ברדה ואח' נ' תדיראן GROUP

פסק דין

התובעים טוענים כי הנתבעת איחרה באספקת הזמנה למוצרי מטבח.

לפי גרסתם, היה על הנתבעת לספק את המוצרים בתוך 3 חודשים מיום ההזמנה – 08.04.12 ולכן, היו אמורים לקבל את הציוד עד יולי 2012. בפועל, קיבלו את ההזמנה רק בסוף ספטמבר 2012.

בתקופה זו הם נאלצו להמשיך ולגור בבית שהשיפוץ בו עוכב ולצאת לארוחות מחוץ לבית.

חישוב הנזק נעשה על בסיס סך 250 ₪ ליום, למשך 3 חודשים (22,500 ₪) וכן, עוגמת נפש משמעותית. התובעים העמידו את תביעתם על המקסימום המותר בבית-המשפט לתביעות קטנות.

הנתבעת טוענת, כי חוזה ההזמנה שנעשה ביום 08.04.13, עליו חתמה התובעת וחתימתה אינה שנויה במחלוקת, קבע מועד אספקה של מינימום 3 חודשים ולא כטענת התובעים.

התובעים טוענים, כי לא קיבלו עותק מן ההסכם עליו מדובר וזה לא הוצג בשלמות על-ידי הנתבעת, כך שחתימתה של התובעת בדף האחרון בו לא מופיע זמן האספקה, אינה מלמדת באופן אמיתי על ההסכמה שניתנה. לפי דברי התובעים, נחתם הסכם זה בחיפזון, בעוד שמסמך ההזמנה הנוסף שנחתם באותו יום, ציין במפורש את זמן האספקה כחודש יולי וכך גם נרשם על מסמך נוסף שנעשה עוד בחודש מרץ, טרם החתימה על ההסכם.

מבין שתי הגרסאות להסכמה שבין הצדדים, אני מעדיפה את גרסת התובעים, לפיה הובטח להם כי האספקה תבוצע תוך 3 חודשים מיום ההזמנה, כך שבפועל, אכן נוצר איחור.

בתקופת האיחור סבלו התובעים אי נוחות ויש להניח, הוצאות מוגדלות של הזנה.

התובעים לא הציגו כל מסמך להוכחת הפער בין עלויות המזון בעטיו של האיחור ולכן, אפסוק לטובתם על בסיס אומדנה, סכום גלובאלי של 3,000 ₪.

הנתבעת תשלם לתובעים סך של 3,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח עותק פסק-הדין לצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, כ"א אלול תשע"ג, 27 אוגוסט 2013, בהעדר הצדדים.