בקשה לעיכוב ביצוע צו הריסה של תושבי בניין שנבנה ללא היתר בחוק

            בפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין חלקי שניתן ביום 26.2.2008 על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (כבוד השופט י' עדיאל) בגדרו נמחקה על הסף מחוסר סמכות עניינית העתירה המנהלית אותה הגישו המבקשים (למעט סעד מבוקש אחד) ובוטל צו המניעה הארעי שניתן על ידי בית המשפט קמא.

העובדות וההליכים

1.         המבקשים והמשיבים 6-7 רכשו, במהלך השנים 2004-2005, דירות בבניין המצוי בשכונת בית חנינה בירושלים (להלן: הבניין), מהמשיב 5, ומתגוררים בבניין מזה מספר חודשים.

2.         היתר הבנייה שקיבל המשיב 5 קבע כי ניתן להקים בנכס בניין בן ארבע קומות בשטח של 113 מ"ר כל אחת, ללא קומת חנייה. משהחל המשיב 5 בבניית קומת חנייה בניגוד להיתר, הוצא ביום 9.6.2004 צו שיפוטי להפסקת עבודה. בניגוד לצו האמור, המשיך המשיב 5 בביצוע עבודות הבנייה והשלים את בניית קומת החנייה. לפיכך, הוצא ביום 18.8.2004 צו הריסה מנהלי לבניין.

3.         במסגרת הליכים שהתנהלו בבית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים, הושגו ביום 23.9.2004 הסכמות בין הצדדים, לפיהן נגד המשיב 5 יוגש כתב אישום בגין הבנייה הבלתי חוקית ובגין הפרת הצו השיפוטי להפסקת העבודה, והמשיב 5 יודה בעובדות כתב האישום. עוד הוסכם כי המשיב 5 ישלם קנס בסך 100,000 ש"ח, יחתום על התחייבות בסך 30,000 ש"ח ויוטל עליו מאסר של 3 חודשים על תנאי. בנוסף, הוסכם כי צו ההריסה יעוכב בתנאי שלא תבוצענה עבודות נוספות בניגוד לצו הפסקת העבודה.

4.         בניגוד להסכמות האמורות, המשיך המשיב 5 בביצוע עבודות הבנייה ובנה שתי קומות נוספות בבניין בשטח של 320 מ"ר כל אחת, וזאת בניגוד לאמור בהיתר הבנייה, אשר כאמור התיר בניית קומות בשטח של 113 מ"ר כל אחת. ביום 17.2.2005 הוצא צו הריסה מנהלי נוסף לגבי שתי הקומות שנבנו מעל קומת החנייה.

5.         המשיב 5 פנה לבית המשפט לעניינים מקומיים בבקשה לביטול צו ההריסה המנהלי ולעיכוב ביצועו. ביום 27.2.2005 ניתנה החלטה לפיה ביצוע צו ההריסה יעוכב עד לדיון בבקשה, בתנאי שיישמר המצב הקיים, קרי לא יבוצעו עבודות והבניין לא יאוכלס. אלא שגם הפעם המשיך המשיב 5 בביצוע העבודות ובנה שתי קומות נוספות בבניין, זאת בניגוד להיתר ובניגוד להחלטה על עיכוב ביצוע צו ההריסה. כעת כלל הבניין קומת חנייה וארבע קומות נוספות בשטח כולל של 1,400 מ"ר, בניגוד להיתר הבנייה שהתיר בנייה בהיקף כולל של 452 מ"ר. ביום 3.9.2006 נדחתה על ידי בית המשפט לעניינים מקומיים בקשתו של המשיב 5 לביטול צו ההריסה המנהלי. ערעור שהגיש המשיב 5 על החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי. המשיב 5 הגיש לבית משפט זה בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי.  בקשה זו נדחתה על ידי כבוד השופט ס' ג'ובראן ביום 5.9.2007 (רע"פ 5205/07 אוהרנסיאן תכפור נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה ירושלים (לא פורסם 5.9.2007)).

6.         בד בבד, הגיש המשיב 5 לוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים בקשה להכשרת עבירות הבנייה, אולם נמנע מלפרט בפניה את ההליכים המשפטיים שננקטו נגדו והסתיר את העובדה שהבניין נבנה תוך הפרות חוזרות ונשנות של צווים שיפוטיים. ביום 17.9.2006 החליטה המשיבה 3 להפקיד את התוכנית בתנאים. בעקבות התנגדות לאישור התכנית שהגיש המשיב 4 (היועץ המשפטי לעיריית ירושלים) החליטה המשיבה 3 לדחות את התוכנית, לאור ההפרה הבוטה של סדרת צווים מנהליים ושיפוטיים מצד המשיב 5.

7.         כנגד החלטה זו של המשיבה 3, הגיש המשיב 5 עתירה מנהלית. בית המשפט לעניינים מנהליים (כבוד השופט מ' סובל) דחה את העתירה. על פסק דין זה תלוי ועומד בפני בית משפט זה ערעור (עע"ם 6807/07). ביום 7.8.2007 נדחתה על ידי כבוד השופטת ע' ארבל בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי שהוגשה על ידי המשיב 5 לאור קיומו של הליך תלוי ועומד במסגרת רע"פ 5205/07 הנזכר לעיל.

8.         משנדחתה הבקשה לרשות ערעור על ידי כבוד השופט ס' ג'ובראן במסגרת רע"פ 5205/07, ביקש המשיב 5 פעם נוספת לדחות את מועד ביצוע צו ההריסה. בקשה זו נדחתה ביום 26.9.2007 על ידי כבוד השופטת מ' נאור. בקשה נוספת שהגיש המשיב 5 לעיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי נדחתה אף היא על ידי כבוד השופטת מ' נאור ביום 8.11.2007.

9.         ביום 24.10.2007 הגישו לבית משפט השלום שכנים המתגוררים בסמוך לבניין בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על עיריית ירושלים ויו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים להרוס גדר שהיא קניינם לכאורה ולהימנע מכניסה לחלקות שבבעלותם לצורך ביצוע צו ההריסה נשוא עתירה זו. ביום 22.11.2007 דחה בית משפט השלום (כבוד השופטת ש' דותן) את הבקשה. בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ר' כרמל) ביום 13.1.2008.

10.       ביום 21.10.2007 פנו המבקשים בהליך אזרחי לבית המשפט המחוזי שעניינו סעד הצהרתי בעניין בטלות צו ההריסה וכן בקשה לסעד זמני. ביום 24.10.2007 נדחתה בקשתם על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט ר' כרמל) בשל חוסר סמכות עניינית.

ההליכים נשוא הבקשה שבפניי

11.       ביום 19.11.2007 הגישו המבקשים עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים, במסגרתה ביקשו, בין היתר, להורות למשיבים 1-2 להימנע מביצוע צו ההריסה המנהלי, להורות כי צו ההריסה המנהלי בטל ומבוטל, וכן להורות כי החלטת המשיבה 3 מיום 24.12.2006, הדוחה את הבקשה לאישור התכנית להכשרת הבניין, בטלה. בד בבד הגישו המבקשים בקשה לצו מניעה זמני המורה על עיכוב ביצוע צו ההריסה המנהלי, וזאת עד להכרעה בעתירה.

12.       ביום 27.11.2007 הורה בית המשפט לעניינים מנהליים (כבוד השופט י' עדיאל) על מתן צו ארעי לעיכוב ביצוע צו ההריסה, עד להחלטה אחרת או עד למתן פסק דין בעתירה.

13.       ביום 26.2.2008 ניתן על ידי בית המשפט קמא פסק דין חלקי בעתירה, בגדרו נקבע כי בית המשפט לעניינים מנהליים נעדר סמכות עניינית לדון בעתירה, למעט סעד מבוקש אחד, שכן הסמכות לדון בבקשה לביטול צו הריסה נתונה לבית משפט השלום או לבית משפט לעניינים מקומיים. הסעד היחיד שנותר תלוי ועומד בפני בית המשפט קמא עניינו הבקשה להורות למשיבים לדאוג לדיור חלופי למבקשים בטרם פינויים ובטרם ביצוע צו ההריסה. יוער עוד, כי ביום 28.2.2008 התקיים בפני בית המשפט קמא דיון בסעד שנותר על כנו, אולם נכון למועד כתיבת שורות אלה, טרם ניתן פסק דין בעניין סעד זה.

14.       על פסק דינו החלקי של בית המשפט לעניינים מנהליים הוגש הערעור שבגדרו הוגשה הבקשה שבפניי. המבקשים הגישו לבית המשפט קמא בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה, אולם בקשה זו נדחתה ביום 6.3.2008. מכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שבפניי.

15.       בבקשה שבפניי טוענים המבקשים כי סיכויי הערעור הינם גבוהים מן המקובל, אף שמשוכה זו לטענתם אינה גבוהה ממילא. לטענת המבקשים, הסעד העיקרי המבוקש בעתירה המנהלית שהוגשה על ידם היה הצהרה על בטלות ו/או אי חוקיות החלטותיהם, מחדליהם ומעשיהם של המשיבים. הסעדים הנלווים, לטענתם, הינם ביטול צו ההריסה והכשרת הבניין, סעדים שהם טפלים לסעד העיקרי המבוקש בעתירה. על כן, טוענים המבקשים, על פי הלכת העיקר והטפל, הסמכות העניינית לדון בכל הסעדים המבוקשים בעתירה הינה לבית המשפט לעניינים מנהליים. עוד טוענים המבקשים, כי העתירה המנהלית עוסקת בהחלטות, מעשים, מחדלים ורשלנות שעניינם מדיניות האכיפה המנהלית של הסמכויות הקבועות בחוק התכנון והבניה. בית המשפט המוסמך לדון באופן ודרך הפעלת שיקול הדעת המנהלי שבאכיפה, לטענת המבקשים, הינו בית המשפט לעניינים מנהליים.

            עוד טוענים המבקשים, כי אי היעתרות לבקשה לעיכוב ביצוע וביצועו המיידי של פסק הדין, יהפוך את הדיון בערעור לאקדמי גרידא, ודי בטעם זה על מנת להיעתר לבקשה לעיכוב ביצוע. על כן, טוענים המבקשים כי מאזן הנוחות נוטה לטובת היענות לבקשתם, שכן ביצועו המיידי של פסק הדין יסב למבקשים נזק חסר תקנה, בעוד שלמשיבים לא ייגרם נזק כלשהו.