בראשית יהלומים בע"מ נ' נמדר ואח'

           מונחות לפני שתי בקשות רשות ערעור – רע"א 5184/17 ו- 5200/17 – על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 28.5.2017 (ע"א 17048-04-16; כב' השופטים י' שבח, ש' שוחט וי' אטדגי) – במסגרתו התקבל ערעור המשיבים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 23.2.2016 (ת"א 164331/09; כב' השופטת הבכירה ר' פינצ'וק אלט), והתיק הוחזר לערכאה הדיונית (להלן:פסק הדין).

רקע וטענות הצדדים

1. בלב ההליכים שבכותרת ניצבת חבילת יהלומים בשווי מאות אלפי דולרים, אותה רכשו המשיבים בשנת 2008 – ומאוחר יותר התברר כי מספר צדדים נוספים טוענים לבעלות בה. בשלב מסוים, הופקדה החבילה בידי המבקשת ברע"א 5200/17 (להלן:בורסת היהלומים, או הבורסה), אשר יזמה הליך בוררות "מוסכמת חיצונית לערכאות הבוררות של הבורסה", בניסיון ליישב את המחלוקת בין הניצים – כולם חברי בורסת היהלומים. המשיבים סירבו ליטול חלק בהליך זה, גרסו כי יש להעביר את ההכרעה לבית המשפט, ודרשו מהבורסה להימנע ממסירת החבילה לידי הזוכה, יהיו תוצאות הבוררות אשר יהיו. למרות זאת, מספר ימים לאחר שנקבע בפסק הבוררות כי המבקשת ברע"א 5184/17 (להלן: בראשית) היא הבעלים של חבילת היהלומים – ובעוד הליכים שבמסגרתם ביקשו המשיבים צו מניעה זמני בעניין תלויים ועומדים – מסרה בורסת היהלומים את החבילה לידי בראשית.

           בעקבות התפתחות זו, הגישו המשיבים תביעה לבית משפט השלום (להלן: התביעה), וביקשו כי בית המשפט יכיר בבעלותם על חבילת היהלומים – למרות ההכרעה בהליך הבוררות – ויחייב את בראשית והבורסה להשיב לידיהם את שוויה המלא. זאת, בשל התעשרותה שלא כדין של בראשית, שאף ביצעה לדבריהם שורת עוולות נזיקיות – ובשל הפרת חובת הנאמנות על ידי הבורסה. בית משפט השלום דחה את התביעה, וקבע כי לאור "בסיס ההסכמה" המעוגן בתקנון בורסת היהלומים (להלן: תקנון הבורסה), תוצאות הליך הבוררות מחייבות את המשיבים ויוצרות מחסום דיוני בפני בירור טענותיהם הקנייניות. לדידו, הגדרת הבוררות דנן כ"בוררות מוסכמת" אִפשרה למשיבים להשיג על מתכונת ההליך ועל זהות הבוררים, אך לא על עצם קיום הבוררות – שמתוצאותיה אין בידיהם להתעלם. במישור אחר, קבע בית משפט השלום כי בורסת היהלומים פעלה בתום לב כאשר צייתה לפסק הבוררות ומסרה את החבילה לבראשית – זאת, בין היתר, על רקע ההחלטות השיפוטיות בבקשות המשיבים למתן צווי מניעה בעניין.

           המשיבים ערערו לבית המשפט המחוזי על הכרעות אלה, וטענו כי בהעדר הסכמה להשתתף בו, הליך הבוררות נטול תוקף לגביהם – כך שהבורסה לא הייתה רשאית להסתמך עליו ולמסור את חבילת היהלומים לבראשית. בפסק דינו, קיבל, כאמור, בית המשפט המחוזי את ערעור המשיבים, והחזיר לבית משפט השלום את הדיון בסוגיית הבעלות – כמו גם בשאלת אחריותה של הבורסה כלפי המשיבים. נקבע כי יש להבחין בין שני מסלולי בוררות המעוגנים בתקנון בורסת היהלומים: המסלול הסטנדרטי – במסגרתו כופה הבורסה על חבריה להתייצב לבוררות בפני מוסדותיה – והמסלול החלופי, המתנהל מחוץ למוסדות אלה ויונק את כוחו מהסכמת הצדדים. הבוררות דנן הוגדרה בידי אנשי הבורסה כ"מוסכמת", ואף "חיצונית לערכאות הבוררות של בורסת היהלומים", ומכאן שמדובר בהליך שנוהל במסלול החלופי – כך שתוקפו מותנה בהסכמת הצדדים לו. בהעדר הסכמה מטעם המשיבים, אין בפסק הבוררות כדי להשליך על זכויותיהם, ויש לברר לגופן את טענותיהם הקנייניות. מסקנה זו הובילה לקבלת עמדת המשיבים בסוגיה נוספת: נקבע כי מסירת חבילת היהלומים לבראשית – אף שהבורסה ידעה כי הוגשה בקשת רשות ערעור בעניין זה, ולמרות שפסק הבוררות אינו תקף ביחס למשיבים – עולה כדי הפרת החובה לפעול בתום לב לטובת הנאמנות. משכך, נדרש בית משפט השלום לבחון את סוגיית הנזק, בין היתר בהתחשב בהכרעה שתתקבל בשאלת הבעלות. מכאן בקשות רשות הערעור שלפניי.

2. רע"א 5184/17: טענתה העיקרית של בראשית מבוססת על החלטה שהעניק בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו עובר להגשת תביעת המשיבים (בש"א 6652/09; כב' השופט י' זפט) – ובה הורה לבורסת היהלומים להשיב לבקשת המשיבים למתן סעד זמני המונע את קידום הבוררות וביצוע דיספוזיציה בחבילת היהלומים, אך נמנע ממתן הסעד במעמד צד אחד. לדידה, החלטה זו – שבמסגרתה ציין בית המשפט כי לא שוכנע שהבוררות "אינה מסגרת ראויה להכרעה בנושא הבעלות" (להלן: ההחלטה הזמנית) – הפכה חלוטה, ויוצרת "השתק עילה ומעשה בית דין" באשר לתוקף פסק הבוררות. מעבר לכך, בראשית סבורה כי תקנון הבורסה מחייב את המשיבים לקבל את עצם קיום הבוררות, ולכן הם אינם יכולים להתכחש לתוצאותיה. זאת ועוד, נאמר כי פסק הדין מוביל לתוצאה בעייתית, משום שהוא מאפשר ליתר הצדדים שהשתתפו בבוררות לטעון שלא קיבלו את יומם במחלוקת מול המשיבים, ויוצר מעגל שוטה המונע הכרעה בסוגיית הבעלות.

3. רע"א 5200/17: טענותיה של בורסת היהלומים מופנות, בעיקרן, כלפי קביעות פסק הדין באשר להפרת חובת הנאמנות שלה כלפי המשיבים. הבורסה מזכירה כי חבילת היהלומים נמסרה לבראשית בחלוף שבעה ימים ממתן פסק הבוררות, ולאחר ששתי בקשות מטעם המשיבים למתן צו מניעה בעניין, במעמד צד אחד, נדחו (לראשונה, על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, ביום 22.3.2009, ולאחר מכן, ביום 27.3.2009, על ידי בית משפט השלום בעיר). לטענתה, בנסיבות אלה לא נפל פגם בהתנהלותה – גם בהנחה שידעה על בקשת רשות הערעור התלויה ועומדת בעניין. זאת ועוד, בורסת היהלומים סבורה כי לא היה מקום להטיל עליה אחריות, מאחר ופעולותיה נעשו בתום לב – כך שהיא ראויה לפטור לפי סעיף 12(ב) לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979. לטענתה, בית המשפט המחוזי "התעלם" מקביעות בית משפט השלום באשר לתום ליבה, ומשאלה לא נסתרו היא זכאית לפטור האמור. לבסוף, בורסת היהלומים גורסת כי לנוכח התנהלות המשיבים – אשר ידעו על הליכי הבוררות, נמנעו במכוון מהצטרפות אליהם, והגישו את תביעתם לבית המשפט רק לאחר סיומם – יש להעניק לפסק הבוררות תוקף של מעשה בית דין גם ביחס אליהם, אף אם מדובר ב"בוררות מוסכמת". לדברי הבורסה, סוגיות אלה נושאות אופי עקרוני, ויש להידרש אליהן הגם שמדובר בגלגול שלישי.

הכרעה

4. דין בקשות רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובה. אקדים ואומר כי ענייננו בענף היהלומים, המאופיין בכללי התנהגות ויישוב סכסוכים ייחודיים. כך, למשל, מבוסס המסחר בתחום על אמון הדדי – ועסקאות נחתמות בו בתקיעת כף ובאמירת "מזל וברכה", חלף התנהלות פורמלית (ראו, למשל, ת"א (מחוזי ת"א) 1725/99הנגל נ' בורסת היהלומים הישראלית בע"מ, פסקה 3 (19.2.2007); ת"א (מחוזי ת"א) 1482/05 יהלומי עירוני נ' בנק אגוד לישראל בע"מ, פסקאות 28-30 (4.12.2013)). הייחודיות של המסחר ביהלומים הביאה לכינון מוסד הבוררות של הבורסה ליהלומים,  – במטרה לרכז את הסכסוכים המתעוררים בענף תחת קורת גג אחת, ולאפשר בירור יעיל שלהם בידי בוררים הבקיאים בנורמות הרלוונטיות. תקנון הבורסה "כמוהו כחוזה" מחייב בין הבורסה לחבריה ובין החברים לבין עצמם. כך נקבע בפסיקת בית משפט זה, בהתבסס על קונסטרוקציות משפטיות שונות (רע"א 10567/08 הוברמן נ' בורוכוב, פסקה 13 (15.5.2009); ראו גם ע"א 468/89 בלע קידרון נ' בורסת היהלומים הישראלית בע"מ, פ"ד מה(5) 177, 186 (1991)). תקנון זה מורה כי סכסוכים בין חברי הבורסה יתבררו באמצעות בוררות: