ברגר נ' עירית חיפה

פסק דין

נתוני רקע ועובדות:

1. התובעת ילידת 1950, הגישה תביעה זו כנגד הנתבעת לפי פקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "פקודת הנזיקין") לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, ביום 10.2.06 עת צעדה בשביל עם מדרגות ברחוב כינרת בעיר חיפה (להלן: "השביל"). לטענת התובעת היא נפלה כתוצאה מכך שרגליה נתקלו באחד מן המפגעים החמורים בהם השביל היה משופע (להלן: "התאונה"). כתוצאה מהתאונה ספגה התובעת חבלות קשות בפלג גופה הימני ובעיקר בכתפה הימנית.

2. הנתבעת כפרה בנסיבות אירוע התאונה ובאחריותה לאירוע. כמו כן חלוקים הצדדים בשאלת היקף הנזק שנגרם לתובעת.

דיון:

3. בטרם אכריע בשאלת האחריות יש לקבוע את עובדות המקרה שהינן שנויות במחלוקת.

התובעת מסרה גרסתה בעדותה וכן בתצהירה (ת/1) לפיה ירדה בשביל המדרגות שמוביל לרח' כינרת בחיפה. לטענתה המדרגות היו משובשות מלאות במכשולים בולטים מהאדמה. בנוסף השביל היה חשוך. בעודה יורדת המדרגות, ליד בית מס' 11 ברח' כינרת היא מעדה על אחד מגרמי המדרגות, איבדה שיווי משקל ונפלה. בתצהירה טענה כי בעת נפילתה הייתה לבדה ולא היה איש בסביבה, על כן עזרה את כוחותיה ולמרות כאביה חזרה אט אט לביתה.

בעדותה (בעמ' 21 לפרוטוקול הדיון מיום 20.12.12) חזרה התובעת על גרסתה:

" ש.את אומרת שנפלת בשביל הזה איך הגעת הביתה בכוחות עצמך.

ת.היה גשם זה היה יום שיש בלילה הייתי שם ישבתי, צעקתי לא היה מי שישמע אותי, היה חורף, קמתי לבד לאט לאט, חזרתי הביתה ולקחתי קרח וצלצלתי לילדים. זה לא היה הרגליים אלא הכתף.

ש.את באה ומספרת לנו עכשיו שהגעת הביתה בכוחות עצמך.

ת.נכון.

ש.אף אחד לא ראה אותך נופלת.

ת.נכון, אף אחד לא היה בחוץ. אם אף אחד לא היה בחוץ אף אחד לא ראה אותי גם.

ש.ניסיתי לצעוק.

ת.צעקתי, ישבתי ובכיתי נרטבתי וחזרתי הביתה , לקחת לי חצי שעה.

ש.עד הרגע שהגעת הביתה אף אחד לא ראה אותך.

ת.לא עוברים שם הרבה, בשעה כזו אני עברתי במקרה. יש שם הרבה דתיים שם ואני לא ראיתי אף אדם.

ש.את משוכנעת שאת זוכרת היטב את הדברים.

ת.כן..."