בנק הפועלים בע"מ נ' פלונית ואח'

האם בנסיבות פיטוריה של הנתבעת 1 (להלן – הנתבעת) היה מקום לשלול ממנה את פיצויי הפיטורים ותמורת ההודעה המוקדמת, האם התובע (להלן – התובע או הבנק) זכאי להשבת הכספים שהצטברו לזכות הנתבעת אצל הנתבעות 2-4 בגין פיצויי פיטורים ולהשבת כספי אופציות ומניות פאנטום ושאלת הפיצוי בגין עוגמת הנפש והפגיעה במוניטין – אלו השאלות העומדות לבירור במסגרת הליך זה.

רקע כללי והעובדות הרלבנטיות:

1. התובע הינו תאגיד בנקאי מסחרי בעל סניפים ברחבי הארץ.

    

2. הנתבעת הועסקה בבנק מיום 1.1.1997 ועד ליום 24.9.2020, מועד בו הסתיימה העסקתה עקב פיטוריה.

3. תפקידה האחרון של הנתבעת בבנק היה "בנקאי מומחה" במרכז מזומנים בתל-אביב (להלן – "ממ"ז").

    

4. במסגרת שירותי הבנק הניתנים ללקוחותיו הוא מאפשר, בין היתר, ללקוחות עסקיים, להפקיד מזומנים בשירות עצמי. במסגרת זו לקוחות הבנק מקימים עסקת הפקדה באתר הבנק, מצהירים על סכום ההפקדה ולאחר מכן מפקידים שקית עם ממסרים הכוללים שטרות במכונה ייעודית בסניף הבנק.

    

5. כעולה מתצהיר נציגת הבנק, גב' כרמית הרשקו (להלן – "גב' הרשקו") בראשית חודש 5/2020 פנה לקוח של הבנק, שהינו בעלים של בית קפה, וטען כי במספר מקרים בהם הפקיד כספים במזומן באמצעות ממסרים זוכה חשבונו בסכום נמוך מזה שהופקד בפועל.

    

6. לנוכח האמור נפתחה בדיקה בבנק ע"י מחלקת הביקורת הפנימית.

    

7. ביום 10.5.2020 נערך לנתבעת תשאול ע"י הביקורת הפנימית בבנק. התשאול שנערך לנתבעת הוקלט ובמסגרתו הכחישה הנתבעת בתחילה כי נטלה לכיסה כספים במזומן או בהמחאות (עמ' 4 לתמלול שורות 18-23) ואולם בהמשך ציינה, בין היתר, את הדברים הבאים:

    

   "אסף: ומה, מה מבחינת, בואי תפרטי לי מבחינת העבודה. אני מבין שיש פה כספים שאת לוקחת מהעבודה. מלקוחות, מהעבודה. יש לך מושג בכמה מדובר?

   פלונית: לא בהרבה ... ממש לא. (עמ' 9 שורות 13-16)

   ...

   אסף: לא הרבה? מתי זה התחיל?

   פלונית: ... (ממלמלת, לא ברור) חצי שנה, משהו כזה. (עמ' 9 שורות 19-20)

   ...

   אסף: מה זאת אומרת לא בהרבה?

   פלונית: שטר, שתיים.

   ...

   אסף: במשמרת? במה?

   פלונית: פעם או פעמיים בשבוע". (עמ' 10 שורות 2-7)

    

8. במעמד התשאול מסרה הנתבעת הודאה בכתב (נספח ת/12 לתצהיר גב' הרשקו) בו ציינה, כי "אני פלונית ת.ז. (-) ... שלקחתי מחשבונות לקוחות כספים שלא היו אמורים להיות שלי. כספים שהגיעו מתיקי ממסרים. מצהירה בזאת שבחצי שנה האחרונה כשהייתי במצוקה נפשית לקחתי פעמיים בשבוע בין שטר אחד לשניים. לא היו שותפים נוספים. מאוד מצטערת על מעשיי, מאוד לא הייתי רוצה להגיע למצב הזה, מכל לבי מתנצלת".

    

9. בסיום התשאול הוצאה הנתבעת לחופשה.

    

10. ביום 25.5.2020 הגיש הבנק תלונה במשטרה כנגד הנתבעת בדבר גניבה בידי עובד ממעבידו וקבלת דבר במרמה (נספח 1 לתצהיר גב' הרשקו).

     

11. ביום 9.6.2020 הוגשה כנגד הבנק בקשה לאישור תובענה ייצוגית בעניין פערים בין סכומי המזומן שהופקדו לבין הסכום שזוכה בחשבון הלקוח בבנק (נספח 6 לתצהיר גב' הרשקו).

     

12. במקביל הלקוח התראיין בכלי תקשורת שונים ושב על טענותיו (נספח 7 לתצהיר גב' הרשקו) ופתח עמוד ברשת החברתית "פייסבוק" בשם "נפגעי הבנקים – הפקדתי מזומן וזיכו אותי בפחות מהסכום שהפקדתי" (נספח 8 לתצהיר גב' הרשקו).

     

13. הבנק ערך טיוטת דו"ח ביקורת ובמסגרת התייחסות הנתבעת היא ציינה, כי "הנני פלונית, מאוד מתביישת ממה שעשיתי. מאוד קשה לי עם כל האירוע הזה. מבקשת מכל הלב סליחה. בתודה פלונית. אין לי התייחסות לנאמר בדוח. אני פשוט לא יודעת איך הגעתי למצב הזה. מתנצלת שוב". (נספח 14 לתצהיר גב' הרשקו).

     

14. ביום 19.8.2020 התקיימה בבנק וועדה לטיפול בדוחות ביקורת במסגרתה הומלץ לסיים את העסקתה של הנתבעת בכפוף לשימוע כדין ולשלול את כספי פיצויי הפיטורים (נספח 15 לתצהיר גב' הרשקו).

     

15. ביום 8.9.2020 הוצא לנתבעת זימון לשימוע (נספח 16 לתצהיר גב' הרשקו) שנקבע ליום 15.9.2020.

     

16. בתאריך 15.9.2020 נערך לנתבעת שימוע (נספח 17 לתצהיר גב' הרשקו). בהליך השימוע ציינה הנתבעת, בין היתר, כי האירועים אירעו עקב המצב בבית, היא לא יודעת מה גרם לה להגיע לכך וכי היא עשתה שטות, היא מתחרטת, אינה יודעת כיצד תוכל לפרנס 4 ילדים בעיקר בתקופת קורונה ו"זה נראה כאילו אני יורקת לצלחת שאכלתי ממנה ועוד להביא עו"ד זה נראה עוד יותר גרוע".

    בנוסף הציגה התובעת מכתב מטעמה של הנתבעת (נספח 18 לתצהיר גב' הרשקו) במסגרתו הודתה הנתבעת לבנק על העזרה, התמיכה וההבנה והביעה חרטה על מעשיה.

     

17. ביום 24.9.2020 הוצא לנתבעת מכתב פיטורים (נספח 19 לתצהיר גב' הרשקו) בו צוין, בין היתר, כי עבודת הנתבעת מופסקת לאלתר, ללא תשלום הודעה מוקדמת ותוך שלילת פיצויי הפיטורים. עוד צוין, כי הבנק יפעל לשלילת פיצויי הפיטורים שהצטברו על שמה של הנתבעת בקופות השונות וכי אין במכתב זה כדי למצות או לגרוע מכל זכות או טענה העומדות לבנק.

     

18. בתאריך 9.8.2021 נחקרה הנתבעת במשטרת ישראל (נספח 26). במסגרת חקירתה באזהרה הודתה הנתבעת, כי במהלך עבודתה בממ"ז גנבה מזומנים השייכים ללקוחות הבנק (תשובה 12); אם הנתבעת הייתה רואה עודף היא הייתה לוקחת אותו ומחביאה את השטרות בשרוול, בנעל ובפלאפון (תשובה 15); היו ימים בהם הנתבעת לקחה כספים ממספר לקוחות בנק (תשובות 17 ו-19); הנתבעת נטלה לכיסה שטרות בערכים שונים (תשובה 20); כאשר צוין בפניה, כי "מחומר החקירה עולה כי את גנבת כספי לקוחות של בנק הפועלים בסך כולל של 114,000 ₪" ציינה, כי "אין לי מילים. אני רק מתחרטת, זה הכל" (שאלה 27 ותשובה 28); הנתבעת אינה זוכרת כמה כסף גנבה בסך הכל (שאלה 29 ותשובה 30); הנתבעת זיהתה את עצמה בצילומים כאשר לקחה את הכסף (שאלות 32 עד תשובה 39); אישרה כי היא מעלה (תשובה 45) וציינה, כי היא הגיעה למצב בו נאלצה לגנוב כספים מהבנק עקב מצוקה כלכלית והתנהגות אלימה כלכלית ומילולית של בן הזוג (עמוד אחרון להודעה).

     

19. בעקבות חקירת משטרת ישראל הוגש כנגד הנתבעת כתב אישום (תפ 8089-03-22 מדינת ישראל נ' פלונית) ולאחר מכן הוגש כתב אישום מתוקן בו צוין, כי "במהלך עבודתה בבנק, בין השנים 2018 ועד 2020, ניצלה הנאשמת את תפקידה ואת האמון שנתנה בה הנהלת הבנק, וגנבה כספים מזומנים מתוך כספי הבנק שהופקדו אצלו על ידי לקוחותיו, בסכום של עשרות אלפי שקלים". (נספח 3 לתצהיר גב' הרשקו).

     

20. ביום 24.10.2022 נערך הסכם להסדר טיעון במסגרתו הנתבעת תודה ותורשע בעובדות כתב האישום המתוקן (נספח 4 לתצהיר גב' הרשקו).

     

21. ביום 30.10.2022 התקיים דיון בבית משפט השלום בתל-אביב בפני כב' השופט ירון גת ובו ניתנה הכרעת דין במסגרתה "על יסוד הודאת הנאשמת (הנתבעת – המותב) בכל העובדות הנטענות בכתב האישום המתוקן, אני מרשיע אותה בעבירה אחת של גניבה בידי עובד, עבירה לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז-1977". (נספח 5 לתצהיר גב' הרשקו).

     

22. ביום 22.5.2024 טענו המאשימה והנתבעת לעונש במסגרת ההליך הפלילי וניתן גזר דין בו צוין, בין היתר, כי "לאור כלל האמור לעיל, ולאחר עריכת איזון בין השיקולים לחומרה ולקולה ביחס לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, בפרט תוך שימת דגש ניכר על מצבה הנפשי של הנאשמת, סבורני כי יש למקם את עונשה של הנאשמת בתחתית מתחם העונש ההולם" ונגזרו על הנתבעת העונשים הבאים: מאסר למשך 3 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות, 3 חודשי מאסר על תנאי, קנס בסך 1,000 ₪ ופיצוי הבנק בסך 6,000 ₪.

     

    דיון והכרעה:

     

    הוכח כי הנתבעת מעלה בכספי הבנק:

23. בהתאם לפסיקת ביה"ד הארצי לעבודה (ע"ע (ארצי) 73201-06-20 ולדימיר בובילב – סטרטסיס בע"מ, 1.6.2022) (להלן – עניין בובילב) "מעסיק הטוען שעובדו ביצע מעשי מרמה או גניבה, עליו הנטל להוכיח את טענתו, ומדובר בנטל הוכחה מוגבר (ראו: דב"ע (ארצי) נה-60-3 אנואר חמיד - יעקב הלמן (5.7.95); ע"ע (ארצי) 17014-12-20‏ ‏ איליה אליהו אשורוב - אלונה הסעות והובלות בע"מ [פורסם בנבו] (9.8.21)). הטעם לכך נעוץ בטיבן של טענות אלה והשלכותיהן על שמו הטוב של העובד, ניקיון כפיו ויושרתו האישית".

     

24. נראה, כי אין מחלוקת בין הצדדים בדבר ביצוע מעשי מעילה וגניבה מהבנק ע"י הנתבעת.

     

    • ראשית, הנתבעת הגיעה לידי הסכם טיעון עם מדינת ישראל במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל בעניינה של הנתבעת (תפ 8089-03-22) במסגרתו הודתה הנתבעת בעובדות כתב האישום המתוקן כדלקמן (נספח 3 לתצהיר גב' הרשקו):

       

      "1. בתקופה הרלבנטית לכתב האישום עבדה הנאשמת במחלקת "מרכז מזומנים" בסניפי בנק הפועלים ברחוב רוטשילד בת"א והנגב 11 בת"א. במסגרת עבודתה טיפלה הנאשמת גם בהפקדות במזומן שהפקידו לקוחות הבנק באמצעות מעטפות להפקדת מזומנים.

      2. במהלך עבודתה בבנק, בין השנים 2018 ועד 2020, ניצלה הנאשמת את תפקידה ואת האמון שנתנה בה הנהלת הבנק, וגנבה כספים מזומנים מתוך כספי הבנק שהופקדו אצלו על ידי לקוחותיו, בסכום של עשרות אלפי שקלים.

