בקשת רשות ערעור 1158/15

לפניי בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים: ד' ברלינר – נשיאה; ג' קרא – סג"נ; מ' סוקולוב), בענ"פ 2088-09-14, מיום 12.1.2015, אשר בגדרו התקבל ערעור מטעם המדינה על גזר דינו של בית המשפט לנוער בבית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' הנשיאה ג' מור ויגוצקי) (להלן: בית משפט השלום), בת"פ 53567-02-11, מיום 21.7.2014. 

           בהחלטתי מיום 16.2.2015, הוריתי על עיכוב ביצוע עונש המאסר, שהושת על המבקש, עד להכרעה בבקשה לרשות ערעור.

רקע והליכים קודמים

2. בכתב אישום, שהוגש נגד המבקש, מסופר כי ביום 14.1.2011, סביב השעה 01:00, שהה א.ק. (להלן: המתלונן) במועדון בתל אביב. במועדון פרצה קטטה המונית, והמתלונן ניסה להרחיק את בן-דודו, שהיה מעורב בקטטה, מן המקום. בשלב זה, דקר המבקש את המתלונן בראשו, באמצעות סכין. המתלונן הפנה את ראשו לעבר המבקש, ואז דקר אותו המבקש דקירה נוספת ועמוקה בפניו. כתוצאה מכך, נגרמו למתלונן חתך בראשו; חתך עמוק בפניו, וקרע של עורק בפניו. בגין מעשים אלה, יוחסה למבקש בכתב האישום עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 יחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

3. המבקש שוחרר למעצר בית, בפיקוח הוריו. ביום 26.1.2012, בשעת לילה מאוחרת, הפר המבקש את תנאי השחרור ויצא מביתו. ביום 20.2.2012, הפר המבקש את תנאי השחרור, פעם נוספת, כשהוא נוסע בקטנוע. שוטר שהיה במקום ביקש ממנו לעצור, אך המבקש עלה על המדרכה והמשיך לנסוע. בגין מעשים אלה, הוגש נגד המבקש כתב אישום נוסף, ובו ייוחסו למבקש שתי עבירות של הפרת הוראה חוקית, לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, וכן עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

4. בהכרעת דין מיום 18.7.2012, לאחר הליך הוכחות, הרשיע בית משפט השלום את המבקש בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום הראשון. בהמשך, הודה המבקש במיוחס לו בכתב האישום השני, וביקש לצרף את הדיון בתיק זה לדיון בתיק הראשון.

5. בגזר דין, מיום 21.7.2014, שקל בית משפט, בין היתר, את הפגיעה הקשה במתלונן כתוצאה ממעשיו של המבקש. לצד זאת, ניתן משקל רב לתהליך השיקום שאותו עבר המבקש, לגילו של המבקש בעת ביצוע העבירות, ולמשך הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות. לפיכך, השית בית משפט השלום על המבקש את העונשים הבאים: 6 חודשי מאסר בפועל, לריצוי בעבודות שירות; שנה מאסר על תנאי, למשך שלוש שנים, לבל יעבור המבקש עבירת אלימות מסוג פשע חמור; פיצוי למתלונן בסכום של 40,000 ש"ח; והתחייבות בסך 2,000 ש"ח.

6. המשיבה ערערה על קולת העונש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. בפסק דין, מיום 12.1.2015, נקבע כי נוכח חומרת מעשיו של המבקש, "לא יכול להיות כלל ספק בצדקתו של הערעור". הוטעם בפסק הדין, כי עד להכרעת הדין המרשיעה, המבקש לא הביע חרטה על מעשיו, והכחיש שדקר את המתלונן. עוד צויין, כי התמסרותו של המבקש להליך הטיפולי היא חלקית, והקשר שלו עם שירות המבחן מתאפיין בחשדנות. בית המשפט המחוזי הבהיר, כי שיקולי ענישתם של קטינים שונים, אמנם, משיקולי הענישה של בגירים, אך לא ניתן להותיר על כנו את העונש שנגזר על המבקש בבית משפט השלום. לפיכך, השית בית המשפט המחוזי על המבקש שנת מאסר לריצוי בפועל, מאחורי סורג ובריח, כשיתר חלקי גזר הדין יעמדו בעינם.

הבקשה לרשות ערעור