בראנס נ' שבת ואח'

החלטה

1.לפני בקשת הנתבעים 1, 2 ו – 4 (להלן:"המבקשים") לחייב את התובע (להלן:"המשיב") בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיהם בסך שלא יפחת מ-5% מסכום התביעה בתוך 30 ימים, לפי הסמכות הקבועה בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן:"תקסד"א"). כן מבוקש להורות על עיכוב הליכים בתיק עד להפקדת הערובה.

2.תמצית טענות המבקשים:

א.התביעה הינה תביעת סרק מופרכת, בעלת סיכויי הצלחה קלושים. מול ראיותיהם המוצקות של המבקשים ורישומם בפועל בלשכת רישום המקרקעין כבעלים, בהתאם להסכמים חתומים, של הנכסים עליהם מבקש המשיב להירשם כבעלים, לא הוצגה ע"י המשיב ולו ראשית ראיה לתמיכה בטענותיו.

ב.המשיב מצוי במצב כלכלי רעוע. המשיב, פושט רגל לשעבר, יש לו חובות אדירים הנאמדים בסך של 100,000,000 ₪ בצרפת, מאות אלפי שקלים לבנקים בישראל, חובות הנאמדים במאות אלפי שקלים לשותפים עסקיים שונים שלו וכל זאת בזמן שלמעט החזקה במניות חברה המחזיקה בחלק מסוים בנכס מקרקעין, אין על שמו נכסים נוספים. לאור מצבו הכלכלי של המשיב, לכשתידחה תביעתו, לא תהא בידי המבקשים יכולת לגבות את הוצאותיהם.

ג.המשיב לא ציין בכל ההליכים בהם נקט במסגרת הליך זה את כתובת מגוריו, ולו פעם אחת.

ד.שיקולים נוספים המצדיקים היעתרות לבקשה הינם: שיהוי וחוסר תום לב וכן, מורכבות ההליך (תביעה מרובת מסמכים ונתבעים, רובם מתגוררים בחו"ל).

ה.סכום הערובה המתבקש הינו סכום סביר ביותר בנסיבות העניין.

3.תמצית טענות המשיב בתגובה לבקשה:

א. המקרה דנן אינו נמנה מבין אותם מקרים נדירים וחריגים, לגביהם נקבע כי יש להורות על הבטחת ערובה להבטחת הוצאות.

ב.יכולת גביית הוצאות מהמשיב, ככל שתפסקנה, אינה מוטלת בספק. למשיב נכסים בתחום מדינת ישראל בשווי של עשרות מיליוני ₪, חלקם מעוקלים ע"י מבקש 1, כך שיכולת גביית ההוצאות ככל שתפסקנה, אינה מוטלת בספק. כמו כן, המשיב לא הוכרז בעבר כפושט רגל.

עוד נטען כי ממילא הלכה היא שהיעדר יכולת כלכלית, כשלעצמו, אינו עילה לחיוב המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, ולא תיחסם גישתו לערכאות של תובע דל אמצעים רק מחמת חסרון כיס.

ג.אין מדובר בענייננו בהיעדר כתובת או הימצאות התובע בחו"ל. נוכח הסכסוך בין הצדדים פנה המשיב לייצוג משפטי ולכן, מטבע הדברים, צוינו פרטי באי כוחו בכתבי טענותיו. בהיותו אזרח ותושב ישראל כ- 15 שנה, מעולם לא הוסתרו מהמבקשים פרטי התקשרותו וכתובת מגוריו של המשיב – רח' שרה אהרונסון 7, הרצליה, ידועה היטב למבקש 1 נוכח היכרות רבת שנים.

ד.טענות המשיב פורטו בכתב התביעה כשהן מגובות בראיות ובמסמכים – באופן המעיד כי למשיב עילת תביעה לכאורית, מבוססת ואיתנה או למצער- מדובר בטענות עובדתיות המצריכות בירור. על כן, בוודאי שלא ניתן לקבוע כבר בשלב כה מקדמי של ההליך המשפטי, כי מדובר ב"תביעת סרק מובהקת" או שסיכוייה קלושים, בוודאי לא במידה המצריכה פגיעה בזכות הגישה לערכאות.

ה.סכום הערובה הנדרש גבוה לאין שיעור, ללא כל יסוד ובסיס ואינו משקף את הוצאות המבקשים הצפויות מההליך המשפטי, גבוהות ככל שתהיינה.

4.בתשובה לתגובה טוענים המבקשים כי תגובת המשיב נשענת על עדנים רעועים, אשר אין בהן כדי להתמודד עם טענותיהם. באשר לסיכויי התביעה של המשיב מוסיפים המבקשים ומפנים לפסה"ד של כב' הש' י' שבח מיום 18.11.12 המחייב את עו"ד מור כהן (נתבע 3) להשלים את הפעולות הנדרשות לרישום הנכס המצוי ברח' חבצלת השרון 62 בהרצליה, על שמם של המבקשים 1 ו- 2 .

5.לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות מהנימוקים כדלקמן:

א.תקנה 519 לתקסד"א המסמיכה את בית משפט לחייב תובע במתן ערובה להוצאות, מאפשרת לבית המשפט להפעיל את שיקול דעתו, מבלי שהתקנה עצמה קבעה באילו מקרים יש להיעתר לבקשה ובאילו מקרים לדחותם.

כב' הש' צ' זילברטל בהחלטה שנתן ברע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן (16.1.13) פסק כי: