ברדה סוזנה נ' מוניר אסקנדר

פסק דין

בפני תביעה כספית לתשלום בגין הפרה נטענת של הסכם שכירות, שנכרת בין הצדדים, ולפיצוי בגין נזקים נטענים, שנגרמו על-ידי הנתבע לנכס נשוא ההסכם האמור, נזקים לא ממוניים והוצאות.

עיקר טענות הצדדים

עיקר טענות התובעת

לטענת התובעת, היא הבעלים של נכס הנמצא ברחוב חברון 22 ברמלה (להלן – "הנכס"). ביום 21.9.2004 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות (להלן – "ההסכם"), לפיו השכירה התובעת לנתבע את הנכס לתקופה שמיום 5.9.2004 ועד ליום 4.9.2005, תוך מתן אופציה להארכת התקופה מדי שנה עד לתקופה כוללת של 10 שנים. דמי השכירות על-פי ההסכם נקבעו לסך של 450$ לחודש.

התובעת טוענת, כי ביום 6.3.2007 הפסיק הנתבע על דעת עצמו – ובניגוד להוראות ההסכם – לשלם לה את דמי השכירות, וזאת חרף העובדה כי תוקפו של ההסכם היה עד לחודש ספטמבר 2007. לשיטת התובעת, הנתבע חב לה בגין ששת חודשי השכירות הנותרים סך של 2,700$.

התובעת מוסיפה וטוענת, כי כשהגיעה לנכס לאחר פינויו על-ידי הנתבע היא גילתה שהאחרון "הותיר אחריו חורבה בחצר ובמבנה, שבר את כל הקירות, הרס את כל החלוקה הפנימית וגרם נזקים חמורים לכל חלקי הבית ובין היתר למערכת החשמל, לריצופים ועבודות אחרות שנעשו ברשלנות... נזקי מים ונזקים אחרים לצבע, סדקים בתקרות, עובש חריג ועוד" (סעיף 4 לכתב התביעה).

התובעת מפנה לסעיף (א) להסכם, לפיו בין היתר אם השוכר "קלקל את הבית ע'י שימוש או הזנחה, או לא שילם... תשלום אחד בזמנו הקבוע בחוזה זה, הרי זו היא הפרת חוזה...". כמו כן, מפנה התובעת לסעיף (ה) להסכם, לפיו בין היתר "... בסוף תקופת החוזה מתחייב השוכר בזה... למסור למשכיר את הדירה במצב טוב כמו בעת קבלו את הדירה". מטעם התובעת הוגשה חוות דעת שמאי, לפיה תיקון הנזקים הנטענים והשבת מצב הנכס לקדמותו מוערכים בסך של 187,000 ₪ (לא כולל מע"מ), סכום שמבוקש לחייב בו את הנתבע. כמו כן, עותרת התובעת כי הנתבע יפצה אותה בגין נזקים לא ממוניים, עוגמת נפש והוצאות שנגרמו לה. סכום התביעה הכולל הינו 247,373 ₪.

עיקר טענות הנתבע

הנתבע אינו כופר בכך ששכר את הנכס מהתובעת, אך טוען כי לא נותר לו כל חוב כלפיה וכי הוא לא גרם כל נזק לנכס.

באשר לרכיב התביעה שעניינו דמי שכירות טוען הנתבע, כי עובר לפינוי הנכס על-ידו הוא קיבל לכך את הסכמת התובעת, בהתאם לסעיף (ד) להסכם.

באשר לרכיב התביעה שעניינו נזקים לנכס טוען הנתבע, כי בעת הפינוי התובעת נכחה במקום ולא מצאה להטיל כל דופי במצבו של הנכס. עוד טוען הנתבע, כי התביעה הוגשה בחלוף שנה ממועד הפינוי ולפיכך לא היה בידו להגיש חוות דעת נגדית המשקפת את מצב הנכס בעת פינויו על-ידו, ובנסיבות אלה נגרם לו נזק ראייתי. בנוגע לחוות הדעת שהוגשה על-ידי התובעת טוען הנתבע, כי היא נערכה ביום 26.12.2007, היינו כתשעה חודשים לאחר פינוי הנכס (במהלכם אפשר שאף התגוררו בו אחרים), וכי השמאי מטעם התובעת לא ראה במו עיניו מה היה מצב הנכס בעת שהנתבע קיבל את החזקה בו. הנתבע מוסיף, כי בעת שקיבל את החזקה בנכס היה האחרון נטוש ומוזנח, והוא נאלץ להוציא הוצאות מרובות להשבחתו על מנת שיהא ראוי לאכלוס, לרבות שיפוץ מערכות האינסטלציה והחשמל וחיזוק קונסטרוקציית המבנה.

הנתבע מפנה גם ל"סעיף ההערות" בהסכם, לפיו "לשוכר הזכות לשנות את מבנה מושכר ולעשות בו כל שינוי בהתאם למטרותיו". לאור סעיף זה טוען הנתבע, כי אכן כאמור בסעיף (ה) להסכם היה עליו להשיב את הנכס לתובעת "במצב טוב", כפי שעשה בפועל, אך לא להשיב את המצב לקדמותו.

דיון והכרעה

סיומה המוקדם של תקופת השכירות על-ידי הנתבע

בהתאם להסכם (צורף לתצהיר התובעת), הרי שתקופת השכירות על-פיו הינה מיום 5.9.2004 ועד ליום 4.9.2005, תוך מתן אופציה להארכת התקופה מדי שנה עד לתקופה כוללת של 10 שנים (ראו המבוא להסכם). תקופת השכירות התחדשה מספר פעמים כאמור, כאשר מועד סיומה על-פי ההסכם בשנת 2007 הינו, אפוא, יום 4.9.2007. לתצהיר התובעת צורף מסמך, בו היא מאשרת כי קיבלה את מפתח הנכס ביום 6.3.2007, היינו שישה חודשים לפני המועד האמור. הצדדים חלוקים, כאמור, בשאלה האם הוסכם ביניהם על קיצור תקופת השכירות. התובעת טוענת, כי לא הייתה הסכמה כזו (סעיף 8 לתצהירה), ואילו הנתבע טוען כי התובעת "נתנה ברכתה" לקיצור תקופת השכירות (סעיף 10 לתצהירו).

ההוראה החולשת על סוגייה זו הינה סעיף (ד) להסכם. סעיף זה קובע, כי "במקרה שהשוכר יעזוב את הדירה באמצע זמן השכירות מבלי לקבל הסכמה בכתב מאת המשכיר עליו לשלם את דמי השכירות בעד כל זמן תקופת החוזה כאילו השתמש בדירה בפועל". במקרה דנן, לא הוצגה בפני בית-המשפט כל "הסכמה בכתב" מאת התובעת לקיצור תקופת השכירות על-ידי הנתבע. לא זו אף זו, הנתבע הודה בעדותו, כי התובעת לא נתנה לו כל הסכמה בכתב לפינוי מוקדם (ראו עמ' 37 לפרוטוקול, שורות 21-20).

בנסיבות אלה, אני קובע כי בהתאם לסעיף (ד) להסכם, על הנתבע לשלם לתובעת את דמי השכירות בגין התקופה שמיום 6.3.2007 ועד ליום 4.9.2007. לנוכח העובדה, כי דמי השכירות על-פי ההסכם הינם בסך של 450$ לחודש (ראו המבוא להסכם), הרי שעל הנתבע לשלם לתובעת סך של 2,700$ (450$ X 6 חודשים) לפי השער היציג של דולר ארה"ב שפורסם ביום 6.3.2007 (על-פי המבוא להסכם, תשלום דמי השכירות מתבצע אחת לשישה חודשים).

הטענות בדבר עשיית שינויים בנכס וגרימת נזקים לו על-ידי הנתבע

התובעת טוענת, כי קיבלה מהנתבע את מפתחות הנכס בביתה ולפיכך לא יכולה הייתה לבחון את הנכס ומצבו באותו מועד (סעיף 9 לתצהירה). עם זאת, כשהגיעה לנכס לאחר מספר ימים היא גילתה לטענתה שהנתבע "הותיר אחריו חורבה בחצר ובמבנה, שבר את כל הקירות, הרס את כל החלוקה הפנימית וגרם נזקים חמורים לכל חלקי הבית ובין היתר למערכת החשמל, לריצופים וביצע עבודות אחרות שנעשו ברשלנות וגרמו לנזקי מים ונזקים לצבע, סדקים בתקרות, עובש חריג ועוד" (סעיף 10 לתצהירה). התובעת מפנה כאמור לסעיף (א) להסכם, לפיו בין היתר אם השוכר "קלקל את הבית ע'י שימוש או הזנחה... הרי זו היא הפרת חוזה...". כמו כן, מפנה התובעת לסעיף (ה) להסכם, לפיו בין היתר "... בסוף תקופת החוזה מתחייב השוכר בזה... למסור למשכיר את הדירה במצב טוב כמו בעת קבלו את הדירה".