ברוך נ' עיריית חדרה

החלטה

עניינה של החלטה זו - "תביעה - בגין ביצוע עיקול בכוח בגין דוחות חניה הנושאים תו נכה כחוק" (כך במקור).

1.מכתב הטענות שהגיש המבקש ומהמסמכים שצורפו לו עולה כי בין השנים 2000-2003 קיבל כ-12 דוחות חניה, לשני כלי רכב. האחד מהם - רכב טויוטה מ.ר. 44-992-35 הנושא תו נכה כחוק (לו נרשמו 8 דוחות) והשני – רכב סובארו מ.ר. 60-256-03 שאינו בעל תו נכה (לו נרשמו 4 דוחות). לטענת המבקש מדובר בדוחות ישנים שמן הראוי היה כי המשיבה תבטלם, קל וחומר כאשר לא פעלה במשך השנים כנדרש ממנה על פי דין, לא דאגה למסירת דואר רשום בגינם, לא טיפלה בפניותיו משך השנים ולאחרונה אף שלחה גובה מטעמה שהתדפק על דלת ביתו וביקש לבצע עיקול.

2.עוד טוען המבקש כי דברי הדואר אותם טוענת המשיבה כי שלחה אליו, לא הגיעו ליעדם, שכן במועדים הרלבנטיים שהה בחו"ל, או בשירות מילואים והשכונה בה התגורר אותה עת הייתה שכונה בהקמה ודברי דואר רבים הלכו בה לאיבוד.

על כן מבקש המבקש להורות על ביטול הדוחות מושא הבקשה ולפסוק לו הוצאות.

3.לטענת המשיבה מדובר בבקשה שאינה מפורטת דיה, אשר לא נתמכה בתצהיר, הוגשה תוך שיהוי ניכר ומשחלפו המועדים הקבועים בחוק להגשת בקשה לביטול הדו"ח או בקשה להישפט, יש לראות את המבקש כמי שהורשע בעבירות שיוחסו לו.

4.לגופו של ענין טענה המשיבה כי היא שלחה למבקש הודעת תשלום קנס תוך שנה מיום ביצוע כל עבירה ועבירה, על פי כתובתו המצויה במרשם האוכלוסין ואין זה הגיוני שהוא לא קיבל אף אחת מ-12 ההודעות שנשלחו לו.

לכן מבקשת המשיבה לדחות הבקשה.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה סבורה אני כי דין הבקשה להידחות ואנמק.

5.ראשית, מדובר בבקשה לביטול דוחות שאינה מפרטת - לא את מספרי הדוחות אותם מבקש המבקש לבטל ולא את מועדי ביצוע העבירות.

בע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (ניתן ביום 6.1.09) שב בית המשפט העליון על ההלכה שנקבעה ברע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ''ד נז(6) 793 בציינו:

"נחזור, אפוא ונדגיש כי בקשה לביטול פסק דין אין להגיש באופן סתמי וללא ביסוס הטענות המועלות בה. כפי שנקבע בעניין איטליא על המבקש להעלות בבקשתו לביטול פסק הדין את כל טענותיו, כולל אסמכתאות להן ותצהיר מטעמו התומך בבקשתו, ככל הנדרש. בית המשפט המעיין בבקשת הביטול מוסמך לדחותה על סמך האמור בה בלבד; כך ייעשה בוודאי אם הטענות אינן מאומתות והבקשה אינה מגלה עילה לביטול פסק הדין. בית המשפט מוסמך גם לבקש את תגובת המדינה לבקשה, אם ראה צורך בכך, ובנסיבות מתאימות וחריגות אף יזמן את הצדדים לדיון בבקשה אם יראה לנכון".

6.בענייננו, לא זו בלבד שהמבקש לא פירט טענותיו, אלא שהוא אף לא תמך הבקשה בתצהיר מטעמו. האסמכתאות אותן צירף המבקש לבקשה, אינן רלבנטיות להוכחת טענותיו, כפי שיובהר בהמשך.

ברי לכל בר בי רב כי במצב הדברים האמור אין ביכולתו של בית המשפט לבחון טענותיו של המבקש לגופן ואך מטעם זה דין הבקשה להידחות.

7.שנית, המבקש הגיש בקשתו בשיהוי ניכר, שכן מהחומר שצורף לתגובת המשיבה עולה כי את ההתקשרות עם המשיבה החל הוא לפחות ביום 4.2.07 (ראה נספחים א'-ו לתגובה).

נשאלת השאלה, אם כן, משלא נענה המבקש ונתקל "בחומה בצורה" כלשונו, מדוע לא מיהר הוא לפנות לבית המשפט בבקשה להארכת המועד להישפט, אלא המתין לפחות 6 שנים תמימות טרם הגיש הבקשה דנן?

לא מצאתי בבקשה טעם או הסבר לשאלה האמורה ואף בכך די כדי לדחות הבקשה.