בקשה לצו מניעה זמני שימנע פינוי עקב אי פרעון הלוואה שהובטחה במשכון

1.        בקשה לרשות ערעור על שתי החלטות של בית המשפט המחוזי בהן נדחו בקשות לצו מניעה זמני שימנע פינוי המבקשים מביתם, עקב אי פרעון הלוואה שהובטחה במשכון (להלן - הנכס). יחד עם הבקשה לרשות ערעור הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע. ביקשתי את תשובת המשיב לבקשה לעיכוב ביצוע. על יסוד התשובה, דינה של הבקשה לרשות ערעור להידחות.

2.        ביום 17.3.04 פתח המשיב בלשכת ההוצאה לפועל בהליך למימוש המשכון הרשום על הנכס. המבקשים פנו לראש ההוצאה לפועל וביקשו עיכוב הליכים לשנה, במהלכה יתאפשר להם למכור את הנכס בכוחות עצמם. ראש ההוצאה לפועל נעתר לבקשה באופן חלקי ועיכב את ההליכים למשך 3 חודשים. לאחר שהמשיב נוכח כי אין המבקשים פועלים למכירת הבית, ביקש את ביטול עיכוב ההליכים, וביום 7.9.04 מונה כונס נכסים לנכס. המבקשים ביקשו לאפשר להם לשתף פעולה במכירת הנכס תוך שהם ממשיכים להתגורר בו, אך למרות זאת לא שיתפו פעולה עם כונס הנכסים ואף הפריעו לניסיונות המכירה. במקביל לא המשיכו המבקשים לשלם את חובם לבנק וחוב זה תפח. לאור התנהלות זו הורה המשיב על פינוי המבקשים מהנכס. בקשה לעיכוב הליכים נדחתה על ידי ראש ההוצאה לפועל ועליה הוגשה בקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, יחד עם בקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל. ביום 2.6.05 ניתנה החלטה בה נאמר כי המבקשים כלל לא העלו בתצהיריהם טענה בעניין זכות לדיור חלוף. בעקבות החלטה פנו המבקשים לראש הוצאה לפועל בבקשה לעיכוב הליכי פינוי בטענה כי זכאים הם לדיור חלוף. הבקשה נדחתה. בקשה לעיון חוזר בהחלטה נדחתה אף היא. גם על החלטה זו הגישו המבקשים בקשה לרשות ערעור, שנמחקה ביום 12.9.05. בהמשך, בעקבות החלטה נוספת של ראש ההוצאה לפועל, נדחתה בקשת רשות ערעור שלישית על ידי בית המשפט המחוזי. המבקשים הגישו בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 1169/06). הבקשה נמחקה ביום 24.1.07, לאחר שבא כוחם של המבקשים חזר בו מן הבקשה בעקבות המלצת בית המשפט.

3.        ביום 14.3.07 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תובענה על דרך המרצת פתיחה, בה ביקשו להורות כי המשיב אינו יכול לפנותם מביתם כל עוד לא הוסדר להם סידור חלוף לפי סעיף 38(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. המבקשים עתרו לסעד זמני למנוע את פינויים, סעד כזה אכן ניתן על-פי צד אחד ביום 21.5.07. לאחר הגשת תשובה, החליט בית המשפט (כבוד השופט נ' ישעיה) ביום 12.7.07 לבטל את הסעד הזמני. נקבע כי הסיכוי לקבלתו של הסעד העיקרי הינו "קלוש אם לא אפסי". ביום 27.8.07 עתרו המבקשים פעם נוספת לסעד זמני שימנע את פינויים. הבקשה נדחתה ביום הגשתה (על ידי כבוד השופטת ש' גדות). על כך בקשת רשות הערעור בגדרה מבוקש, כאמור, אף עיכוב ביצוע (למעשה סעד זמני).

4.        המבקשים מפנים למצבם הכלכלי הקשה ולנסיבות הרפואיות החמורות בנוגע למבקש 2 ולבנם. המבקש 2 סובל בליבו ועבר ניתוח מעקפים. אחד מילדיהם של המבקשים סובל ממחלת הסכיזופרניה. לגופם של דברים, הטענה המועלית היא שלא  הוסבר למבקשים עת חתמו על שטר המשכון כי לא תעמוד להם זכות לדיור חלוף.

5.        דינה של הבקשה להידחות. מתברר, כי במשך כשלוש שנים מתנהלים הליכי ההוצאה לפועל. המבקשים לא שילמו תשלומים כלשהם על חשבון ההלוואה במשך שנים. הם לא שיתפו פעולה על מנת למכור את ביתם, למרות הבטחותיהם. אילו נמכר הבית לפני מספר שנים, אין ספק שהחוב לא היה תופח כפי שתפח. הטענה בעניין הדיור החלוף הועלתה אך בשלב מאוחר. בנסיבות האמורות אין צידוק למתן סעד זמני. עם זאת, בשל תקופת החגים ובהתחשב במצבם הקשה של המבקשים, נראה לי לנכון לעכב את הפינוי למשך 120 ימים מעת מתן החלטה זו על מנת לאפשר למבקשים לפעול במשותף עם כונס הנכסים על מנת למכור את ביתם. בכפוף לקביעה זו, נדחית הבקשה לרשות ערעור. לאור תוצאה זו, איני רואה מקום וצורך להתייחס לטענה בעניין אישור רפואי מסוים הנוגע לאמו של המבקש.

           המבקשים ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ש"ח.

           ניתנה היום, י"ח בתשרי התשס"ח (30.9.07).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    הג

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: