בראלי נ' מדינת ישראל

החלטה

1.בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דו"ח מיום 14.11.10 – אי ציות לתמרור ב-35.

2.בבקשה נטען, כי הנאשם שלח בקשה להישפט אך משום מה לא קיבל מענה, לכן פנה שוב למשטרה. לבקשה צורפו המכתבים ששלח הנאשם וכן הודעת הקנס בתוספת הפיגורים שהצטברו עליו.

3.ביקשתי את תגובת המאשימה וזו מתנגדת לבקשה, וצירפה לתגובתה את מלוא החומר הנוגע לדו"ח לרבות התרשומות בנוגע לטיפול בפניותיו של המבקש.

4.לאחר עיון בטענות הנאשם ובחומר שבפני, נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות.

5.הנאשם פנה בבקשה להישפט תוך שהוא אינו ממלא אחר הוראות הספח שבדו"ח, ושלח את בקשתו לכתובת כללית ולא ממוקדת: "לכבוד משטרת ישראל". לא בכדי ברישומי התיק מציינת הפקידה המטפלת (בהתייחס לפניית המבקש כי לא קיבל אישור על הגשת בקשתו) כך: "זו דרך להתחמק כדי לגרום להתיישנות! ברור כי בדרך ששלח זה לא יגיע למדור שלנו". יש ממש בטרוניה שמעלה הפקידה המטפלת. נהג, המבקש להישפט, עליו לפעול על פי ההוראות הפשוטות המפורטות בדו"ח, ולשלוח את בקשתו לכתובת ספציפית על מנת שבקשתו תטופל. אי מילוי אחר הוראה זו, כמוה כאי הגשת הבקשה. שכן, זו לא הוגשה היכן שצריך היה להגישה. טענת המבקש ששלח את הבקשה למשטרת ישראל על גבי ספח הקנס "לכתובת שצוינה בו", אינה מתיישבת עם אישור הדואר הרשום שצירף לבקשתו, המלמד על שליחת הבקשה לכתובת הכללית "משטרת ישראל".

זאת ועוד, עיון ביתר מכתביו של המבקש למשטרה, מלמד כי את השגותיו למשטרה בדבר אי קבלת מועד לדיון או אישור על הגשת הבקשה, הוא ידע למען לכתובת מאוד ספציפית, דבר המחזק את התחושה אותה ביטאה הפקידה המטפלת במדור נהגים כפי שדבריה הובאו לעיל.

6.יתרה מזאת, הודעת כפל הקנס שהגיעה לידי המבקש, הבהירה לו כי ניתן לשלם את הקנס בתוספת פיגורים עד ליום 17.8.11, כלומר הנאשם הועמד על כך שקיים לחובתו חיוב פסוק עקב הדו"ח, לפני מס' רב של חודשים. למרות זאת, שקט על שמריו ולא פנה לביהמ"ש.

7.לגופו של הדו"ח, מדובר בנסיעה בנתיב תחבורה ציבורי. בדו"ח הנסיבות, מציין השוטר, כי עמד והבחין בנאשם נוסע בנתיב התחבורה הציבורי, עם כלב ברכב. הוא עצר את הנאשם וזה תירץ את נסיעתו על הנת"צ כך: "ברשותי נמצאת כלבה שצריכה לעבור הורדה של תפרים, היא משמיעה קולות של צורך להקיא וצרכים ולכן... (מילה לא ברורה)... זקוקה לרדת מהכביש על מנת להוציא אותה מהרכב."

הנה כי כן, המבקש ניסה לתרץ בפני השוטר את נסיעתו על נתיב התחבורה הציבורי, בטענות בדבר מצוקתה של הכלבה שהייתה עמו אותה שעה. נוכח תוכן התגובה וההודיה הגלומה בה, לא קיימת לנאשם הגנה עפ"י החוק, ולא קיים חשש לעיוות דין, ואף מטעם זה דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ל' כסלו תשע"ב, 26 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.