בקשה לחלופת מעצר בגין עבירות רכוש

1.        ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 20.9.2007 לפיה יישאר העורר במעצר עד תום ההליכים נגדו.

2.        כנגד העורר, צעיר כבן 30, הוגשה בקשת מעצר עד תום ההליכים, בגין כתב אישום המייחס לו עבירת התפרצות לבית מגורים, גניבה והיזק לרכוש במזיד.

3.        בית משפט השלום בבאר שבע קבע בהחלטתו מיום 29.8.2007 כי מסוכנותו של העורר קמה מן העבר הפלילי שלו, מן העובדה שתלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי ומן העובדה שהוא מכחיש את ביצוע המעשה, למרות שבא-כוחו הודיע מפורשות כי יש ראיות לכאורה בדבר ביצוע העבירה ואף עומדת עילת מעצר. בנסיבות אלה, כך קבע בית המשפט, אין ליתן אמון בעורר המהווה סכנה לציבור ויש להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

4.        על ההחלטה האמורה הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בטענה כי היה מקום לאפשר לו להציג חלופת מעצר, במיוחד לאור העובדה שמדובר בעבירת רכוש. בית המשפט סקר את העבירות הקודמות של העורר ובכללן: עבירות אלימות, גרימת נזק לרכוש, התפרצות ועבירות על פקודת הסמים, והגיע לכלל מסקנה כי הוא חוזר ומבצע עבירות רכוש על-מנת לממן את השימוש בסמים. בית המשפט הוסיף וקבע כי אין ליתן כל אמון בעורר שיקיים תנאים מגבילים כלשהם היה וישוחרר לחלופת מעצר. לפיכך דחה בית המשפט את הערר.

5.        בבקשתו מבקש העורר מבית משפט זה להורות על שחרורו ממעצר לתנאי מעצר בית ובמידת הצורך אף לעבות חלופה זו באזיק אלקטרוני ובהפקדה כספית או לחלופין להחזיר את עניינו לבית משפט השלום על-מנת ששם תיבחנה חלופות המעצר אותן יציע. בא-כוחו של העורר טוען, כי על אף בקשתו מבית משפט השלום שלא להיכנס לבירור ראייתי של התיק עם העורר בשלב זה של ההליך, שכן ממילא הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, החל בית המשפט לברר עם העורר את פשר הימצאותן של טביעות אצבע בזירה. לטענתו, לא היה זה הוגן לעמת את העורר עם הראיות נגדו בתיק שכן אין זה השלב לבחון משקלן ומהימנותן של ראיות ועדויות וכן לא היה ספק כי העורר, ככל נאשם אחר בנסיבות דומות, ישמור על גרסתו.

6.        העורר סבור כי החלטת בית המשפט המחוזי בערר שהגיש על החלטת בית משפט השלום שגויה אף היא. לדבריו, בית המשפט לא דן בטענתו לפיה, לגופו של עניין, לא נבחנה כלל חלופת מעצר בעניינו ותחת זאת קבע בית המשפט כי נוכח הנסיבות אין מקום ליתן בעורר אמון בכל תנאים מגבילים שייקבעו. לטענתו, בעוד שנסיבותיו של העורר ועברו אינם נזקפים לזכותו בשאלה דנן, הרי שבטרם ייקבע מעצרו של נאשם עד תום ההליכים יש לשקול חלופות המעצר המוצעות על-ידו ולבחון האם יש בהן כדי להביא להפחתה ניכרת במידת מסוכנותו של הנאשם לציבור.

7.        באת כוח המשיבה, עו"ד פילובסקי, הצביעה על מסוכנותו הרבה של העורר אף שמדובר בעבירות רכוש "בלבד", דבר הבא לידי ביטוי בהרשעותיו הקודמות ובכך שביצע את העבירה רק חודש לאחר שחרורו ממאסר.

8.        איני רואה צורך להיכנס לשאלה של חילופי הדברים שהיו בין בית המשפט והמשיב בעניין הכחשת העבירה. נושא זה אינו רלבנטי להכרעה. הנחתי היא כי קיימות ראיות לכאורה. כפי שהודיע ב"כ העורר הן בבית משפט השלום והן בפני.

9.        השאלה הטעונה הכרעה היא אם נכון היה לקבוע בנסיבותיו של עניין זה כי אין מקום לכל חלופת מעצר, בלא בחינת החלופות המוצעות.

           אכן במקרים רבים קבענו כי לא בכל מקרה יש הצדקה לקבלת תסקיר מעצר. ישנם מצבים בהם כל חלופה אינה הולמת, ואין טעם בבקשת תסקיר (ראו בש"פ 8168/07 מדינת ישראל נ' בן צלאח (טרם פורסם, 26.9.2007) והאסמכתאות בו, בש"פ 8049/07 אזברגה נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 29.9.2007)) כשלעצמי איני משוכנעת שהמקרה שלפנינו הוא אכן מקרה כזה. אכן גם עבירות רכוש עשויות להצביע על מסוכנות על פי נסיבותיהן (ראו למשל בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268, 272 (1998), בש"פ 2153/06 סוס נ' מדינת ישראל, פס' 3 להחלטה (טרם פורסם, 13.3.2006)). ואולם למסקנה שאין כל אפשרות לחלופת מעצר, בלא בחינה קונקרטית יש להגיע בעבירות רכוש ביתר זהירות מאשר בעבירות שיש לגביהן חזקת מסוכנות. על כן מורה אני כי הדיון יוחזר לבית משפט השלום שיורה על קבלת תסקיר מעצר. איני מחווה דעה בשאלה אם לאחר קבלת תסקיר כזה יש לשחרר את העורר בחלופת מעצר או להורות על מעצרו עד תום ההליכים (ראו והשוו, בש"פ 7083/07 בירס נ' מדינת ישראל, פס' 3 להחלטה (טרם פורסם, 27.8.2007), בש"פ 317/06 אללוף נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 21.2.2006)).

           ניתנה היום, ‏‏‏כ"ה תשרי, תשס"ח (7.10.2007).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    עע

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il