ברזאני ואח' נ' מולטימטריקס בע"מ ואח'

החלטה

הבקשה

1. בפני בקשה למתן צו עיקול זמני על נכסים של המשיבים.

2.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ועל יסוד הנימוקים שפורטו בבקשה ובתשובה החלטתי להעתר לבקשה.

דיון

3. להלן אדון בבקשה על פי השיקולים שנקבעו בדין למתן צו העיקול הזמני ובהתייחס לטענותיהם הצדדים.

ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה

4. תקנה 362 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן- התקנות), קובעת כי אם הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה.

5. תקנה 362(א) לתקנות מגבשת את כללי הפסיקה הקודמת לעניין בדיקת זכויותיו לכאורה של התובע, עובר למתן הסעד הזמני. הכלל הבסיסי הנוהג לעניין סעד זמני הוא, כי על המבקש להראות קיומה של זכות לכאורה, קרי, התובע, צריך להוכיח סיכוי של הצלחה בתביעה. לעניין זה, די בכך שהוכח שהתביעה אינה טרדנית ושקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. בשלב זה של בקשה לסעד זמני, אין צורך לפסוק באורח סופי בדבר צדקתו של מי מן הצדדים (רע"א 7139/96 טריגוב נ' טפחות בנק למשכנתאות, פ"ד נא (2) 661, 663 ; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, תשס"ז - 2007) 506). 

6. השלב הבא בבדיקה שמבצע בית המשפט הינו קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה. בשלב זה לא מוטלת על בית המשפט החובה לנתח את הראיות ולדון בהן בצורה מקיפה. כפי שנקבע בע"א 342/83 גלוזמן נ' גלוזמן(פ"ד לח (4) 105, 108-109)"בדונו במתן סעד זמני אין בית המשפט דן בניתוח מקיף של הראיות, ואף אין הוא חייב לבדוק את מכלול הראיות, כאילו עמד להכריע בעניין סופית." מדובר בבדיקה המתאימה לשלב המקדמי של הדיון(בר"ע (ת"א) 1354/03גרופר ואח' נ' הנסון (ישראל) בע"מ ואח', דינים מחוזי לד(2) 408).

7. אמנם, עם חקיקת חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהכיר בזכות הקניין כזכות חוקתית, על בית-המשפט לייחס חשיבות רבה יותר מבעבר לאיכותן של הראיות הבאות לתמוך בבקשת העיקול ובכמותן (רע"א 5935/97 סיני נ' גלנץ ואח', פ"ד נב (1) 193 , 197) . אך, הלכה פסוקה היא כי תצהיר יכול וישמש ראייה מהימנה המצדיקה מתן צו עיקול זמני אם משקלו מספיק כדי לתמוך בבקשת העיקול (רע"א 2622/94 רוטנברג נ' מזמור פתוח ובניה בע"מ, תקדין עליון94(2)112).מאחר שמדובר בבקשת ביניים רשאי המצהיר להצהיר לא רק מידיעתו האישית , אלא גם לפי מיטב אמונתו ובלבד שיציין את הנימוקים לכך (תקנה 521 לתקנות; בר"ע (ת"א) 03/ 2452 שיקמים בנייני יוקרה (1998) בע"מ נ' כגן , פדאור 04 (8) 486, עמוד 4).

8. במקרה דנן, שוכנעתי על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, שהובאו בפני בקיומה של עילת תובענה נגד הנתבעים. עילת התובענה פורטה בבקשה ובתצהיר שצורף לה בהרחבה ולא נסתרה. גם תצהירו של המשיב 3 לא הצליח להטיל ספק ניכר בעילה זו (ר ' בר"ע 490/86 יונה נ' מקמילן, פ"ד מ' (4) 115) ואף הודה בחלקה (ר' סעיף 8 לתצהיר) . לפיכך, שוכנעתי בקיומה של עילת תובענה נגד המשיבים.

ראיות להכבדה על ביצוע פסק הדין

9. תקנה 374 (ב) קובעת כי בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

10. ליבה של הוראה זו הוא בצורך להוכיח הכבדה על ביצוע פסק הדין, אשר תיגרם למבקש אם לא יינתן הצו המבוקש. מצב נפוץ של הכבדה הוא מקרה, בו הנתבע עשה או מתכוון לבצע מעשי הברחה של נכסים או מעשים אחרים, העלולים למנוע או לסכל את מימושו של פסק הדין: "הדגש במתן צו העיקול עבר איפוא מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק הדין, לצורך למנוע שינוי מצבו לרעה עד למועד פסק הדין. לעניין זה רלוונטית השאלה אם אמנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק-הדין" (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789, 800). יסוד ההכבדה על ביצוע פסק הדין, נבחן על רקע נסיבותיו הפרטניות של כל מקרה תוך התחשבות, בין היתר, בסכום התביעה, ביכולתו הכלכלית של הנתבע ובחשש, אם אכן קיים כזה, מפני הברחת נכסים מצידו (רע"א 07 / 10076 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' ICC Industries Inc. (לא פורסם)).

11. במקרה דנן, סכום התביעה נגד המשיבים הוא 1,937,794 ₪. הובאו בפני ראיות כי המשיבים מצויים בקשיים כלכליים וכי הם מנסים למכור את נכסיהם (סעיף 8-9 לתצהיר מטעם המבקש 1 מיום 14.12.10). טענה זו לא נסתרה. המשיבים הודיעו גם כי אין באפשרותם להציע חלופה הולמת לעיקול הזמני המבוקש (ר' הודעתם מיום 23.12.10).לפיכך, שוכנעתי על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

מאזן הנוחות

12. תקנה 362(ב)(1) לתקנות קובעת כי בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, את הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק.

13. במקרה דנן, נראה כי הנזק שייגרם למבקשת אם לא יינתן הסעד הזמני גדול יותר מהנזק שייגרם למשיבות אם יינתן הסעד הזמני. זאת, לנוכח העובדה, כי נראה שעקב מצבם הכלכלי של המשיבים יקשה עליהם לשלם את החוב נשוא התובענה אם וכאשר יינתן פסק דין לחובתם והמבקשים עלולים למצוא את עצמם מול שוקת שבורה. לעומת זאת, המשיבים נמנעו במפגיע מהצעת כל חלופה לעיקול שהיתה מונעת מהם נזקים אפשריים עקב הטלת העיקול. אם תדחה התביעה המשיבים יוכלו לתבוע את הנזקים שנגרמו להם מהמבקשים, מהערבויות שיפקידו לצורך מתן צו העיקול.