ברהמי ואח' נ' מדינת ישראל

           ראובן מצליח להונות את שמעון ולגרום לו להעביר סכום כסף שאמור להגיע לראובן בדרכים עקלקלות. אלא שהתרמית מתגלית, והכסף מוחזר לשמעון עוד לפני שהגיע לראובן. האם ניתן לחלט את רכושו של ראובן, בשווי הכסף המועבר, על אף שלא עלה בידי ראובן לקבל את הכסף? זו השאלה הצריכה לענייננו.

           ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ע' קובו) בצ"א 21440-05-17 מיום 24.10.2017, בגדרה ניתן צו זמני לחילוט רכושם של העוררים מכוח סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון או החוק). אציין כי הערעור הוגש כבש"פ, אך למעשה צריך היה לסווגו כערעור פלילי בדן יחיד על-פי הוראת סעיף 36ו(ד)(2) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים) (בש"פ 7440/05 פלוני נ' מדינת ישראל (29.12.2005)). אשר על כן, העוררים יכונו להלן המערערים.

כתב האישום ורקע עובדתי

1. כתב האישום: נגד המערערים הוגש ביום 27.4.2017 כתב אישום לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד ובו שבעה אישומים. לפי האישום הראשון, עובר לחודש פברואר 2017 קשרו המערערים קשר להונות חברות באירופה (להלן: חברות היעד) על דרך של איסוף מידע על חברות היעד; יצירת מסמכים מזויפים; ופנייה אל חברות היעד מהארץ בדרישה להעברת כספים, תוך הצגת מסמכים כוזבים ושימוש במידע שנאסף. בתוך כך התחזו המערערים למנהלי חברות היעד, ולעורכי דין בחברת CMS CONSULTANT המלווה עסקאות פיננסיות (להלן: CMS), וכן זייפו מסמכים של הרשות הפדרלית הגרמנית לרגולציה פיננסית – BaFin. האישום מייחס למערערים עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

           לפי עובדות האישומים 6-2, קשרו המערערים קשר להונות את חברות היעד השונות המפורטות בכתב האישום, תוך התחזות ושימוש בשמותיהם של מנכ"לי חברות היעד והתחזות לעו"ד מטעם חברתCMS. בעקבות מצגי השווא ומעשי המרמה, העבירו חברות היעד למערערים סכום כולל של 17,229,372 ₪ (בהמשך יובהר כי הכסף לא הגיע בסופו של דבר למערערים – י"ע). כמו כן, ניסו המערערים לקבל במרמה סכומים נוספים בדרך זו, שלא הועברו. אישומים אלה מייחסים למערערים עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בצוותא חדא, לפי סעיף 415 סיפא בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בצוותא חדא, לפי סעיף 415 סיפא, בצירוף סעיף 25 וסעיף 29 לחוק העונשין; זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, בצוותא חדא, לפי סעיף 418 סיפא בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין; וכן התחזות לאחר, בצוותא חדא, לפי סעיף 441 רישא בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.

           לפי עובדות האישום השביעי, בהתבסס על עבירות המקור המתוארות באישומים 6-2, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום ועד למעצרם ביום 28.3.2017 עברו המערערים עבירות של הלבנת הון בסכום של 17,229,372 ₪. מדובר בכסף שמקורו בעבירות המנויות בתוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון, תחת פריט 11 ("עבירות לפי סימן ו' לפרק י"א של חלק ב' לחוק העונשין, למעט עבירות לפי סעיפים 416, 417 ו- 432"). אישום זה מייחס למערערים עבירה של הלבנת הון, בצוותא חדא, לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין – בהתייחס לעבירות המקור של קבלת דבר במרמה וזיוף; עבירה של ניסיון להלבנת הון – בהתייחס לעבירות ניסיון לקבלת דבר במרמה; ועבירת פעולה ברכוש אסור, בצוותא חדא, לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין.

2. אין חולק כי לא נגרם נזק לחברות היעד, שכן כספי המרמה הושבו במלואם משהתעורר חשדם של גורמים בחברות היעד, או עם היוודע דבר המרמה והקפאת ההעברה על-ידי הבנקים. בחלק מהמקרים חברות היעד לא העבירו כלל את הכספים, ובמספר מקרים הכספים הועברו וקיימת מחלוקת עובדתית אם התקבלו בשלב כלשהו בחשבונות המערערים בטרם השבתם. לעניין זה אקדים ואומר כי כפי שנקבע על ידי בית משפט קמא, אין ראיות לכאורה שהכספים הגיעו לחשבונות הבנק של המערערים או מי מטעמם.

3. בקשת החילוט: בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה לבית המשפט בקשה לחילוט רכושם וזכויותיהם של המערערים בהתאם לפרק ו' לחוק, אם וככל שיורשעו. בדיון מיום 27.6.2017, בו נדונה הסמכות לתפוס בשלב זה את הרכוש, בהתבסס על פוטנציאל החילוט העתידי במקרה של הרשעה, קבע בית משפט קמא כי אין בשלב זה ראיות לכאורה להוכחת קבלת הכספים בפועל בידי המערערים או לשליטתם על הכספים. זאת, בשים לב לכך שהכספים אשר הועברו לחשבונות הבנק שבשליטת המערערים, הוקפאו או הושבו לחברות היעד באמצעות הבנקים. בהתאם לקביעה זו, בחן בית משפט קמא בהחלטתו מיום 24.10.2017 אם קיימת סמכות חילוט לפי חוק איסור הלבנת הון, מקום בו הנאשם בביצוע העבירה כלל לא הפיק רווח מביצועה.

           בית המשפט קבע כי קיים פוטנציאל חילוט על בסיס שתי חלופות המופיעות בחוק איסור הלבנת הון: חילוט רכוש שנעברה בו עבירה, לפי סעיף 21(א)(1) לחוק; וחילוט רכוש שיועד להיות מושג עקב ביצוע העבירה, לפי סעיף 21(א)(2) סיפא לחוק. באשר לחלופה הראשונה, קבע בית המשפט כי אף אם הכסף הועבר לבנקים אך לא נכנס בפועל לחשבונות המערערים, די בכך כדי לקבוע בשלב זה כי מדובר בכסף שבוצעה בו עבירה. באשר לחלופה השנייה, נקבע כי מדובר בכסף שיועד להיות מושג כתוצאה מביצוע העבירה, אף שלא הושג בפועל, ולפיכך קיימת סמכות לחלטו.