בראון ואח' נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

בפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.

מדובר בתביעה שהגישו הוריו של אמיר בראון ז"ל (להלן: "המנוח"), שהינם יורשיו, נגד הנתבעת לקבלת פיצוי בהתאם לפוליסת ביטוח שבה היה מבוטח המנוח, שכוללת ביטוח למקרה גילוי מחלות קשות (להלן: "סכום הביטוח"). על פי הנטען בכתב התביעה, התגלתה בגופו של המנוח מחלת הסרטן בשנת 2004. ביום 1.5.12 פנה המנוח אל הנתבעת בדרישה לתשלום סכום הביטוח. הנתבעת דחתה את הדרישה, וביום 10.1.13 הוגשה תביעה זו.

הנתבעת טוענת כי התביעה התיישנה, הואיל ולגרסת התובעים התגלתה המחלה בשנת 2004, ואילו התביעה הוגשה בשנת 2013. תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") הינה שלוש שנים ממועד קרות מקרה הביטוח, שהינו גילוי המחלה, ועל כן התביעה התיישנה.

מנגד טוענים התובעים כי פרשנות הוראות הפוליסה בנוגע למחלת הסרטן הינה כי על הנתבעת לשלם כאשר קיימים תאים ממאירים בגוף המבוטח. לגישת התובעים "שעה שחלה המבוטח במחלת הסרטן, הרי שהשאלה האמיתית היחידה שעומדת בפני המבטח היא 'מתי לשלם' ולא 'האם לשלם' (ההדגשה במקור – מ.צ.)" (פסקה 11 לתגובה).

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל.

סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח קובע כי תביעה לתגמולי ביטוח מתיישנת שלוש שנים לאחר שקרה מקרה הביטוח. יש לבחון מהו בענייננו "מקרה הביטוח".

המונח "מקרה הביטוח" מוגדר בחלק הרלבנטי בפוליסה כדלקמן:

"מקרה הביטוח – אחד המקרים המפורטים להלן שארע למבוטח ונתגלה בהיות נספח זה בתוקף (ההדגשה אינה במקור):-

...

ד. סרטן – נוכחות גידול של תאים ממאירים הגדלים באופן בלתי מבוקר וחודרים לרקמות הסביבה או לרקמות אחרות. ...".

כפי שניתן לראות, נקודת הזמן הרלבנטית על פי הגדרה זו היא הנקודה שבה ארע ונתגלה מקרה מבין המקרים המנויים בהגדרה.

גם שמו של החלק הרלבנטי בפוליסה מלמד על כך שמדובר בפוליסה המעניקה פיצוי במקרה של גילוי מחלה מן המחלות המנויות בה. כותרתו של הפרק הרלבנטי בפוליסה היא "מזור – ביטוח נוסף למקרה גילוי מחלות קשות" (ההדגשה אינה במקור).

מכאן שגילוי המחלה, במקרה זה – מחלת הסרטן, הוא "מקרה הביטוח" על פי הפוליסה.

אפנה בהקשר זה גם לדבריהם של שני שופטי הרוב בע"א 1806/05 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח דוד אמיתי ז"ל (21.5.08) ביחס למועד תחילת מירוץ ההתיישנות בביטוח מחלה. השופטת פרוקצ'יה קבעה:

"אומר מעבר לנדרש, כי גם אילו היה מדובר בביטוח מחלה או בביטוח נכות, התוצאה המשפטית לא היתה אחרת. שכן גם במצבים אלה, עילת התביעה היא "מקרה הביטוח" שעניינו המחלה שחלה בה המבוטח, או הנכות שלקה בה. עילת התובענה קמה עם פרוץ המחלה, או עם היווצרות הנכות. גילוי נזקי המחלה או נזקי הנכות עשוי להשעות את מירוץ ההתיישנות רק כל עוד לא ידוע על נזק כלשהו, העשוי להצדיק הגשת תביעה. משידוע נזק כזה, והוא בהיקף ממשי, מתחיל מירוץ ההתיישנות גם אם הנזק במלוא היקפו טרם נודע" (פסקה 10 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה).

השופט רובינשטיין קבע:

"נוכח כל אלה נראה, כי התשובה במישור הנורמטיבי היא ראשיתו של מרוץ ההתישנות ביום מקרה הביטוח, הוא מועד קרות התאונה או פרוץ המחלה באופן הידוע למבוטח. למקרים שבהם יש צידוק לקביעת מועד אחר קיימים, כאמור, סעיפי ההשעיה שבדין" (פסקה יב(5) לפסק דינו של השופט רובינשטיין).

ראה גם דעת הרוב בע"א 8972/00 ארזה שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (19.5.03).

לא מצאתי ממש גם בטענת התובעים כי הגדרת "מקרה הביטוח" במקרה זה הינה תנאי מקפח בחוזה אחיד.