ברוש נ' טיבי

פסק דין

1.ביום 31/8/08 נחתם בין הצדדים הסכם פיקוח, לפיו התובע התחייב לפקח על בנית ביתו של הנתבע בקלע אלון. הוסכם כי תמורת הפיקוח ישלם הנתבע לתובע 30,000 ₪ בצירוף מע"מ. במועד החתימה על ההסכם היה על הנתבע למסור לתובע 8 המחאות ע"ס 3,750 ₪ כל אחת, בצירוף מע"מ.

2.בכתב התביעה טוען התובע בתמצית, כי עד למועד הגשת התביעה שילם לו הנתבע 11,250 ₪ בצירוף מע"מ בלבד. עבודת הפיקוח בוצעה במלואה, בניית הבית הסתיימה, ואולם הנתבע הפר התחייבותו לשלם התמורה המוסכמת וסרב לשלם את היתרה בסך 18,750 ₪ בצירוף מע"מ. פניות התובע לנתבע לסילוק חובו לא נשאו פרי. הנתבע העלה טענות חסרות שחר, ועמד בסירובו לתשלום יתרת שכרו של התובע.

התובע מעמיד תביעתו על סכום של 25,000 ₪ הכולל את יתרת החובה ועוגמת נפש.

לכתב התביעה צורף עותק ההסכם, נספח להסכם, טופס בקשה לחיבור המבנה לחשמל מים וטלפון מיום 4/1/09, דיווח על עריכת ביקורת מיום 13/1/09, דרישת התובע לקבלת שכרו, תשובת ב"כ של הנתבע, ותגובת ב"כ התובע למכתב ב"כ הנתבע.

3.בכתב הגנתו טוען הנתבע, כי הסכמים רבים בין הצדדים נעשו בתקיעת כף. התובע לא נכח במתקן העבודה מעל חודש, ובתקופה זו לא ניתן היה לקבל תשובות חשובות. התובע אמור היה ללוות את הנתבע בכל הקשור להצעות מחיר והזמנות לבניה, ולא עשה כן. עבודת הפיקוח היתה חובבנית. בהעדרו של התובע מאתר התביעה התקיימה העבודה בלעדיו. התובע זלזל בנתבע. נכון להיום לא נמסר טופס 4, ואף לא הוכן על ידי התובע. כמו כן נטען, כי בשל העדר פיקוח ראוי נמצאו ליקויים במעקה.

לכתב ההגנה צורפו מכתבים שונים מהתובע לנתבע מיום 26/1/09, 5/9/09 (צ"ל 5/1/09 – ב.ס.), 7/10/08 ו-2/12/08.

במהלך הדיון הציג הנתבע מכתב נוסף מיום 16/12/08 מהתובע לנתבע (נ/1).

4.הצדדים הסמיכו את בית המשפט לפסוק בדרך של פשרה.

לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים והראיות שהובאו בפני, ובדרך הדיונית המוסכמת, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך 23,000 ₪ כולל מע"מ, שישולמו תוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, א' ניסן תש"ע, 16 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: