בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עקיבא

החלטה

בפני ערעור על החלטת רשמת ההוצל"פ אורית יהלומי אשר קיבלה את הבקשה בטענת פרעתי, בהעדר המערער, והורתה לסגור את תיק ההוצל"פ תוך חיוב המערער בהוצאות בסך 20,000 ₪.

נגד המשיבה ניתן פסק דין אשר הוגש לביצוע בהוצל"פ בתיק הוצל"פ 03-15873-92-8. פסק הדין ניתן ביו ם 11.8.92 ותיק ההוצל"פ נפתח ביום 9.11.92.

בשלב כלשהו הגיעה המשיבה להסדר עם ב"כ המערער ולפיו שילמה סדרת המחאות בסכום כולל של 10,000 ₪. הצדדים חלוקים בשאלה האם הוסכם שבתשלום סכום זה יכוסה כל החוב שעמד באותה עת לפי תיק ההוצל"פ על כ- 25,000 ₪ או שמדובר בהסדר חלקי לפירעון חלק מהחוב. (פסק הדין ניתן על סכום של כ-8,700 ₪ + הוצאות ושכ"ט והגיע לסכום של כ-25,000 ₪ לאחר צירוף הריבית הבנקאית).

שנים רבות לא ננקטו הליכי הוצל"פ בתיק ובעקבות הוראת שעה שהורתה על סגירת תיק ההוצל"פ שלא נעשתה בהם פעילות תקופה ממושכת נסגר תיק ההוצל"פ.

ב"כ המערער ביקש לפתוח את התיק מחדש. לאחר זמן מה, המשיבה הגישה בקשה בטענת פרעתי המשיבה טענה כי הגיע להסדר כולל עם ב"כ המערער. דיון בבקשה נקבע ליום 11.10.12 (לאחר שמועד קודם שנקבע לדיון בוטל לבקשת המערער), והמערער לא התייצב. בהעדר התייצבות התקבלה הבקשה בטענת פרעתי בהחלטה ארוכה ומנומקת והמערער חוייב בתשלום הוצאות המשיבה בסך 20,000 ₪. כאמור, ב"כ המערער לא התייצב לדיון ולא המצהיר מטעמו ובנסיבות אילו, לאחר שהמשיבה ביקשה לקבל את בקשתה בטענת פרעתי, ניתנה החלטה ארוכה ומפורטת של כב' הרשמת.

המערער טוען כי הרשמת טעתה בהחלטתה שכן מדובר בהעדר הופעה שנבעה מטעות ולא מזלזול. הרשמת התעלמה מהליכי הוצל"פ שננקטו במשך השנים ומתרשומת שנעשתה במשרד ב"כ הזוכה בקשר לשיחה שהתנהלה עם המשיבה ביום 27.4.98 בעניין המשך תשלום החוב.

המערער טוען עוד כי שגתה הרשמת כאשר קבעה כי לא ננקטו הליכים במשך 14 שנים כאשר בפועל ננקטו הליכים בשנת 2001. לדבריו מדובר ב- 11 שנים שבהם לא ננקטו פעולות ולא ב- 14 שנים כפי שקבעה כב' הרשמת.

המערער טוען עוד כנגד תשלום ההוצאות הגבוה שהוטל עליו.

המשיבה טוענת כי אין מקום להתערב בהחלטת כב' הרשמת שניתנה כדין לאחר שהמערער לא התייצב ותך שקילת מלוא העובדות כפי שהן עולות מתיק ההוצל"פ עצמו ומהתנהלות המערער לאורך כל השנים.

הצדדים הוזמנו לדיון בו חזר כל אחד מהצדדים על טענותיו. לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת כב' הרשמת, למעט לענין ההוצאות שנקבעו לטובת המשיבה. החלטת כב' הרשמת ניתנה לאחר ששקלה היטב את טענות הצדדים ותוך התחשבוות בשנים הרבות בהם לא ננקטו הליכי הוצל"פ (ובענין זה לא חשוב אם מדובר ב- 14 שנים או ב- 11 שנים). ההחלטה נסמכה גם על כך שהמערער עצמו ביטל את ההליכים לאחר ההסדר אליו הגיע עם המשיבה וכן על כך שהמערער לא התייצב לדיון למרות שדיון קודם נדחה לבקשתו. הפסיקה אכן קובעת כי אי נקיטת הליכים משך שנים רבות יש בה כדי להעביר את הנטל על הזוכה לשכנע שהחוב לא נפרע, במיוחד כאשר ברור שבשלב כלשהו של ההליך הצדדים הגיעו להסדר שבעקבותיו בוטלו כל ההליכים ולאחריו לא ננקטו הליכים במשך שנים. מאידך, בהתחשב בכך שאי ההופעה לדיון לא נבעה מזלזול אלא מטעות כפי שפורט בערעור וכן בבקשות שהוגשו לכב' הרשמת ובהתחשב בכך שהמשיבה אינה מיוצגת ולפיכך ברור שההוצאות שנגרמו לה היו פחותות מאילו שנגרמים לצד מיוצג, ובהתחשב בכך שברור שהמשיבה לא שילמה, אף לטענתה את מלוא חובה למערער, אף שלדבריה שהתקבלו על ידי כב' הרשמת הוסכם בין הצדדים שבסכום ששילמה בפועל יהיה כדי לכסות את החוב כולו, לא היה מקום לקבוע הוצאות בסכום כה ניכר של 20,000 ₪.

הערעור איפוא נדחה ואולם סכום ההוצאות יופחת ויעמוד על סך של 2,000 ₪.

בנסיבות האמורות אין מקום למתן צו בעניין הוצאות הליך זה.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מההחלטה בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתנה היום, א' אדר תשע"ג, 11 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה