בקשת פסילת ב"כ התובעת

בפני ביה"ד בקשת הבעל לפסול את ב"כ האשה.

לטענתו, היות ובתו עובדת במשרד ב"כ האשה, לכן הוא מנוע מלייצג את האשה.

רקע-עובדתי

בין הצדדים מתנהל הליך תביעת גירושין וכתובה של האשה כנגד בעלה.

בדיון שהתקיים בביה"ד בתאריך ז' בכסלו תש"פ (5/12/19), הופיעה האשה כשהיא מיוצגת ע"י ב"כ. הבעל הופיע ללא ייצוג.

לאחר שמיעת דברי האשה, השיב הבעל בטענה מקדמית שאינו יכול לטעון את כל טענותיו מכיון שהבת המשותפת של הצדדים היא עורכת דין ועובדת במשרד של ב"כ האשה, ולדבריו:

"יש דברים מפאת כבודה של הילדה וכבודה של האשה שאני רוצה להגיד אותם בצורה חופשית ופשוט הוא מפריע לי כשהוא נמצא, התחננתי בפניה ובפניו קחי עורך דין אחר, ... אני רוצה "לשפוך" את כל מה שיש לי..."

"בקשתי מהם עוד לפני הדיון, שהוא לא ייצג את האשה, בגלל שהבת שלנו שותפה בכל מה שקורה פה, אני רוצה לומר את כל מה שיש לי, יש דברים אישיים ופרטיים שלי ושל האשה, שמפאת כבודה של בתי ושל האשה, אני לא יכול לומר אותם, הם שלשה עלי. ולכן אני מבקש לא להגיב עד שבית הדין יתן את החלטתו בנדון."

לעומתו, מבקש ב"כ האשה לדחות את הבקשה על הסף. לטענתו, זכותה של האשה להחליט מי ייצג אותה. האשה לא משלמת לו על הייצוג, והוא גורם שהאשה תוציא כספים מיותרים שאין לה. לגופן של טענות משיב, כי הבת המשותפת לא מגיעה לדיונים ולא תהיה חשופה לחומר. הדיון מתנהל בדלתיים סגורות והפרוטוקול חסוי, ולכן אין הוא מנוע מלייצג את האשה.

תחילה נדון מבחינה הלכתית.

לכאורה טענת אחד מן הצדדים כי אינו יכול לטעון את כל מה שברצוני מחשש שדבריו יודלפו לצד שכנגד, טענה מתקבלת היא.

בגמרא במסכת שבועות (דף לא ע"א) מבואר:

"מנין לשנים שבאו לדין אחד לבוש סמרטוטין ואחד לבוש איצטלית בת מאה מנה, שאומרין לו לבוש כמותו או הלבישהו כמותך, תלמוד לומר 'מדבר שקר תרחק'."

ופירש רש"י (שם):

"לבוש כמותו, שלא תגרום לנו לישא לך פנים או יסתתמו דברי שכנגדך מפני חשיבותך ו[י]אמר איך יאמינו בי ביה"ד על אדם חשוב כזה."

וכך פסק הרא"ש שם (סי' יא).

וזה לשון הרמב"ם (הלכות סנהדרין פרק כ"א הלכה ב):

"שני בעלי דינין שהיה אחד מהם מלובש בגדים יקרים והשני מלובש בגדים בזויין, אומר למכובד או הלבישהו כמותך עד שתדון עמו או לבוש כמותו עד שתהיו שווין, אחר כך תעמדו בדין."