      3. במעשיה האמורים גנבה הנאשמת כסף ממעבידה".

       

      ביום 30.10.22 ניתנה הכרעת דין ע"י כב' השופט ירון גת מבית משפט השלום בתל-אביב ולפיה "על יסוד הודאת הנאשמת בכל העובדות הנטענות בכתב האישום המתוקן, אני מרשיע אותה בעבירה אחת של גניבה בידי עובד, עבירה לפי סעיף 391 לחוק העונשין, התשל"ז-1977". (נספח 5 לתצהיר גב' הרשקו)

       

      בהקשר זה יצוין, כי בהתאם לסעיף 42א.(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 "הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי".

       

      בענייננו, פסק הדין בהליך הפלילי חלוט ולא נטען וממילא לא הוכח כי הוגש ערעור עליו; מדובר בהכרעת דין במסגרתה הורשעה הנתבעת בעבירה המיוחסת לה (גניבה בידי עובד) והנתבעת הינה אחת מבעלי הדין בהליך שבפנינו. בנסיבות אלו הממצאים והמסקנות בהכרעת הדין מהווים ראיה לכאורה בהליך שבפנינו.

      יצוין, כי הנתבעת לא הביאה ראיות סותרות לאמור ואף לא ביקשה לעשות כן כאמור בסעיף 42ג. לפקודת הראיות.

       

    • שנית, במסגרת התשאול הראשוני שנערך לנתבעת ע"י נציגי הבנק ובכללם מר אסף חייק לרנר (להלן – מר לרנר) (נספח 11ב' לתצהיר גב' הרשקו) אישרה הנתבעת, כי היא לקחה כספים מהלקוחות (אם כי לא הרבה לטענתה) וזאת במשך כחצי שנה, שטר או שניים, פעם או פעמיים בשבוע, כך לדבריה.

       

    • שלישית, במעמד התשאול מסרה הנתבעת הודאה בכתב (נספח 12 לתצהיר גב' הרשקו) בו ציינה, כי "אני פלונית ת.ז. (-) ... שלקחתי מחשבונות לקוחות כספים שלא היו אמורים להיות שלי. כספים שהגיעו מתיקי ממסרים. מצהירה בזאת שבחצי שנה האחרונה כשהייתי במצוקה נפשית לקחתי פעמיים בשבוע בין שטר אחד לשניים. לא היו שותפים נוספים. מאוד מצטערת על מעשיי, מאוד לא הייתי רוצה להגיע למצב הזה, מכל לבי מתנצלת".

       

    • רביעית, במסגרת תגובת הנתבעת לטיוטת דו"ח ביקורת שערך הבנק היא ציינה, כי "הנני פלונית, מאוד מתביישת ממה שעשיתי. מאוד קשה לי עם כל האירוע הזה. מבקשת מכל הלב סליחה. בתודה פלונית. אין לי התייחסות לנאמר בדוח. אני פשוט לא יודעת איך הגעתי למצב הזה. מתנצלת שוב". (נספח 14 לתצהיר גב' הרשקו).

       

    • חמישית, במסגרת חקירתה של הנתבעת במשטרת ישראל (נספח 26 לתצהיר גב' הרשקו) הודתה הנתבעת, כי במהלך עבודתה בממ"ז גנבה מזומנים השייכים ללקוחות הבנק, לקחה עודף והחביאה את השטרות בשרוול, בנעל ובפלאפון; היו ימים בהם הנתבעת לקחה כספים ממספר לקוחות בנק; הנתבעת נטלה לכיסה שטרות בערכים שונים; היא אינה זוכרת כמה כסף גנבה בסך הכל; הנתבעת זיהתה את עצמה בצילומים כאשר לקחה את הכסף ואישרה כי היא מעלה.

       

    • שישית, בחקירתה בפנינו אישרה הנתבעת, כי היא מעלה בכספים וכדבריה בהתייחס לאמירתה במסגרת הליך השימוע (עמ' 26 שורות 16-21):

       

      "עו"ד נוי: מה כוונתך נראה שאני יורקת לצלחת?

      העדה גב' פלונית: אני לא אמרתי שאני לא מעלתי, אני לא אמרתי שלא עשיתי טעות. אני מתחרטת עליה ואני משלמת מחיר מאוד כבד נפשי וגם פיזי, אני על הפנים. אני הודיתי שלקחתי, לא אמרתי כמה כספים לא כאלה גדולים כמו שציינתי. וכן אני אמרתי שזה לא יפה מה שעשיתי ואני ממש יורקת על הצלחת שממנה אכלתי. אני מודה, אני פשוט מודה".

      בהמשך העידה הנתבעת, כי היא החביאה את הכספים שגנבה בנעליים, בטלפון הנייד ובשרוול (עמ' 37 שורות 1-14), מעשי הגניבה לטענתה היו פעם בשבוע (עמ' 37 שורות 20-25) וכי הודאתה בכתב האישום בבית משפט השלום במסגרת ההליך הפלילי הייתה הודאת אמת (עמ' 39 שורות 2-4).

       

    • שביעית, בסיכומיה הודתה הנתבעת במעשים המיוחסים לה (סעיפים 1-4 לסיכומים) אלא שלגרסתה מדובר בהיקפים נמוכים בהרבה מהנטען ונסיבותיה האישיות ומצבה הנפשי הם שהביאו אותה לידי ביצוע מעשים כאמור.

       

25. לנוכח האמור מצאנו לקבוע, כי הבנק הוכיח בצורה ברורה וחד משמעית, כי במסגרת עבודתה של הנתבעת בבנק היא מעלה בכספים תוך ביצוע גניבה בידי עובד.

     

26. בהקשר זה יובהר, כי מעשיה של הנתבעת מהווים הפרה חמורה של חובת הנאמנות אותה חבה הנתבעת כלפי מעסיקה, הבנק וכלפי לקוחות הבנק. ראו בהקשר זה עב (ת"א) 2700/04 בסון זהבה – בנק לאומי לישראל בע"מ (17.8.09) שם נפסק, כי "מעשיה של התובעת הם מעשים של מעילה באמון הן כלפי הבנק והן כלפי לקוחות הבנק. מעילה באמון היא עבירה חמורה ביחסי עבודה המחויבים להיות מושתתים על אמון רב ובמיוחד כאשר מדובר ביחסים שבין עובד בנק לבנק. מעשיה של התובעת פגעו בתדמיתו של הבנק ובמידת האמון שרחשו לו הלקוחות תושבי חוץ. המעילה באמון בוצעה בגרעין הקשה של תפקידה של התובעת – תפקיד בו היושר ונאמנות הם מצרך ראשון במעלה בלעדיו אין".

    כן ראו עדותה של הנתבעת (עמ' 24 שורות 10-22) בה אישרה, כי ידוע לה שלקוחות הבנק נתנו אמון בפעולותיה, ציפו שהפעולות יבוצעו כראוי, סמכו על הנתבעת ועל הבנק וכי היא מבינה שתפקידה מחייב אמון מיוחד.

     

    היקף המעילה והנזקים שנגרמו לבנק עקב מעשים אלו

27. לטענת הבנק בסיכומיו נגרמו לו נזקים אדירים במספר רבדים: עלות המשאבים שהבנק השקיע באיתור מעשי המעילה; אובדן האמון והנזק התדמיתי בקרב לקוחות הבנק שהנתבעת גנבה את כספם; הבקשה לאישור התובענה כייצוגית והנזק הכספי הישיר שנגרם לבנק ממעשי הנתבעת.

    הנתבעת מנגד טענה, כי היקף הכספים שנגנבו היה קטן באופן משמעותי מזה לו טוען הבנק והכחישה את טענות הבנק בנדון תוך שציינה, כי אינה יודעת מה הסכום שבפועל נגנב.

     

28. במחלוקת שבין הבנק לנתבעת לעניין היקף המעילה והנזקים שנגרמו לבנק מצאנו להעדיף את גרסת הבנק ונפרט.

     

    • ראשית, מעדויות נציגי הבנק עלה, כי הבנק השקיע לא מעט כספים בניסיון לחשוף את מלוא מעשיה של הנתבעת שהשתרעו על תקופת עבודה לא קצרה. כך, במסגרת עדות גב' הרשקו, שלא נסתרה, היא העידה, כי לצורך איתור המעילה היה צריך לגייס שני פנסיונרים לצפייה בסרטונים שבוצעו במשך חצי שנה וכן מדריכים ומפקחים בממ"ז (עמ' 17 שורה 39 עד עמ' 18 שורה 4). כן ראו עדות מר לרנר בעמ' 4 שורות 35-38.

