בנק ערבי ישראלי בעמ נ' כיתה טובה בע"מ

החלטה

בפני התנגדות לביצוע שטר ובקשה להארכת מועד להגשתה, זאת ביחס לשני שיקים על סך 5,830 ₪ כל אחד, ליום 3/12/09 וליום 3/1/10. כמו כן, בפני תגובת המשיב לטענות ההתנגדות.

בתצהיר התומך בבקשה נטען, כי המבקשת הגיעה להסכם עם חברה בשם מכון פאי בע"מ, לפיו אותו מכון יעביר קורס פסיכומטרי לתלמידים של המבקשת, ובתמורה לכך תשלם המבקשת תשלום שסכומו המדוייק לא פורט, אך מבין השורות ניתן להבין כי מדובר בחמש המחאות על סך 5,830 ₪ כל אחת, כאשר שני השיקים נשוא ההתנגדות הם השניים האחרונים בסדרה. לטענת המבקשת, התלמידים בקורס שילמו בשיקים, אשר בחלקם חוללו. על רקע זה הוסכם בין המבקשת לבין מכון פאי בע"מ, כי המכון יגבה מהתלמידים את סכומי השיקים במזומן, ויעביר את הכספים אל המבקשת. על פי הנטען, למרות שמכון פאי בע"מ גבה כספים, אלו לא הועברו אל המבקשת, על אף פניותיה. על כן, מאחר והסכומים ששולמו למכון עלו על סכומי השיקים נשוא ההתנגדות, החליטה המבקשת לבטל את השיקים.

המשיב טוען, כי אין בטענות המבקשת כדי לפגוע בזכותו כאוחז כשורה, זאת מעבר לכך שטענות ההגנה לא פורטו מספיק.

לאחר ששקלתי את טענות המבקשת, הגעתי לכלל מסקנה, כי אין בפיה הגנה המצדיקה מתן רשות להתגונן.

המבקשת אינה טוענת לכשלון תמורה, שכן קורס הפסיכומטרי בעבורו ניתנו השיקים בוצע כמוסכם, ולכל הפחות אין למבקשת כל טענה בעניין זה. כל שטוענת המבקשת הוא, כי לאחר שהמכון קיבל לידיו כספים בסכום העולה על סכומי השיקים, ולא העביר את הכספים לידי המבקשת, בניגוד למוסכם, החליטה לבטל את השיקים.

המבקשת איננה טוענת, כי הוסכם שלאחר גביית הכספים מהתלמידים יוחזרו השיקים לידיה, אלא טוענת כי הוסכם שהכספים שנגבו הם שיועברו לידי המבקשת. לפיכך, אפילו לגרסת המבקשת עצמה, התשלום ע"י התלמידים לידי מכון פאי לא נועד לשמש לפירעון השיקים נשוא ההתנגדות, אלא לסילוק חובם של התלמידים כלפי המבקשת, כאשר מכון פאי בע"מ גובה את הכספים עבורה.

גירסתה של המבקשת אינה מעלה, איפוא, טענת הגנה אפשרית, אף לא טענת פירעון.

ברי, כי טענות המבקשת כוחן יפה אך ורק במישור היחסים שבינה לבין חברת מכון פאי בע"מ. מדובר בשיקים סחירים, אשר חזקה כי סוחרו כדין לידי המשיב, ואין בפי המבקשת כל טענה שהיא באשר לזכותו של המשיב לתבוע פירעון השיקים.

אשר על כן, אין למבקשת טענת הגנה שתוכל לעמוד מול תביעת המשיב, ועל כן דין התנגדותה להידחות.

משהגעתי למסקנה זו, לא מצאתי מקום לדון בנושא הארכת המועד, אשר אף הוא במחלוקת בין הצדדים.

בהתאם לתקנה 205(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, אינני מוצאת מקום לקבוע דיון במעמד הצדדים, ואני מורה על דחיית ההתנגדות מהטעמים שפורטו לעיל.

אני מחייבת את המבקשת בהוצאות המשיב בסך 700 ₪.

ניתנה היום, י"ז כסלו תשע"א, 24 נובמבר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: