1. המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט ז' כספי) בסדרה ארוכה של עבירות כלכליות. בית המשפט גזר עליו ביום 28.1.08 ארבע שנות מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה של 18 חודשים וקנס של 75,000 ש"ח או שנת מאסר תמורתו. המערער הגיש ערעור לבית משפט זה על הכרעת הדין ועל גזר הדין. במסגרת הערעור הוא עותר לעיכוב ביצועו של עונש המאסר עד להכרעה בערעור.
2. המערער, יליד שנת 1940, שימש במשך שנים רבות כמנהל של ישיבת בני עקיבא ברעננה ושל אולפנית בני עקיבא בתל אביב. עיקר מעשי העבירה בהם הוא הורשע קשורים בפעילותו כמנהל של שני המוסדות החינוכיים. כתב האישום שהוגש נגדו כלל חמישה אישומים, כשהראשון שבהם היה בעל אופי שונה מן האחרים. לעניין האישום הראשון הורשע המערער בעבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, שבועת שקר, שיבוש הליכי משפט, מרמה והפרת אמונים. המערער טיפל במנוחה חיה סגל ז"ל והופקד לקיים את צוואותיה. המעשה הפלילי העיקרי בגינו הורשע המערער בהקשר זה היה הוצאה של סכום הקרוב ל-300,000 ש"ח מחשבונות הבנק של המנוחה לאחר פטירתה. מעשיו של המערער בהקשר זה כללו, בין היתר, מצג כוזב כלפי הבנקים והונאת הרשויות בנוגע להליכים הנוגעים לקיום צוואותיה של המנוחה. לעניין האישומים האחרים הורשע המערער בעבירות של גניבה בידי מורשה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, רישום כוזב במסמכי תאגיד, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף. המערער זוכה מכל העבירות שבאישום החמישי וכן ממספר עבירות שבאישומים השני והרביעי. ההרשעה בכל הנוגע לעניינים שבאישום השני נוגעת לרכישת מניות בשם האולפנית וכן לביצוע של השקעות בניירות ערך ומתן הלוואות מכספי האולפנית. ההרשעה שנוגעת לאישומים השלישי והרביעי עוסקת ברכישה בשם שני מוסדות החינוך של שירותים וציוד תוך נטילת כספים מן החשבונות של המוסדות, זיוף ורישום כוזב בספרים. ההיקף הכספי הכולל של הפעילות העבריינית של המערער מגיע למיליוני שקלים.
3. בכל הנוגע לבקשה לעיכוב ביצוע נטען על ידי המערער, כי סיכויי הערעור טובים הם. עוד נטען, כי מעשי העבירה בוצעו בשנים 1998-1994, כי חקירת המשטרה החלה בשנת 1999 וכי כתב האישום הוגש אך בשנת 2005. המערער נכח בכל הישיבות במשפטו ועל מנת להבטיח את התייצבותו הופקדו ערבויות בסכום העולה על 400,000 ש"ח. מכאן שאין חשש להמלטות. בנוסף לכך נטען, כי המערער סובל ממחלות שונות. המשיבה מתנגדת לבקשה לעיכוב ביצוע וטוענת כי על המערער להתחיל בריצוי העונש באופן מיידי.
4. הכרעת הדין משתרעת על פני 244 עמודים. סיפור המעשה, כעולה מהכרעת הדין, הינו מורכב ורווי פרטים. דומני שבמקרה כזה, ואף במקרים בעלי היקף מצומצם יותר, כמעט בלתי אפשרי להתייחס לסיכויי הערעור, שעה שדנים בבקשה לעיכוב ביצוע. יתכן שכאשר מציג הסנגור טענה מוחצת, המצביעה על טעות בסיסית ויסודית בהכרעת הדין, ניתן לבחון את סיכויי הערעור. דא עקא, ברוב המכריע של הערעורים אין מדובר בטענה מן הסוג האמור. אף במקרה זה לא הוצגה בפניי טענה כה חזקה שיכולה לכאורה למוטט את הכרעת הדין. הכרעת הדין סובבת בעיקר על עניינים עובדתיים וכידוע בממצאי עובדה אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב. על כן, יש לבחון בעיקר שאלות אחרות שאינן נוגעות לסיכויי הערעור.
5. הכלל הבסיסי בכל הנוגע לעיכוב ביצוע של עונש קובע, כי יש להתחיל בריצוי העונש מיד עם גזירתו. זו נקודת המוצא בכל דיון בבקשה לעיכוב ביצוע. נתון נוסף בעל חשיבות, כאשר מדובר במאסר בפועל, הינו אורכה של תקופת המאסר. לעניין זה החשש הוא שמא המערער ירצה את כל עונשו או אף חלק נכבד ממנו, טרם שתיפול ההכרעה בערכאת הערעור. על יסוד שני הכללים האמורים, הנטייה המתבקשת היא שלא לעכב את ביצועו של עונש המאסר במקרה זה. עונש מאסר לריצוי בפועל של ארבע שנים אינו בגדר עונש קצר. אין במקרה זה חשש ממשי, כי פסק הדין בערעור יינתן אך לאחר שהמערער ירצה את כל תקופת המאסר או את חלקה הארי.
6. אכן, נמצאים אנו שנים רבות לאחר המעשים בהם הורשע המערער. אף לא ניתן הסבר מספק על ידי המשיבה מדוע חלפו שנים מעת שהחקירה החלה, בשנת 1999, ועד להגשתו של כתב האישום, בשנת 2005. עיכוב כה ארוך אינו תופעה יוצאת דופן, למרבה הצער, בתיקים פליליים כלכליים. נכון, שאף יש ליתן משקל מסוים לכך שבמקרה הנוכחי הסיכוי להמלטות מן הדין הינו נמוך. העובדה שהמערער סובל מבעיות רפואיות אינה צריכה לקבל, לטעמי, משקל לכאן או לכאן, שכן אין מדובר בבעיות שאינן ניתנות לטיפול עת שהמערער ישהה בין כותלי הכלא.
7. בשנים האחרונות באו בפני בית משפט זה בקשות לעיכוב ביצוע של עונשי מאסר שהוגשו על ידי מורשעים בעבירות כלכליות חמורות. למקרים אלה יש מספר מאפיינים. מדובר, בדרך כלל, במורשעים שאין להם עבר פלילי, שנהגו ככלל באופן נורמטיבי, ואף אינם אנשים צעירים. נראה שהנטייה הינה שלא לעכב ביצוע במקרים כאלה, כאשר מדובר בעונשי מאסר שאינם קצרים (ע"פ 6466/00 רודמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.9.00); ע"פ 2037/05 מכנס נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.3.05); ע"פ 37/07 פרג נ' מדינת ישראל (טרם פורסם 11.2.07); וכן ראו, ע"פ 5741/04 יקירביץ' נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.9.04)). במקרים האמורים, וכך צריך להיות אף במקרה הנוכחי, יש ליתן משקל עודף לכלל האומר שנאשם שהורשע יחל בריצוי העונש מיד עם גזירתו, ובכל מקרה סמוך למתן גזר הדין.
8. אי לכך, הנני דוחה את הבקשה. עם זאת, בהתחשב בנסיבות אישיות מסוימות תידחה ההתייצבות לריצוי העונש עד ליום 23.3.08. במועד זה יתייצב המערער במזכירות הפלילית של בית המשפט המחוזי בתל אביב, לא יאוחר מן השעה עשר בבוקר. הערבויות שניתנו להבטחת ההתייצבות יעמדו בעינן.
יומן בית המשפט יקבע את הערעור לשמיעה בהקדם.
ניתנה היום, ט"ז באדר א' התשס"ח (22.2.08)
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. אא
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il
