בע"מ 288/15 פלוני נ' פלוני ואח'

1. בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 10.12.2014 (כב' סגן הנשיא ב' ארבל, כב' השופט הבכיר ז' הווארי וכב' השופט ש' אטרש) בעמ"ש 21865-10-13 ובע"א 17349-09-13, שהם ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בטבריה שניתן ביום 9.6.2013 בתמ"ש 30318-02-10 (כב' השופט א' זגורי).

תמצית הליכים קודמים

2. הסכסוך מושא כל ההליכים הנזכרים מעלה הוא מחלוקת בין שלושה אחים בשאלת העברת הזכויות בנחלה חקלאית במושב לאחר מות הוריהם. המשיב 1 בנה את ביתו על מגרש שסופח לנחלת ההורים, והוא טוען שהוענקו לו זכויות של "בן ממשיך" בנחלה כולה (להלן ייקרא גם: המשיב). מנגד, טוענים האחים האחרים, ובהם המבקש, שיש לחלק את הזכויות בנחלה באופן שווה בין שלושת האחים, כרצונם האחרון של ההורים שהובא בצוואת האם המנוחה.

3. בפסק דינו הנזכר לעיל קבע בית המשפט לענייני משפחה כי המשיב לא יוכר כבן ממשיך, וכי יש לכבד את הוראת הצוואה, לפיה הנחלה תימכר ושוויה יחולק בחלקים שווים בין האחים. יחד עם זאת, נקבע שיש לעשות כאמור תוך מזעור הפגיעה במשיב, שבנה את ביתו בנחלה ושילם בגינה תשלומים שונים. לפיכך קבע בית המשפט כי הזכויות בנחלה תועברנה על שם המשיב, שיוכל לבחור באחת משלוש חלופות למימוש זכויותיו: תשלום פיצוי לאחיו, תוך הותרת הזכויות במשק על שמו; מכירת הנחלה בשלמותה וחלוקת כספי המכירה, לאחר ניכוי הוצאות המכירה ושווי ביתו של המשיב; או פיצול מיידי של הנחלה, כך שהבית יירשם על שמו, יתר חלקי המקרקעין ימכרו לצד ג', וכספי המכירה יחולקו בחלקים שווים (פסקאות 180-178 לפסק הדין). בית המשפט חייב את המשיב להודיע תוך 60 ימים באיזו מן החלופות האמורות הוא בוחר, ומינה שמאי שיעריך את שווי הנחלה בנפרד מהמגרש עליו בנוי הבית. עוד קבע בית המשפט, כי 756,140 ₪ ששילם המשיב בגין חוב לבנק לאומי יקוזזו מתוך חלקו של המבקש בתמורת המשק שיימכר, וסכום של 31,393 ₪ יקוזז מחלקיהם של המבקש ושל האחות, המשיבה 2 לבקשה זו.

4. נגד פסק הדין הוגשו הערעורים ההדדיים האמורים לבית המשפט המחוזי בנצרת. בית המשפט המחוזי קבע כי לצדדים לא קמה עדיין זכות ערעור מוקנית, שכן כל עוד לא הודיע המשיב באיזו מהחלופות הוא בוחר והשמאי מטעם בית המשפט לא ביצע את מלאכתו, פסק דינו של בית המשפט לעניני משפחה אינו סופי, ו"לכל היותר מהווה משום 'החלטה אחרת', הטעונה השלמות שונות בטרם תבשיל לביצוע כהחלטה סופית ומלאה" (פסקה 7 לפסק הדין במחוזי). בנוסף נקבע שהכרעת בית המשפט לענייני משפחה בשאלת הקיזוזים הכספיים באה מבלי שלצדדים ניתנה האפשרות לטעון באופן סדור לגבי טענת המשיב בדבר סכומים המגיעים לו. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי להשיב את הענין לבית המשפט לענייני משפחה לצורך הכרעה בסוגיות שטרם הושלמו, לקביעה פוזיטיבית לגבי הדרך הראויה לעריכת קיזוז תשלומיו של המשיב ולפיקוח על השמאי שמונה. החלטה זו היא מושא הבקשה שלפני.

5. המבקש ממקד את בקשתו בהוראת בית המשפט המחוזי בענין הקיזוזים. בתמצית, נטען כי בקביעה זו התערב בית המשפט המחוזי בפסק הדין לגופו, למרות שקבע שפסק הדין אינו סופי ונמנע מלדון בערעורי הצדדים לגופם, וכי הוראת בית המשפט המחוזי לשמיעת ראיות לגבי סעד זה שלא נתבקש בערכאה דלמטה מקפחת את זכויותיו כבעל דין ומקנה יתרון בלתי הוגן למשיב. על כן, נטען, כי היה על בית המשפט המחוזי להחזיר את התיק לדיון בבית המשפט לענייני משפחה כפי שהוא, מבלי לקבוע קביעות לגופן של טענות הצדדים. 

           עוד טוען המבקש כי בקשתו לא מהווה דיון ב"גלגול שלישי" על החלטה של בית המשפט לענייני משפחה, אלא ערעור ראשון על פרט ספציפי בפסק הדין במחוזי. יחד עם זאת, הוא סבור, כי טענותיו מעוררות שאלות עקרוניות מהותית ביותר, היורדות לשורשם של סדרי הדין בערעורים וחורגות ממסגרת הדיון בין הצדדים, ולכן מצדיקות מתן רשות ערעור גם אם היה מדובר ב"גלגול שלישי". מעבר לכך, המבקש סבור שיש להתערב ולתקן את הפגם שנפל בפסק הדין במחוזי למען הצדק.

6. בתגובה לבקשה הודיעה המשיבה 2 על הסכמתה לקבלת הבקשה. המשיבות 5 ו-6 הודיעו כי אין להן עמדה בסכסוך בין האחים, והן משאירות את ההכרעה לשיקול דעתו של בית המשפט. המשיב 4 לא הגיש תשובה מטעמו, בשל שביתה בפרקליטות המדינה.

           המשיב 1, שהוא המשיב העיקרי לבקשה, מתנגד לקבלתה. לטענתו, אין ממש בטענות המבקש לפיהן חייב בית המשפט המחוזי את בית המשפט לענייני משפחה להרחיב חזית או לחרוג מכתבי הטענות. לגוף הענין הוא סבור כי החלטת בית המשפט המחוזי מוצדקת לגופה שכן גם אם התוצאה הסופית של ההליכים תהיה שעליו לפצות את אחיו, מן הצדק להפחית מהפיצויים את חלקם היחסי בהוצאות שהוציא מכיסו לשמירה ולהשבחה של הנחלה. לשיטתו, גם אם סטה בית המשפט מסדרי הדין על מנת להגיע לתוצאה צודקת זו, הוא היה רשא לעשות כן בהתאם לסעיף 8(א) לחוק בתי המשפט לעניני משפחה, התשנ"ה-1995 ולתקנה 258ב(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), ולכן אין מקום לתת רשות ערעור בנדון. בנוסף נטען, כי הבקשה לא מעלה שאלה משפטית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת, והיא בקשת סרק. מכאן, שקבלתה תהיה לא ראויה, במיוחד נוכח העובדה שהיא תוקפת החלטת ביניים, שניתן יהיה לערער עליה במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי.