ברוך ואח' נ' וזאנה(אוזנה)

החלטה

ענייננו בתביעה לסילוק יד ולדמי שימוש בשל השתלטות של הנתבע על מקרקעין ועל המבנה שעליהם שבבעלות התובעים (להלן- הנכס).

לפני בקשת הנתבע לדחיית התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין.

לטענת הנתבע, בתאריך 26.10.99 הגיש התובע ז"ל תביעה קטנה לבית המשפט לעניינים מקומיים במעלה אדומים (תק 76/99), בה הציג הסכם מיום 18.5.99 שנחתם בינו לבין הנתבע ושמטרתו היתה להסדיר את הזכויות בנכס, ונאמר בו כי מחצית מהזכויות בנכס שייכות לנתבע וכן נקבע בו הסדר תשלומי השכירות בעבר ולעתיד (להלן – ההסכם).

הנתבע טוען כי התובע ז"ל ביקש לבטל את ההסכם במסגרת התביעה האמורה אולם תביעתו נדחתה, וניתן פסק דין של כב' השופט י' צור אשר קבע כי ההסכם מחייב (להלן- פסק הדין), ומשלא הוגש ערעור על פסק הדין - הוא מהווה מעשה בית דין ו/או השתק עילה ו/או השתק פלוגתא המונע מהתובע ז"ל להגיש את התביעה שלפנינו.

התובעת מתנגדת לבקשה.

לטענתה, בקשתו של הנתבע הוגשה בחוסר תום לב תוך הטעיה של בית המשפט, הואיל ופסק הדין דן ברכיב הכספי של דמי השכירות בלבד, הא ותו לא.

עוד טוענת התובעת, כי העניין נשוא הבקשה ממילא אינו מצוי בסמכותו של בית המשפט לתביעות קטנות וגם אם היה, הרי שבשל היותו של בית המשפט לתביעות קטנות משוחרר מסדרי הדין והראיות הנהוגים, אין בהכרעתו כדי ליצור מעשה בית דין או השתק פלוגתא.

התובעת מוסיפה, כי הואיל וחלק מהטענות בכתב התביעה הוא היעדר תוקף לכל הסכמה שניתנה בעבר בין הצדדים, הרי שנדרש בירור עובדתי מעמיק והכרעה לגופו של עניין, וגם מטעם זה, לא ניתן לדחות את התביעה על הסף.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, לרבות תשובת הנתבע, וכן בפסק הדין, החלטתי לקבל את טענותיה של התובעת ולדחות את הבקשה, אשר טוב היה אילו לא הוגשה כלל.

פסק הדין, פותח במילים: "התביעה שלפנינו היא תביעה כספית שנכון ליום הגשתה הועמדה ע"ס של 13,050 ₪", וזאת בעקבות האמור בכתב התביעה בת.ק. 76/99 (נספח ו' לתצהירו של התובע ז"ל), ואין בפסק הדין קביעה כלשהי לגבי הזכויות בנכס.

משכך, אין לראות בפסק הדין מעשה בית דין ולכן הבקשה נדחית.

הנתבע ישלם לתובעת, תוך 30 ימים, הוצאות ושכר טרחת עו"ד בשל הליך זה בסך 2,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

7.המועדים שנקבעו להוכחות לימים 20.9.10 ו – 5.10.10 נותרו על כנם.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י' ניסן תש"ע, 25 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.