקש ניירת זו. הוא לא הסביר מה עשה כדי לקבל את הניירת ולהוכיח את טענותיו ומן הסתם לא עשה דבר.