בראשית נ' מדינת ישראל

החלטה

המבקש היה מעורב בתאונת דרכים. בעקבות זאת נפסל רישיונו למשך 60 יום כאשר הנימוק שניתן לפסילה היה "חומרת העבירה". ב"כ המבקש טוען כי בהחלטת הקצין הפוסל נפלה טעות בשיקול הדעת בשל העובדה שלא ניתן, לפחות על פי האמור בהחלטת קצין המשטרה, כל משקל לעברו התקין של המבקש. ב"כ המבקש אינו חולק על כך כי התאונה אכן הייתה וכי ייתכן כי המבקש יורשע בעבירות העולות מן האירוע. ברם, בשלב זה בו כידוע כי הפסילה אינה מקדמה על חשבון העונש, היה מקום לשקול גם את עברו התעבורתי של המבקש לצורך הערכת מסוכנותו וזאת לא נעשה.

דיון והכרעה

השאלה העיקרית עליה יש להשיב לצורך הליך זה היא כלום יש בהמשך נהיגתו של המבקש כדי לסכן את הציבור. על מנת להשיב לשאלה זו יש לבחון בין היתר אם קיימות ראיות להוכחת אשמתו של המבקש; האם נסיבות התאונה מעידות על המבקש כי אופן נהיגתו מסוכן; אם מדובר באירוע בעל אופי מקרי או בדרך התנהגות אופיינית; אם עברו של המבקש מעיד עליו כי הוא מסוכן (ראו: בש"פ 7399/00 לחמי נ' מ"י פ"ד נד (5)577 (2000)).

קביעתו של קצין המשטרה לפיה הוא פוסל את המבקש לנהיגה בנימוק סתום של "חומרת העבירה" אינה יכולה לעמוד, לטעמי. מעבר לכך שהגדרת עבירה זו או אחרת כ"חמורה" היא עניין עמום ו השאלה כלל אינה ממן העניין שכן על הקצין הדן בעניין לשאול עצמו מה בנסיבות האירוע או בנסיבותיו של הנהג הופכות את המשך נהיגתו למסוכנת לציבור וככזו מצדיקה את פסילתו לנהיגה.

בחינת מסוכנותו של המבקש לאור השאלות שהוצגתי לעיל מביאה אותי למסקנה שונה מזו אותה הגיע קצין המשטרה ואפרט.

ב"כ המבקש לא חלק בעת הדיון על קיום ראיות לכאורה לאשמת המבקש. מדובר באירוע תאונתי בו נפגע נוהג אופנוע בעת שהמבקש ביצע לבצע פניית פרסה. לטענת המבקש בחקירתו במשטרה הוא ראה את האופנוע מרחוק ולפתע חש בחבטה. המבקש גם ציין בחקירה כי הוא חייב משקפי ראיה בנהיגה וציין כי במועד התאונה שכח את משקפיו בבית!! המבקש ציין כי בעת ביצוע בדיקת שדה ראייה עלה בידו להבחין באופנוע ממרחק 68 מ' אך כאמור אינו מסביר כיצד לא עלה בידו להבחין באופנוע בזמן התאונה. סבורני כי היעדר כל הסבר לכך שהמבקש לא ראה את רוכב האופנוע חרף קיומו של שדה ראייה למרחק 68 מ' אשר המבקש הודה כי יכול היה לראות את רוכב האופנוע מן המרחק האמור מצביע על קיומה של מסוכנות הטמונה בהמשך נהיגתו של המבקש.

יחד עם זאת, עברו של המבקש ודרך נהיגתו בעבר אינם מעידים עליו כי הוא מסוכן. אדרבא: מדובר באירוע תאונתי ראשון למבקש. המבקש אוחז ברישיון נהיגה משנת 1956 ובמשך למעלה מחמישים שנות נהיגה צבר 7 הרשעות קודמות בלבד, רובן מסוג ברירות משפט.

בהינתן שמדובר באירוע תאונתי בודד על רקע של שנות נהיגה ארוכות וככלל תקינות, מצאתי כי יש מקום להתערב בהחלטת הקצין ולהעמיד את משך הפסילה על הפסילה המנהלית שרוצתה עד כה. הבקשה מתקבלת. המשטרה מתבקשת להשיב למבקש את רישיונו.

ניתנה היום, י"ג סיוון תשע"ד, 11 יוני 2014, בהעדר הצדדים.