ברגר נ' בע"מ

החלטה

בפני בקשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט.

כללי:

הצדדים קיימו גישור ובמסגרתו הגיעו להסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 31.1.08.

על פי הסכם הפשרה, היה האמור התובע להשיב לנתבעת 1 סחורה בהיקף מקסימאלי של 1,500 יחידות כאשר הנתבעת 1 תשלם את עלות הסחורות.

כן קבעו הצדדים מנגנונים שונים, הן באשר לפגמים במוצר והן באשר בהתחשבנות ניכוי וטיפול בלקוחות המחזיקים במוצרי הנתבעת 1, סעיף 5(ב) להסכם שקיבל תוקף של פסק דין.

ביום 11.10.09 הגיש המבקש בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, ובה גרס, כי המשיבים אינם מקיימים את פסק הדין, ובמיוחד לא את סעיף 5(ב) שם.

וזו לשון הסעיף:

"מוסכם כי אם הלקוחות ו/או איזה מהם יידרשו להחזיר סחורות, מתחייבת הנתבעת לטפל בעניין אל מול הלקוח ולפתור אותו לשביעות רצון הלקוח ובלבד שההחזר לא יעלה על המחיר ששילם התובע."

המבקש גורס, כי על פי האמור שם קיימת התחייבות של המשיבים לפתור כל בעיה של הלקוחות, לקבל חזרה את הסחורות ולהחזיר את תמורתן ובלבד שההחזר לא יעלה על המחיר ששילם המבקש.

והנה, שני לקוחות פנו אל המשיבים בדרישה להחזיר סחורות ולקבל תמורה אך לא נענו.

מכתב הדרישה של הלקוח יחיאל שני מיום 1.3.09 צורף כנספח ג'1 לבקשה.

מכתב הדרישה של הלקוח אינובטיב מרקטינג בע"מ מיום 12.3.09 צורף כנספח ג'2 לבקשה.

שני המכתבים נערכו ע"י עו"ד שמלה ב"כ המבקש, והופנו אל עו"ד צוק אשר ייצג בשעתו את המשיבים בהליך הגישור, עובר לכריתת הסכם הפשרה, שקיבל תוקף של פסק דין.

מכאן הבקשה.

תגובת המשיבים:

המשיבים טענו, כי לשונו של סעיף 5(ב) לפסק הדין, כללה התחייבות של הנתבעת 1 לטפל בכל דרישה, מול הלקוח ולפתור את הבעיה לשביעות רצון הלקוח ובלבד שההחזר לא יעלה על המחיר ששילם התובע.

בחודש מארס 09 קיבלו המשיבים דרישה מטעם ב"כ המבקש, הנוגעת לשני לקוחות אשר לכאורה מעוניינים להחזיר סחורה.

לפניות אלה לא קדמה כל פנייה ישירה של הלקוחות אל המשיבה 1 עצמה. לא ניתן כל הסבר בדבר הסיבה להחזרת הסחורה וקבלת החזר כספי.

כמו כן, המכתבים נספחים ג' לבקשה, לא הכילו פרטים עובדתיים חשובים כמו מועד רכישת הסחורה והתייחסות לשאלה, האם פג תוקפה.