בראשי ואח' נ' ש. בר אילן חברה גיאוגרפית דתית

פסק דין

התובעים נסעו לטיול מאורגן לאלסקה והרי הרוקי הקנדיים, בין התאריכים 10/8/2011 עד 29/8/2011 (להלן: "התובעים").

הטיול אורגן על ידי הנתבעת, בהתאם לתוכנית טיול אשר הוצאה על ידה, בהדרכת המדריך שמעון עטר (להלן: "הנתבעת").

כל התובעים הינם שומרי מצוות ואף הנתבעת הגדירה את עצמה כחברה המספקת שירותים לציבור הדתי ועל כן, במסגרת הטיול, הוסכם כי יסופק מזון כשר ואף הותאמו תכניות טיול המתאימות לימי שבת.

מחיר הטיול עמד על סך 7,750 דולר לאדם כולל חצי פנסיון כשר ואפשרות להכנת כריכים לצהריים , לא כולל תשלומים נלווים כגון ויזה, טיפים וביטוחים אישיים.

לטענת התובעים, חרף הבטחות הנתבעת ולמרות ששילמו במיוחד עבור תוספות, התברר כי הטיול לקה במחדלים רבים, אשר גרמו לתובעים עוגמת נפש רבה. המחדלים התבטאו בכמות ואיכות המזון שקיבלו התובעים במהלך שייט בן 7 ימים וכן, בהתנהלות בעיר באנף ובעיר קלגרי.

לטענת התובעים, השייט התקיים בספינה אשר הוגדרה כ"אוניית פאר" ושימשה גם כמלון צף למשך שבוע ימים בין התאריכים 14/8/2011 עד 21/8/2011.

לטענת התובעים, המזון שהוגש לתובעים באנייה היה מתחת לכל ביקורת, בין היתר משום שהמזון הכשר שהוזמן לא הגיע כלל לספינה. המנות הבשריות שהוגשו היו מנות מחוממות ועטופות בחומר דמוי ניילון בעלות טעם וריח לוואי איומים, כך שהתובעים נאלצו לוותר עליהם ולאכול רק דגי סלומון, תפוחי אדמה וירקות.

לטענת התובעים, אין מדובר במזון מגוון כפי שהובטח.

התובעים מוסיפים וטוענים כי הנתבעת אכן הזמינה מראש, לטענתה, מנות מיוחדות הכוללות סטייקים שניצלים, פרגיות ועוד, אולם רק ביום העלייה לספינה הסתבר למדריך כי ההזמנות המיוחדות לא הגיעו לאנייה.

התובעים ממשיכים וטוענים כי במהלך הביקור בעיר באנף הובטח להם כי ישהו במלון "נדיר ויקר למרגלות האגם".

במהלך היומיים בהם שהתה הקבוצה במלון, כמויות המזון שסופקה לא הספיקו לכל התובעים והמעט שסופק, לטענת התובעים, לא היה ראוי למאכל ובמקום מנת מרק מקובלת, קיבלה הקבוצה שקיות מרק שחלקן פג תוקפן ומים חמים רק כדי שהתובעים יוכלו להכין מרק לעצמם.

התובעים מוסיפים וטוענים לליקויים בעת השהות בעיר קלגרי. לטענתם, הובטח על ידי הנתבעת כי בקלגרי יתקיימו תפילה וסעודת שבת במלון נהדר בלב העיר, כאשר הכוונה הייתה למלון "פיירמונט" הנמצא במרכז העיר וכי בשבת עצמה ייערך סיור רגלי בעיר, כולל ביקור במוזאון.

מאחר והנתבעת לא הצליחה, כך לטענת התובעים, להביא מזון ראוי למלון בקלגרי, החליטה להעביר את הקבוצה למלון אחר המתורגל בעבודה עם הקהילה היהודית ומכיר סדרי כשרות.

התובעים הועברו למלון הנמצא מחוץ לעיר ברמה נמוכה יותר, אשר היה מצוי באותם ימים בשיפוצים והסתבר כי בית הכנסת נמצא במרחק הליכה של כשעה ולא במרחק של כחצי שעה. בשל כך לא התאפשר לתובעים להגיע לבית הכנסת והסיורים שתוכננו בקלגרי ובמוזאון לא התקיימו כלל.

לטענת התובעים, בשל מחדלי הנתבעת הם היו "כלואים" במלון במהלך כל סוף השבוע מיום שישי בצהריים ועד ליום ראשון בבוקר.

על פי בדיקה שערכו התובעים, הם שילמו מראש עבור המלון המתוכנן 374 דולר לזוג עבור כל לילה אולם, שוכנו במלון הגובה רק 245 דולר לזוג ללילה.

התובעים מוסיפים וטוענים, כי שעה שהנתבעת הינה האחראית הבלעדית גם לפעולות שלוחיה ובעלי החוזה עימה בחו"ל והיא לא סיפקה את המזון בשייט ובבאנף ומנעה מהתובעים אחסון ראוי, עונג שבת והשלמת התוכנית בקלגרי, הרי שעליה לשלם לתובעים פיצוי ראוי והוגן.

התובעים מפרטים בכתב התביעה את המו"מ אשר התנהל בינם לבין הנתבעת, לרבות הצעות פיצוי שהוחלפו לאחר ששבו ארצה, אולם לטענתם וחרף רצונם להביא את העניין לסיום, הדבר לא צלח בשל התנהלות הנתבעת.

התובעים מחשבים את תביעתם על פי הפרשי מחירי המלון בקלגרי ו-9 ימים של אי אספקת מזון ראוי וסביר לפי 80 דולר למנה. התחשיב אינו כולל גם נזקים לא ממונים- עוגמת נפש המתמשכת של התובעים אשר נסעו לטיול של "פעם בחיים" כאשר טיילו רעבים מותשים וכועסים וגם נהגו בהם כבחפצים המטולטלים ממקום למקום. אשר על כן, העמידו 26 תובעים את תביעתם על סך 2,000 דולר לזוג ולצורכי אגרה על סך 100,000 ₪.