ברוך זוהר נ' ש.ל.ה. שירותי רפואה בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף, אשר הוגדרה גם כתביעה כספית.

התביעה החלה בהגשת תביעה לבימ"ש לתביעות קטנות על סכום של 21,000 ₪, כאשר התובע איננו מיוצג ומבקש לחייב את הנתבעת בסכום הנ"ל, על פי תוכנית טיפול הצעת מחיר, מתאריך 25.3.09, על סכום של 20,718 ₪.

בהמשך ולאחר שביהמ"ש הבהיר, כי תיק זה אינו מתאים לידון בבימ"ש לתביעות קטנות, פנה התובע לייצוג עו"ד והגיש כתב תביעה מתוקן.

כתב התביעה המתוקן כלל עלות בגין טיפולים 36,656 ₪, פיצוי בגין הוצאות – 8,000 ₪, עוגמת נפש שאין לי אלא להבין אותה ככאב וסבל - 25,000 ₪, עזרה וסיוע וצילומים – 4,000 ₪.

סה"כ הוגשה התביעה על סכום 71,656 ₪ והוגדרה "תביעה כספית/נזקי גוף".

כאן המקום לומר, כי כתב ההגנה שהוגש לבימ"ש לתביעות קטנות, כאשר כתב ההגנה חתום ע"י ד"ר חגי סלוצקי מהממונה הארצי לפניות הציבור של הנתבעת, אשר כתב בין השאר בכתב ההגנה בסעיף 8: " בתאריך 29.3.09 נשלחה התוכנית לאישורו של ד"ר קליינשטרן, הרופא האחראי על הקרן. בתאריך 31.3.09 התקבל אישור ע"י ד"ר קליינשטרן על גבי תוכנית הטיפול עצמה. למרבה הצער ומבלי לשים לב כי אישורו של ד"ר קליינשטרן אינו מתייחס לתוכנית המקורית כפי שהיא אלא לתוכנית מצומצמת בשינויים מחייבים שלא כוללים שתלים החלה הנתבעת בביצוע השלב הראשון בתוכנית הטיפול שכללה עקירת שיניים בלסת עליונה והכנת תותבת זמנית (שלב זה נכון לכל טיפול נדרש)".

בהמשך מציין ד"ר סלוצקי בסעיף 9: "עם גילוי הטעות הוברר למבוטח כי הקרן לא אישרה כלל כל טיפול בפיו וכי לאור טעות הנתבעת בעניין התוכנית שאושרה ע"י ד"ר קליינשטרן, לא ביקשה הנתבעת החזר עלות הטיפולים אשר בוצעו על ידה אך כמובן שסירבה להמשיך ולממן את הטיפולים לתובע".

עלי להדגיש בנוסף, כי בכתב הגנה זה, עוד בטרם נכנס משרד עו"ד הוד-סוקול שייצג את הנתבעת לתמונה עם הגשת כתב התביעה המתוקן, ציין הנ"ל בכתב ההגנה, כי "הנתבעת לא רק שלא הסבה נזק לתובע אלא שהטיבה את מצבו הרפואי בכל הנוגע לשיניים, זאת מאחר והטיפולים אשר בוצעו ע"י הנתבעת היו נחוצים ונדרשים, הן כבסיס לתוכנית המקורית אשר הוצעה ע"י הנתבעת לקרן והן לתוכנית המצומצמת אשר אושרה בפועל ע"י הרופא האחראי על הקרן".

למעשה, מכיל כתב התביעה המקורי, הגם שתוקן וכתב ההגנה המקורי שהתווספו לו לאחר מכן טענות נוספות, את סלע המחלוקת בין הצדדים ולמעשה עניינים אלה הם שבאים לידי ביטוי בסיכומי הצדדים, לאחר שמיעת הראיות בתיק.

עלי לציין, כי בפרוטוקול ישיבת ביהמ"ש מיום 7.9.10 לא התכחש ב"כ הנתבעת לעמדת הנתבעת בכתב ההגנה המקורי וציין: "כי המרפאה החלה לתת טיפול בכפוף לאישור של קרן טד אריסון, התחילו לטפל בתום לב ובהסתמך על המצב שהציג התובע, שהוא עומד לקבל טיפול. לא התקבל האישור מהקרן ולכן אמרו לו שאם הוא רוצה המשך טיפול צריך שישלם עבור הטיפולים. הוא סרב ולכן הפסיקו לטפל בו. לכל היותר מדובר בטעות משותפת שאנו התחלנו לטפל".

התובע עם הגשת כתב התביעה המתוקן, תמך את התביעה בחוות דעת של מומחה, ד"ר ארקדיאן. הנתבעת מצידה הגישה את חוות הדעת של ד"ר סימון.

כמקובל בתיקים מעין אלה, ביקש ביהמ"ש למנות מומחה מטעם ביהמ"ש ואף מונו מומחים בתיק זה, ואולם בסופו של דבר לא יצא המינוי מן הכוח אל הפועל ולמעשה המומחים מטעם הצדדים נחקרו בביהמ"ש ע"י הצדדים הרלוונטיים.

בסיכומי התובע למדים על הטענות המרכזיות של התובע בתיק זה:

1.נקודת המוצא של התובע לקיומה של טעות או רשלנות בשל מעשה טיפולי היה בכך שהנתבעת החלה לבצע טיפולים ולעקור שיניים (עקירת שיניים היא דבר בלתי הפיך) מבלי לוודא ולקבל אישור סופי מקרן טד אריסון (להלן: "הקרן") לטיפולים אלה, וזאת שהיא מודעת למצבו הכלכלי הקשה מאוד של התובע.

2.התובע כאמור הגיש חוות דעת של ד"ר ארקדיאן. ד"ר ארקדיאן העיד וציין בחוות דעתו כי לתובע נגרם נזק בכך שעקרו לו שיניים שלא היה צריך לעקור וכי קביעה זו היתה מוטעית, כי היה חסר צילום סטטוס, שזה צילום מדויק, בו רואים את צמיחת השיניים. בהקשר זה מפנה ב"כ התובע גם לחוות דעת שצורפו ע"י הנתבעת עצמה, של הרופאים ד"ר פרסון וד"ר גוטמכר, כאשר מתוכן ניתן ללמוד תזות רפואיות שונות המתייחסות לאיבחון הרפואי באמצעות הצילום הפנוראמי וצילום ה- C.T והצורך הנחוץ לצילום סטטוס.

עוד מודגש, כי החלת הטיפול הרפואי בתובע היתה ללא הצעת חלופה אחרת. לטענת ד"ר ארקדיאן דבר עקירת השיניים לא היה נכון בנסיבות העניין, נעשה ללא צילום סטטוס ויתכן וניתן היה להציל שיניים אלה.

3.התובע מפנה לכך, כי על פי עדותה של הגב' אתי בנאי, מנהלת מרפאת הנתבעת, התובע לא הוחתם על טופס הסכמה לפני תחילת הטיפול וכי נעשתה טעות שלא קיבלו אישור הקרן. העדה העידה, כי העקירות בוצעו אצל התובע לפני שהתברר לנתבעת אישור הקרן.

4.התובע טוען בסיכומיו, כי הוכח אי מהימנות תוכן הרישומים בתיקו הרפואי של התובע והדבר עולה מתוך עדויות רופא הנתבעת בתיק זה.

עוד טוען התובע, כי מעיון בתיקו הרפואי של התובע אשר הוגש בשלמותו לביהמ"ש, ניתן להטיל דופי בתוכנו ובאופן ניהולו, באופן שהוא אינו משקף נכונה את מצב הטיפולים כפי שאלה נעשו בפועל.