בפ"ת 3923-11-15 מדינת ישראל נ' נגר

הובאה בפני בקשה שכותרתה: "בקשה לביטול איסור שימוש ברכב" שעניינה בקשה להחזרת רכב פרטי בבעלות בעלה של המבקשת, לאחר שהרכב היה מעורב בתאונת דרכים קטלנית, ביום 12/8/15, כאשר ברכב נהג בעלה של המבקשת.

ראוי להעיר כבר כעת כי הבקשה הוגשה על פי סעיף 57 לפקודת התעבורה כמפורט בכותרת לבקשה, אולם מצאתי כי הבקשה צריכה הייתה להיות מוגשת כבקשה להחזרת תפוס מכוח סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט – 1969 [להלן: "הפסד"פ"].

עוד ראוי לציין כי בשלב זה טרם הוגש כתב אישום וכן בדיון שנערך ביום 15/11/15 בבקשה קודמת שהגישה המשיבה להארכת הפסילה המנהלית של רישיון הנהיגה של הנהג, הגיעו הצדדים להסכמה כי תינתן ארכה בת 45 ימים נוספים לצורך סיום החקירה וההחלטה האם להגיש כתב אישום כנגד הנהג. בהתאם נדחתה אף ההחלטה בעניין הארכת הפסילה של רישיון הנהיגה שלו.

הרכב נשוא הבקשה "הוחרם" ע"י המשטרה והושם במגרש אחסנה מיד לאחר התאונה ביום 12/8/15 מאז חלפו כ-3.5 חודשים.

הרכב נתפס בידי בוחני את"ן ת"א כדין, כחלק מחקירת התאונה, בהתאם לסמכות המשטרה על פי סעיף 32 לפסד"פ על מנת לאפשר בחינה של הרכב. גם אם הרכב נתפס כדין, יש בוודאי מקום לבחון כיום בחלוף הזמן את המשך החזקתו בידי המשטרה.

על פי דין קיימות במקרה מסוג זה שתי עילות להמשך החזקת הרכב ע"י המשטרה: האחת – בהתאם לסעיף 32 לפסד"פ תפיסת הרכב כחפץ העשוי לשמש כראיה בהליך המשפטי; והעילה השנייה – בהתאם לסעיף 39 לפסד"פ והיא תפיסת הרכב במסגרת בקשה למתן צו חילוט.

אני סבור כי בחלוף כ-3.5 חודשים מתפיסת הרכב, היה בידי בוחני המשטרה די זמן על מנת לבחון את הרכב ולתעד ממנו את כל הממצאים הרלוונטיים.

מתוך טענות הצדדים, לא עולה כל טענה לכשל מכני או טכני ברכב, מכאן שלא ברור מדוע יש להמשיך להחזיק ברכב וכן לא ברור האם הרכב בעצמו צריך לשמש כראיה במשפט.

נוכח האמור אני סבור כי יש בהחלט מקום לבחון אפשרות השבת הרכב התפוס למבקשת, אשתו של הנהג בפועל, בשלב זה. לעניין זה אני סבור כי בהתאם לפסיקה שהציגה ב"כ המבקשת אכן למבקשת עצמה יש מעמד לצורך הבקשה, מתוקף היותה אשתו של בעל הרכב המקיימת משק בית משותף אתו, למרות שהרכב רשום על שם בעלה בלבד.

סיכומו של עניין, אני מורה בשלב זה כי קצין הבוחנים באת"ן ת"א יבחן בדחיפות את הצורך בהמשך החזקת הרכב.