בקשת רשות ערעור על החלטת הרשם לדחות את הבקשה להסרת עיקול-נדחתה

א.        בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגנית הנשיא, כתארה אז, גרסטל) מיום 30.4.07 בתיק ע"א 3594/06, בו נדחה ערעור המבקשים על החלטת רשם בית המשפט המחוזי (השופט ברוך) מיום 29.10.06 בתיק בש"א 16094/06.

ב.        ביום 17.11.05 הגיש המשיב תביעה נגד המבקשים בגין יתרת חובה שנוצרה בחשבונה של המבקשת 1 (להלן החברה), לו ערבו בעל החברה (המשיב 3), אמו (המשיבה 2) וחברה נוספת הנמצאת בבעלותו (המשיבה 4). ביום 10.7.06 הורה רשם בית המשפט על הטלת עיקול זמני על כספי המבקש 3 המצויים בחשבון אחר, הרשום על שם המבקש 3 וגרושתו (הגב' שרית פינקוס, להלן שרית). ביום 20.7.06 הגישו המבקשים בקשה לביטול העיקול - בטענה כי החשבון אכן רשום פורמלית על שם המבקש 3, אך בפועל עושה שרית שימוש בלעדי בחשבון. עוד נטען כי הכספים שהופקדו בחשבון שייכים לחברה אחרת (זיו מטפ) הנמצאת בניהול משיב 3. במקביל הגישו שרית וחברת זיו מטפ המרצת פתיחה לקבלת סעד הצהרתי בדבר הבעלות בכספים (ה"פ (ת"א) 200671/06). ביום 30.4.07 דחה רשם בית המשפט את הבקשה להסרת העיקול. נקבע כי גם לגירסת המבקשים "סביר להניח, שהכספים המופקדים בחשבון הבנק שייכים בצורה כזו או אחרת למבקש 3" (עמ' 7), והוסף "העובדה שהמבקש מס' 3 רשום כשותף לחשבון הבנק, יחד עם זהותה של חברת זיו מטפ, יש בהן כדי להוות בסיס ראוי להרחבת העיקול" (עמ' 8).

ג.        ביום 29.10.06 דחה בית המשפט (סגנית הנשיא גרסטל) את ערעור המבקשים על החלטת הרשם. בית המשפט אמנם ציין כי יש "מידה לא מבוטלת של צדק בטיעוני המערערים (המבקשים - א"ר) בעניין התנהלותו של הבנק... הוא ידע... שהגורם הפעיל בחשבון לאורך זמן... היא הגב' פינקוס ולא המערער עצמו. למרות זאת, נמנע הבנק מלציין עובדות אלו... והמשיך להתייחס לחשבון כאל 'חשבון המשיב'" (עמ' 8-7) - אך קבע כי "די בכך שלפני הרשם הונחה תשתית המעידה על היות החשבון: פורמלית חשבון משותף ומעשית - חשבון בו עשה המערער, בתקופה הרלוונטית, כבתוך שלו לצורך קידום עסקיו, כדי להוות את התשתית הנדרשת" (עמ' 8).

ד.        כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה הנוכחית, הערוכה כהלכתה, בה נטען, בין היתר: (1) כי אין ספק שהמבקש 3 לא עשה שימוש בחשבון במשך מספר שנים, ושגם הפעילות המיוחסת לו כרגע היא של חברת זיו מטפ ולא שלו עצמו; (2) כי בקביעה שדי בכך שלמבקש אינטרס בחברת זיו מטפ כדי להוכיח בעלות בכספים, יש משום הרמת מסך לא מבוססת בין החברה למנהלה; (3) נטען כי קיים ספק משפטי בשאלה כיצד אמור בית משפט הדן בעיקול זמני להכריע בספק בבעלות. נטען כי רשם בית המשפט המחוזי שגה בקבעו שאף כי תקנה 382 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 קובעת כי "הוראות חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, יחולו על ביצוע עיקול זמני", אין מקום להחיל במסגרת עיקול זמני את סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל שעניינו הכרעת ספק בבעלות במסגרת הליכי ההוצאה לפועל. נטען כי בית המשפט המחוזי אמנם ציין "איני רואה עין בעין עם הרשם את כל יריעת הנמקותיו" (עמ' 8), אך לא פירט מדוע ובאלו עניינים; (4) לבסוף נטען כי לא ניתן משקל ראוי לחוסר תום הלב ולנסיון ההטעיה מצד המשיב.

ה.        לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. בסופו של יום עניינו של ההליך הוא מתן סעד זמני בהליך הנמצא בראשיתו - וככלל אין הוא מסוג העניינים בגינם ניתנת רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123; רע"א 4756/06 דודאי נ' גודוביץ (לא פורסם); רע"א 422/06 חברת התחנה המרכזית החדשה בת"א בע"מ  נ' אהובים (לא פורסם)). המותבים הקודמים קבעו כי קיימת תשתית עובדתית מספיקה כדי להצדיק הטלת עיקול זמני - ואין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בקביעות מסוג זה, קל וחומר בגלגול שלישי (רע"א 9807/06 גסלר נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם); רע"א 3189/06 וולפינגר נ' ראובני (לא פורסם)); לא כל שכן כך, שעה שהחשבון רשום גם על שמו של המבקש 3, המודה שעשה בו שימוש (לדיון באיזון שבין זכות תובע לזכויות נתבעים בהקשר של עיקול זמני, וקריאה למתן יותר משקל לזכויות התובע, ראו ד' שוורץ, סדר דין אזרחי, חידושים, תהליכים ומגמות (תשס"ז) 123-122). ועוד, משגה - אם נפל - בעניין העיקול, ניתן לתקנו בעתיד, בהמשך ההליך, שכן אין המדובר בהכרעה סופית בזכויות.

ו.        ולבסוף, במישור הפרוצדורלי ההליך שבפנינו אינו פשוט. "צד שלישי, המעוניין בהסרתו של עיקול זמני לפני שנסתיים הדיון בתובענה, יכול לבקש ולקבל רשות להצטרף כנתבע נוסף... לדעתי אין מניעה - גם אם לא רצוי הדבר - להגיש תובענה נפרדת, גם כאשר ההליך עדיין לא נסתיים. כמו כן אין סיבה לדרוש, שתהא זו דווקא תביעה רגילה ולא המרצת-פתיחה..." (ר"ע 34/87 רבינוביץ נ' רבינוביץ, פ"ד מא(2) 398, 400 - המשנה לנשיא, בן פורת; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית) 553). במקרה שלפנינו שרית וחברת זיו מטפ אינן צד להליך - וקולן לא נשמע בשני גלגוליו. מנגד, תלוי ועומד ההליך מטעמו לסעד הצהרתי - ובנסיבות, אין הליך זה האכסניה המתאימה לדון בבעלות בכספים שבחשבון, שאלה התלויה ועומדת בפני בית משפט השלום, ושיתכן שתתייתר כליל אם תידחה התביעה העיקרית. בהתחשב באופיו ובתכליתו של הסעד הזמני - "הקפאת מצב" - ברי כי לא היה על הרשם לעכב הכרעתו עד להכרעה בהליך המתנהל בבית משפט השלום. ועוד, בהליך עיקול זמני יש לדעתי צורך בגישה זהירה ככל שהמדובר בהכרעה בזכויות קנייניות, גם בהתחשב  בהוראות סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל ותקנה 382 לתקנות סדרי הדין האזרחי כנזכר מעלה (וראו גורן שם 564-563); שאם לא כן, עלול הוא להפוך להליך מתמשך ורב ראיות, וספק - גם בגדרי שכל ישר - אם לכך נועד.

ז.        כאמור, לא אוכל להיעתר לבקשה.

           ניתנה היום, י"ח בכסלו התשס"ח (28.11.07) 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עש

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il