בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט קמא לפיה מדובר בטענת הגנה מסוג "הודאה והדחה" וכי על המבקשים לפתוח בהבאת ראיותיהם (לצורך בירור השאלה המשפטית אם הודעת הביטול היתה כדין

ה ח ל ט ה

מורישם של המבקשים 4-2 )שהמבקש 1 הוא חליפו( הודיע על ביטולו של חוזה שכרת עם
המשיבה 1. המשיבה 1 הגישה נגד המבקשים תביעה לאכיפת החוזה בעילת הפרה. המבקשים
התגוננו בטענה כי ביטול החוזה על-ידי המנוח היה כדין. השופטת קמא קבעה כי מדובר
בטענת הגנה מסוג "הודאה והדחה", וכי על המבקשים לפתוח בהבאת ראיותיהם. על כך הוגשה
בקשת רשות הערעור שלפניי.

לסיטואציה של "הודאה והדחה" - המתקיימת כל אימת שנתבע מודה בעובדותיה המהותיות של
עילת התביעה ומוסיף טענות אחרות העשויות להביא לדחייתה - יש פן מהותי ופן דיוני.
הפן המהותי הוא העברת נטל השכנוע לכתפי הנתבע. משמעות הדבר היא, כי אם כפות
המאזניים יישארו בסופו של המשפט מעויינות באשר לטענות הנתבע, יזכה התובע בתביעתו,
שהרי הנתבע הודה בכל רכיביה )השוו יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי )מהדורה שביעית,
1995, ש' לוין עורך( 321-320(. הפן הדיוני הוא, כי סדר הטיעון הרגיל, הקבוע בתקנה
158 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-, נהפך. כלל דיוני זה קבוע בתקנה 159:

סדר הטיעון כשיש הודיה בעובדות

159. הודה הנתבע בעובדות שטען להן התובע וטוען כי על פי דין, או מחמת עובדות שטען
להן הנתבע, אין התובע זכאי לסעד המבוקש - יהיה הנתבע הפותח, וסדר הטיעון יהיה
בהיפוך לסדר האמור בתקנה 158.

מהבקשה שלפניי עולה בבירור, כי מחלוקתם העיקרית של המבקשים עם המשיבה 1 לא נסבה על