בע"מ נ' גלזין ואח'

פסק דין

הצדדים בתיק זה הסכימו כי בית המשפט יפסוק לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984.

הצדדים היו חלוקים בשאלה האם תוצאת פסק הדין בבית המשפט לתביעות קטנות בעפולה מחייבת גם בתיק זה.

בדיון שהתקיים בבית המשפט לתביעות קטנות הסכימו הנתבע 1 והעד מטעם התובעת כי פסק הדין יוכרע על פי תוצאות בדיקת פוליגרף שתערך. הנתבע 1 נבדק ונמצא שאינו דובר אמת, ועל כן קבע בית המשפט לתביעות קטנות בפסק הדין כי דין תביעתו להדחות. עוד קבע בית המשפט כי אינו מקבל את טענות הנתבע 1 באשר לקבילות הבדיקה, וראו הנימוקים המפורט בפסק הדין שם.

בפסק הדין בע"א 61/84 יוסף ביאזי נ' אברהם לוי, פ"ד מב(1) 446 (1988) (להלן – עניין ביאזי) קבע בית המשפט, בדעת הרוב, כי הסכמת הצדדים שלפיה תוצאת בדיקת פוליגרף תכריע סכסוך ביניהם, מחייבת את בית המשפט.

בעניין ביאזי נדרש בית המשפט לשאלה אם יש ליתן תוקף להסכמת הצדדים שמחלוקת ביניהם תוכרע באמצעות בדיקת פוליגרף. דעת הרוב של כבוד השופט א' גולדברג, שאליה הצטרף כבוד השופט מ' אֵלון הייתה, כי יש ליתן תוקף להסכמה זו של הצדדים. על-פי עמדתם, הם לא נדרשו להכריע בשאלת קבילותה של בדיקת הפוליגרף, בשאלת אמינותה או בשאלה אם ראוי להשתמש באמצעי זה לשם הכרעה בעובדות. לדידם, הנושא שנדרשו להכריע בו היה רק אם יש מקום ליתן תוקף להסכמת הצדדים שלפיה סכסוך אזרחי יוכרע על-פי ממצאי בדיקת פוליגרף.

השופט א' גולדברג נימק את עמדתו בין השאר, בכך שבהליך אזרחי רשאים הצדדים לסטות מדיני הראיות ואף להסכים להכשיר ראייה פסולה. השופט מ' אֵלון הוסיף, כי אם נמצא שהצדדים הבינו את הסכמתם, אין כל פסול בסיום סכסוך על סמך ממצאי בדיקת פוליגרף. כך גם מן הטעם שמטרת ההליך השיפוטי במשפט אזרחי, היא פתרון סכסוך אזרחי וסיומו בעוד שבירור האמת, אינו אלא אמצעי להשגת פתרון זה. לפיכך אם בעלי הדין הסכימו על דרך לסיום הסכסוך, שוב אין בירור האמת משמש מטרה מבחינת ההליך השיפוטי וכי אין במניעת בירור האמת משום פגיעה בתקנת הציבור.

במקרה שבפניי, הסכימו הצדדים בבית המשפט לתביעות קטנות כי התביעה תוכרע על פי תוצאות הבדיקה, ומשמעותה הפשוטה של ההסכמה היא כי בית המשפט לא יידרש לראיות נוספות, אלא יכבד את הסכמת הצדדים אשר בחרו בדרך לסיום הסכסוך, קרי, שתוצאות הבדיקה לבדה הן שיכריעו.

אכן, הנתבעת 2 כאן לא היתה צד להליך בבית המשפט לתביעות קטנות, אולם הדבר אין בכך כדי לאיין את תוצאת פסק הדין או לפגום במשקלה של תוצאת הבדיקה, שכן הגרסה שהועמדה לבדיקת פוליגרף אינה גרסת הנתבעת עצמה אלא גרסת הנהג מטעמה, הוא הנתבע 1. הנתבעת 2 היא ממילא חליפתו של הנתבע 1 וזאת מכוח פוליסת הביטוח בין הצדדים, ועל כן התוצאה מחייבת גם את הנתבעת 2. בנוסף, לטעמי, יש בתוצאות בדיקת הפולגירף שנערכה משום ממצא פוזיטיבי שהצדדים הסכימו כי יחייב אותם.

לאור האמור לעיל אני מקבל את התביעה כנגד הנתבעת 2, שכן הנתבע 1 נמחק מכתב התביעה.

בהתאם להודעת הנתבעת ולאור קבלת התביעה אני קובע כי היא חבותה במישור היחסים בינה לבין הנתבע היא בשיעור 79%.

לפיכך , הנתבעת 2 תשלם לתובעת סך 25,020 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 20.10.10, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט בשיעור 17.7%.

ניתן היום, ט"ו שבט תשע"ד, 16 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: