אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | חקיקה | כתבי טענות | טפסים | TV | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> בקשה לסעד הצהרתי בגין זכאות המנוחה לפטור ממס בשל נכותה

בקשה לסעד הצהרתי בגין זכאות המנוחה לפטור ממס בשל נכותה

תאריך פרסום : 20/09/2007 | גרסת הדפסה
ע"א
בית המשפט העליון
2801-06
19/09/2007
בפני השופט:
1. כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין
2. ס' ג'ובראן
3. ד' ברלינר


- נגד -
התובע:
עטרה מואטי
עו"ד מנחם כהן
עו"ד בני קלדרון
הנתבע:
פקיד שומה תל-אביב 4 - מדינת ישראל
עו"ד יהודה ליבליין
פסק-דין

השופט ס' ג'ובראן:

           לפנינו ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד הרשם ש' ברוך), בגדרה הוחלט לדחות על הסף תובענה על דרך של המרצת פתיחה שהגישה המערערת, בה נתבקש בית המשפט ליתן סעד הצהרתי אשר יקבע כי אימה המנוחה זכאית לפטור ממס הכנסה בשנים 2002-2000.

1.        ואלו הן העובדות הצריכות לעניין: המערערת הינה בתם של בני הזוג רומן ורות גלברד ז"ל (להלן: המנוחים). בבעלותם של השניים היו מספר נכסי מקרקעין הנמצאים בשטח העיר תל-אביב ואשר הושכרו לשוכרים שונים. מדי שנה בשנה, הגישו המנוחים דו"חות על הכנסותיהם מדמי השכירות, ושילמו את המס כמתחייב מכך. בחודש דצמבר 2002, כחצי שנה לאחר פטירתה, הוכרה רות גלברד (להלן: המנוחה) כנכה לצמיתות בשיעור של 100%. הכרה זו נעשתה באופן רטרואקטיבי החל מיום 1.1.00 ועד למועד פטירתה - 14.6.02. בעקבות זאת, פנתה המערערת לפקיד השומה (להלן: המשיב) בבקשה לקבלת החזר מס עבור השנים 2001-2000, זאת בטענה כי נכותה של המנוחה מזכה אותה בפטור מלא ממס על הכנסות מיגיעה אישית, כאמור בסעיף9(5)(א) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], תשכ"א-1961 (להלן: הפקודה). זמן מה לאחר מכן, פנתה המערערת בשנית אל המשיב בבקשה לאישור הדו"ח לשנת 2002 שהוגש על ידה ביום 2.4.03 ובבקשה זהה לקבלת החזר מס אף בגין שנה זו. המשיב סרב לבקשות אלו, בטענה כי הכנסות המנוחה אינן הכנסות מ"יגיעה אישית", ולכן הפטור הקבוע בסעיף 9(5)(א) אינו חל על עניינה, כי אם זה הקבוע בסעיף 9(5)(ב).

2.        נוכח האמור, הגישה המערערת ביום 30.5.04 תובענה בדרך של המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בגדרה עתרה היא למתן שני סעדים הצהרתיים עיקריים: האחד, כי ייקבע שהמנוחה זכאית לפטור ממס הכנסה המגיע לנכה מכוח האמור בסעיף 9(5)(א) לפקודה, וזאת ביחס להכנסותיה בין השנים 2002-2000. הסעד ההצהרתי השני לו עתרה המערערת הוא לתיקון שומותיה של המנוחה, כך שישקפו את הפטור לו היא זכאית. להשלמת התמונה העובדתית יצוין, כי בשלב בו הוגשה המרצת הפתיחה המשיב טרם הוציא למנוחה שומה לפי מיטב השפיטה לשנת המס 2002, ולכן שנה זו נותרה באותה עת "פתוחה". בשלב מאוחר יותר, דחה פקיד השומה את הדו"ח שהוגש לו ועשה שימוש בסמכות הנתונה לו מכוח סעיף 145 לפקודה בעורכו למנוחה שומה, בגדרה קבע כי היא זכאית לפטור חלקי ממס בהתאם להוראות סעיף 9(5)(ב) לפקודה. על שומה זו המערערת לא הגישה השגה עד עצם היום הזה.

3.        בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד הרשם ש' ברוך) דחה על הסף את תובענת המערערת בקובעו, כי ככל שהדבר נוגע לשנות המס ה"סגורות", דהיינו השנים 2001-2000, שומה היה על המערערת לצעוד בדרך המוסדרת בחוק לצורך השבת הכספים המגיעים לה מן המשיב. הוא הדבר אף באשר לשנת המס 2002, שהשומה בעניינה הוצאה במהלך התנהלות התובענה. בהקשר זה אף נפסק, כי המחלוקת בין הצדדים, באשר לגובה החזרי המס הינה מחלוקת מהותית, שמן הראוי ללבנה תחילה בפני המשיב. המערערת, כך נפסק, תהא רשאית לפנות לבית המשפט אך לאחר שתמצה את כל ההליכים בפני המשיב, וזאת בהתאם לדרך הקבועה בפקודה.

4.        מכאן הערעור שבפנינו, בגדרו מעלה המערערת ארבע טענות מרכזיות. האחת, כי השומה לשנת 2002 הייתה שומה "פתוחה" בעת הגשת התובענה, ולכן הסמכות העניינית לדון בהשגה על החלטה שלא להשיב סכום מס נתונה במקרה כזה לבית המשפט האזרחי, ולו בלבד. זאת, בהתחשב בכך שהפקודה אינה מתווה כל הליך פרוצדוראלי אחר לעניין זה. באשר לשנים 2001-2000, טוענת המערערת כי כל שהיא ביקשה הוא ליישם באורח טכני את אישור הנכות הרטרואקטיבי לשנים אלו מבלי לפתוח מחדש את השומות. הטענה השנייה אשר בפיה היא, כי דחיית המרצת הפתיחה תוביל לעיכובים נוספים ומיותרים, להשחתת זמן לריק ולבזבוז משאבים כספיים, כאשר בסופו של יום ברי כי היא זכאית להחזר מס לפי הפטור הקבוע בסעיף 9(5)(א) לפקודה. בהקשר זה עומדת המערערת על כך שחלפו כבר כשלוש שנים מיום שהגישה פנייתה לקבלת החזר מס, וכי אם היא תחויב לילך בהתאם להליכים המנויים בפקודה, יתעכב החזר המס בשנים רבות נוספות. טענתה השלישית של המערערת היא כי אין זה מתקבל על הדעת שבפני פקיד השומה תידון שאלה הנוגעת להיקף סמכותו שלו ליישם באורח טכני את אישור קביעת הנכות של המנוחה. לבסוף, טוענת המערערת, כי סיווג הכנסת המנוחה כהכנסה מיגיעה אישית, נסמכת בעיקרה על כך שלצורך חיוב המנוחים במס בין השנים 1999-1982 סווגה הכנסתם באותו אופן. בהקשר זה, מבהירה המערערת כי השומות לאותן שנים התיישנו, וכי ממילא הסמכות לדון בסוגיות כלליות אלו של התיישנות וסופיות הדיון נתונה לבית המשפט המחוזי.

5.        המשיב מנגד סומך ידיו על החלטתו של בית המשפט המחוזי, בסוברו כי הדרך הראויה לבירור השאלה המתעוררת בענייננו הינה זו שהיתווה המחוקק בפקודת המסים. דהיינו, בדרך של עריכת בירור תחילה באמצעות הגשת השגה שתידון בפניו, ולאחר מכן במקרה הצורך ניתן יהיה להגיש ערעור על החלטתו לבית המשפט המחוזי, בהתאם לאמור בסעיפים 160(ג) ו-153 לפקודה. המשיב סבור, כי המערערת אינה יכולה לעקוף את הליכי ההשגה והערעור הקבועים בחוקי המס באמצעות הגשת המרצת פתיחה, ולעניין זה נסמך הוא על שורה של פסקי דין הקובעים מפורשות, כי כאשר קיימים הליכים מיוחדים וממצים לבירור מחלוקות בתחום דיני המס, אזי הסדרים אלו אינם מאפשרים לנישום, להוציא מקרים חריגים, לצעוד בדרך חלופית אחרת שמקורה בדין הכללי (ראו למשל, רע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ, פ"ד נז(4) 481). עוד מבהיר המשיב, כי המחלוקת הניטשת בין הצדדים הינה בעלת אופי שומתי מובהק ודורשת עריכת בירור עובדתי. לכן לשיטתו הליך של המרצת פתיחה אינו ההליך המתאים לבירור מחלוקת אלו, כי אם מן הראוי שהן תידונה תחילה בפניו. לבסוף טוען המשיב, כי הסעד ההצהרתי המבוקש על ידי המערערת הינו במהותו סעד כספי, ולכן אין מקום לתיתו במסגרת המרצת פתיחה. בהקשר זה, הוא אף מבהיר כי לבית המשפט ממילא נתון שיקול דעת לבחון את השאלה האם ניהול התביעה בדרך של המרצת פתיחה היא הדרך היעילה והצודקת בנסיבות העניין.

6.        דעתי היא, כי דין הערעור להידחות.

           השאלה המונחת לפתחנו במקרה זה הינה שאלה מקדמית בעיקרה, והיא: מהו ההליך המתאים לבירור בקשת המערערת לקבלת החזר מס עבור השנים 2002-2000? דהיינו, האם הדרך המתאימה להעלאת טענות המערערת הינה באמצעות הגשת תובענה על דרך של המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי או שומה היה עליה לצעוד בנתיב שמתווה הפקודה, ולהגיש תחילה השגה לפקיד השומה, ואך לאחר מכן לפנות לבית המשפט המחוזי, באם כמובן יהיה בכך צורך, על דרך של ערעור.

           תחילה אפנה לדון בשאלה הסמכות העניינית באשר לשנות המס 2001-2000. בעת הגשת התובענה לבית המשפט המחוזי, פקיד השומה כבר ערך את השומות עבור השנים 2001-2000, ולכן הן נחשבות כשומות "סגורות". לפי סעיף 160(א) לפקודה, אדם אשר שילם מס לשנת מס פלונית יתר על הסכום שהוא חייב בו, יהא זכאי, בהתקיים תנאים מסוימים, שיוחזר לו הסכום ששולם ביתר תוך שנה מיום שנערכה השומה או תוך שנתיים לאחר תום שנת המס שבה שולם המס. ס"ק(ג) מורנו, כי:

"כל הרואה עצמו מקופח בהחלטתו של פקיד השומה בדבר הסכום שיש להחזירו לפי סעיף זה, תהיה לו אותה זכות לערעור על ההחלטה שהיתה לו אילו היה רואה עצמו מקופח בשומה שנעשתה לו".

           ואילו, בסעיף 153(א) לפקודה מצוינת הדרך בה יכול נישום להשיג על שומה שנעשתה לו:

"מי שרואה עצמו מקופח על ידי החלטת פקיד השומה על פי סעיף 152(ב), רשאי לערער לפני בית המשפט המחוזי, שבאזור שיפוטו פעל פקיד השומה".  

7.        עיננו הרואות, כי הפקודה מתווה מסלול ברור להעלאת טענות באשר למס ששולם ביתר. תחילה, נדרש הנישום לפנות בדרך של השגה לפקיד השומה בבקשה לקבלת החזר מס. ובהמשך, נישום הרואה עצמו מקופח על ידי החלטת פקיד השומה רשאי להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי. בשורה של פסקי דין עמד בית משפט זה על העקרון הכללי לפיו כאשר המחוקק מתווה מסלול ברור לבחינת קביעת חבותו של נישום בדמות הליכי השגה ייחודיים בפני גופי ערר, אין הוא יכול להיזקק עוד להליכי התביעה הרגילים (ראו ע"א 175/77 מדינת ישראל נ' רמאדאן, פ"ד לב(2) 673, 675-674; ע"א 306/78 קרוליק נ' עזבון המנוח פנחס, פ"ג לג(1) 496, 499; ע"א 1130/90 חברת מצות ישראל בע"מ נ' עיריית קרית אתא, פ"ד מו(1) 778, 782; רע"א 1327/93 מנהל מס שבח ירושלים נ' עו"ד בסט (לא פורסם); רע"א 2425/99 עיריית רעננה נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ, פ"ד נד(4) 481, 492 (להלן: פרשת עיריית רעננה)). במקרים רבים פסעו בתי המשפט לאורו של עקרון זה ונמנעו מלדון באותם נושאים שבמחלוקת, אף אם הם היו עשויים להיכלל במסגרת סמכותם הכללית. זאת, בטענה כי לבעל הדין נמצא סעד חלופי בדרך של הגשת השגה וערר בפני הגופים שהחוק הפקיד בידם את הסמכות ללבן סוגיות אלו (ע"א 367/85 מנהל מס שבח נ' קיטאי, פ"ד מא(3) 398; ע"א 512/87 בן דרור נ' פקיד שומה נתניה (לא פורסם); פרשת עיריית רעננה, עמ' 492 והאסמכתאות המופיעות שם). יחד עם זאת, במקרים חריגים המעוררים שאלות בעלות חשיבות עקרונית, נשמרה לנישום האפשרות לפנות ישירות לבית המשפט הרגיל או לבג"ץ, גם כאשר הנושאים נתונים להליך של השגה וערר. עמד על כך בית משפט זה בציינו:

"גם כאשר פתוחה בפני נישום דרך ההשגה יש שלא תיסגר בפניו דרך הפנייה לבית המשפט. לבית המשפט נתונה הסמכות לדון בתובענה גם כאשר המחוקק קבע מסלול אחר לטפל בעניין, אלא שבית המשפט לא יפעיל סמכות זו כדבר שבשגרה, כאשר פתוחה בפני התובע דרך אחרת. לא בהכרח מוציאה דרך ההשגה את האפשרות לפנות לבית המשפט במיוחד כאשר מדובר בנושאים בעלי חשיבות עקרונית או בהבטחה שלטונית נטענת, כפי המקרה שלפנינו" (ע"א 6971/93 עיריית רמת גן נ' קרשין, פ"ד נ(5) 478, 481).

           ואילו בפרשת עיריית רעננה צוין:

"ברי, כי היזקקות בתי המשפט להכרעה בענין כזה חורגת מדרך השגרה ושמורה למקרים חריגים בלבד, ובכפוף לסייג זה אין לערב את בתי המשפט בהכרעות ראשוניות במחלוקות הנתונות להשגה וערר, אלא על דרך הבקורת הערעורית או במסגרת עתירה לבג"צ שעניינן העמדת החלטתו של גוף הערר במבחן הביקורת השיפוטית" (שם).

8.        האם המקרה שלפנינו בא בגדרם של אותם מקרים חריגים, המעוררים שאלה בעלת חשיבות עקרונית? בית המשפט המחוזי השיב על שאלה זו בשלילה. מסקנה זו מקובלת היא אף עליי. מעיון בסיכומי המערערת שהוגשו לבית משפט זה עולה, כי היא עצמה הגדירה את בקשתה כבקשה טכנית קצרה לקביעת אישור הנכות הרטרואקטיבית של אמה המנוחה וכפועל יוצא מכך לקבלת החזר מס (ראו עמוד 6 לסיכומים בכתב מטעם המערערת, וכן עמ' 5 להחלטתו של בית המשפט המחוזי). בקשה שכזו מעצם טבעה אינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות עקרונית. זאת ועוד, מההתחקות אחר השתלשלות האירועים עולה, כי מאחר והמערערת הגישה למשיב בקשה להחזר מס עבור השנים 2001-2000, נדרש הוא לערוך למנוחה שומות מתוקנות לשנים אלו. לצורך קביעת אותן שומות מתוקנות התקיים דיון בפני המשיב. לאחר מכן, הוזמנה המערערת לדיון נוסף, אולם זו נמנעה מלהתייצב אליו. עיננו הרואות, כי המערערת פתחה בהליך לתיקון השומות, אלא שהיא נמנעה מלהתמיד ולצעוד בערוץ זה, שעה שלא השכילה להתייצב לדיונים בפני פקיד השומה, ובחרה להעלות את טענותיה ישירות בפני בית המשפט המחוזי בדרך של הגשת המרצת פתיחה. בנסיבות אלו, איני סבור כי יש לאפשר למערערת לפעול בערוץ מקביל, שלא על פי הדרך המקובלת בפקודה, תוך עקיפת המשיב ושעה שהיא נמנעה מלמצות את ההליכים בהם החלה בפניו. לבסוף, נתתי דעתי לכך שלגופו של עניין המחלוקת הניטשת בין הצדדים באשר לשאלה האם הכנסות המנוחה הינן הכנסות מ"יגיעה אישית" ועל כן הינה זכאית לפטור ממס הקבוע בסעיף 9(5)(א) לפקודה, הינה מחלוקת סביב עניין שומתי מובהק, המצריך בירורים עובדתיים, ושמטבעו מתאים לידון בפני המשיב. עוד אעיר, כי לעניינו אין זה מעלה ואין זה מוריד אם בקשתה של המערערת להחזר מס הייתה טכנית בלבד. שכן, על מנת להיעתר לבקשה זו נדרש המשיב לפעול בדרך של פתיחת השומות מחדש לשנים אלו, ולכן הדרך היחידה בה ניתן לנקוט במקרה זה היא בהתאם לאמור בסעיף 160(א) לחוק. הנה כי כן, ככל שהדברים נוגעים לבקשת המערערת להחזר מס עבור השנים 2001-2000, הרי שהדרך הנכונה להעלותה היתה באמצעות הגשת השגה וערר לפקיד השומה, ולא במסלול של המרצת פתיחה.

9.        אלא שבכך לא תם מסענו. המערערת אף מבקשת החזר מס עבור שנת 2002. אין חולק, כי בעת הגשת התובענה טרם הוצאה שומת מס לשנה זו. במקרה שכזה, בקשה לקבלת החזר מס זמני עד להוצאת השומה הסופית, מוגשת בהתאם לאמור בסעיף 159א(ב) לפקודה. סעיף זה מזכה נישום, בהתקיים תנאים מסוימים, בהחזר מס במקרה בו הוא שילם מס ביתר בהתאם לסכום בו הוא חייב על פי דו"ח שהוגש על ידו. החזר יתרת המס ייעשה תוך 90 יום מעת הגשת הדו"ח, או ביום 31 ביולי בשנת המס שלאחר שנת המס שלגביה הוגש הדו"ח. תכליתו העיקרית של הסעיף, כפי שעמד על כך בית משפט זה במקום אחר, היא למנוע עיכובים מיותרים בהחזרי המס הזמניים בשל התמשכות הליך הוצאת השומה (ע"א 3708/97 הארגון למימוש האמנה על בטחון סוציאלי נ' פקיד שומה ת"א (לא פורסם) פיסקה 6).

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