בנק לאומי לא התנה שירות בשירות

רקע

זו תביעה כספית שתובע בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "התובעת" או "הבנק") את לקוחותיו-שפירא מיכאל (להלן: "הנתבע" או "מר שפירא") והגב' שפירא שולמית (שניהם ביחד יקראו להלן: "הנתבעים" או "הלקוחות") בגין יתרות חובה  שלהם בבנק בחודש נובמבר 2002. החשבונות נפתחו ע"י לקוחות הבנק  בשנת 86, ולמרות דרישות הבנק, לא נפרעה היתרה ולפיכך הוגשה התביעה.

מנגד הנתבעים מעלים טענות הגנה שונות שעניינן בטענות "התניית שירות בשירות", דרך ניהול חשבון וחיובים שחויבו.

טענות התובעת

לטענת התובעת בשנת 1986 התנהל בסניף הבנק ברמת גן, חשבון חש"ק על שם הנתבעים שמספרו 34878/30 (להלן: "החשבון המשותף").

מחודש מרץ 93 ועד לחודש יולי 97 התנהל בבנק חשבון חח"ד נוסף ע"ש הנתבע 1 שמספרו 587500/33 (להלן: "החשבון העסקי") ובמועד הגשת התובענה היה חשבון זה סגור.

החשבון המשותף התנהל במסגרת אשראי של 5,000 עד 40,000 ש"ח והחשבון העסקי התנהל במסגרת האשראי של 6,000 ש"ח.

ביום 09.12.02 הגיש הבנק את התביעה דנא כנגד הנתבעים, כאשר יתרת חובם לבנק  עמדה ביום הגשת התובענה, על סך של 48,028 ש"ח.

הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן ועל פי הסכמת הצדדים, ניתנה רשות להתגונן, כאשר התצהיר שצורף בתמיכה לבקשה, ישמש ככתב הגנה.

א.         בכתב ההגנה העלו הנתבעים טענות, כי הבנק שכנע אותם לרכוש מניות ולצורך כך העמיד להם הלוואה ע"ס 60,000 ש"ח.

ב.         הנתבעים הוחתמו על הוראת קבע בסך של 1,500 ש"ח לחודש.

ג.          הבנק חייב את החשבון מבלי להסביר לנתבעים מה הם החיובים.

ד.         הבנק דרש את פירעון האשראי מיידי וללא כל התראה.

טענת הבנק - הנתבעים הרחיבו חזית, כאשר העלו טענה של התניית שירות בשירות בתצהירי העדות הראשית של הנתבעים, שכן טענה זו, לא בא זכרה בכתב ההגנה.

בנוסף טוענת התובעת, כי הנתבעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם להוכחת טענת התניית השירות בשירות ולא הביאו כל ראייה פוזיטיבית לקיומה של התניית שירות בשירות. עוד טוענת התובעת כי גם אם הייתה התניה כזו, הנתבעים לא הוכיחו קשר סיבתי בין השירות המבוקש לבין קיום התנאי ולא הוכיחו כל קורלציה בין מועדי העמדת האשראי ופתיחת תוכניות החיסכון. 

חוות דעת מומחה, שהוגשה ע"י הנתבעים, אין לה כל משקל ראייתי, דינה להיפסל ולפיכך יש לחייב את הנתבעים בחוב הנתבע.

טענות הנתבעים

הנתבעים טענו, כי הבנק רמס את זכויותיהם תוך הפרה של כל נורמות התנהגות ראויה וחובת נאמנות בסיסית ובפרט הוא רמס את חובת הנאמנות המוגברת המוטלת עליו כאיגוד בנקאי והכל תוך ניצול מצבם, מעמדם והשכלתם של הנתבעים, מצוקותיהם והסתמכותם והאמון שרכשו כלפי התובעת, בהיותה מוסד בנקאי.

הסתמכות זו של הנתבעים מקורה בכך שהינם לקוחות של הבנק במשך 30 שנה והם היו משוכנעים, כי הם מקבלים את הטיפול הטוב וההגון ביותר.