בקשת עובד לקיים דיון משמעתי חוזר בשל ראיה מזויפת שהוגשה לביה"ד למשמעת

סגן הנשיא י' אליאסוף

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב )תב"ע נג3-596/; סגנית
השופט הראשי גבריאלי ונציגי הציבור קליין ו-מונוביץ(, בו נדחתה בקשת המערער למתן
סעד הצהרתי שעניינו "דיון חוזר" בהליכים משמעתיים שהתנהלו נגדו.

הרקע העובדתי וההליך בבית הדין האזורי

2. המערער הינו עובד המשיבה )להלן - העירייה(, אשר בתקופה הרלבנטית להליך עבד כמפקח
ביחידה לאיכות הבנייה שבמינהל ההנדסה בעירייה.

3. ביום 18.1.1988 הוגשה כנגד המערער תובענה בבית הדין המקומי למשמעת של עובדי
עיריית תל-אביב - יפו )ת.ב. 36 - 87(. בתובענה נכללו אישומים שונים, וביניהם אישום
כי המערער "נעדר מן המשרד בתאריכים 3.5.87 ,30.4.87 ו7.5.87- בשעות קבלת קהל
הממונים, ומשנדרש להסביר סיבת היעדרויותיו לא עשה כן" )פיסקה 3 ג. באישום השני
בתובענה(.

בהכרעת הדין שניתנה בתובענה קבע בית הדין למשמעת, לגבי פריט אישום זה, כי יש להרשיע
את המערער אך ורק לגבי ההעדרות ביום 30.4.1987, כדלקמן:

"אשר לתאריך 30.4.87 הנאשם לא נתן הסבר להעדרותו מהמשרד בתאריך זה ועל כן ביה"ד
מרשיע את הנאשם בהעדרות משעות קבלת קהל בתאריך 30.4.87".

בגזר הדין בהליך המשמעתי, שניתן ביום 12.12.1989, הטיל בית הדין למשמעת על המערער
אמצעי משמעת של פיטורים על תנאי והקפאת דרגה למשך שנה אחת.