       

    • שנית, לא אמורה להיות מחלוקת, כי חשיפת מעשי הגניבה והמעילה הסבה נזק תדמיתי לבנק. הנתבעת טיפלה במאות לקוחות ולקוחות רבים ניזוקו עקב מעשיה של הנתבעת באופן שפגע באופן חמור בתדמית הבנק בעיני לקוחותיו.

       

    • שלישית, עקב מעשי המעילה הוגשה כנגד הבנק בקשה לאישור התובענה כייצוגית (נספח 6 לתצהיר גב' הרשקו) ואף התפרסמו פרסומים שונים במדיות השונות ובכלל זאת ב-mako, דהמרקר, תוכנית יום שישי ברשת 13 ובדף הפייסבוק "נפגעי הבנקים – הפקדתי מזומן וזיכו אותי בפחות מהסכום שהפקדתי" (נספחים 7 ו-8 לתצהיר גב' הרשקו). אין מחלוקת, כי הגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית ופרסומים במדיות השונות מסבים נזק רב לבנק הן תדמיתי והן ממוני עקב הצורך להתגונן כנגד בקשה כאמור (ראו בנדון עדות גב' הרשקו בעמ' 17 שורות 24-35).

       

    • רביעית, לעניין סכום המעילה בפועל טען הבנק, כי הוא הסתכם בסך 118,253 ₪ (סעיף 62 ונספח 25 לתצהיר גב' הרשקו). הנתבעת מנגד הודתה במסגרת ההליך הפלילי במעילה בשיעור של עשרות אלפי ₪ (יצוין כי בעדותה בעמ' 30 הנתבעת ציינה, כי לא ערכה כל רישום לגבי היקף המעילה וכי כאשר עומתה במשטרת ישראל עם הטענה לפיה גנבה 114,000 ₪ היא לא הכחישה זאת אלא הביעה חרטה).

      כך או כך, מדובר במעילה בסכום ניכר, שבוצעה במשך זמן רב (בהתאם לכתב האישום המתוקן מדובר בשנתיים ובהתאם לממצאי הבנק מדובר ב-4 שנים).

      יצוין, כי מעדות מר לרנר עולה, כי הכספים אליהם התייחס הבנק בנספח 10 התייחסו לנתבעת בלבד (עמ' 7 שורות 1-5) ובגין מעשי המעילה בוצעו העברות ללקוחות הבנק (עמ' 8 שורות 26-28) וכן מעדות גב' הרשקו בעמ' 14 שורות 27-38 עולה, כי התחקורים מתייחסים לנתבעת בלבד.

       

      שלילת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת

29. בעניין בובילב נקבע לגבי שלילת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת כדלקמן:

     

    ""סמכותו של בית הדין לעבודה לפסוק פיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים מכילה את הסמכות לשלול פיצויי פיטורים או להפחיתם בכפוף לתנאים המיוחדים שבסעיפים 16 ו 17 לחוק זה" (מתוך ע"ע (ארצי) 30448-10-18‏ ‏ מכנו - דין בע''מ - עופר יעקובי‏ [פורסם בנבו] (14.7.19)).

    93. בהיבט המהותי, שלילת פיצויי פיטורים או הפחתתם, שלא על פי הסכם קיבוצי, אפשרית על פי סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963, "בנסיבות המצדיקות" זאת ותוך שבית הדין מנחה עצמו על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים. שלילת דמי הודעה מוקדמת אפשרית לפי סעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א – 2001, "בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים". בע"ע (ארצי) 214-06 אלוניאל בע"מ - אלכסנדר צ'רניאקוב [פורסם בנבו] (31.5.07) קבע בית דין זה את השיקולים המנחים בסוגיית שלילת פיצויי הפיטורים ודמי ההודעה המוקדמת, וכך נאמר (פסקה 9, ההדגשות במקור):

    "בבוא בית הדין להכריע בשאלה האם ובאיזו מידה יש להפעיל את הסנקציה של שלילת פיצויי הפיטורים, ייתן דעתו לתכלית החוק, ויאזן בין השיקולים הנדרשים לעניין בנסיבות המקרה, לרבות השיקולים שלהלן:

    השיקולים לחומרה - חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון - המוּעצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה;

    השיקולים לקולא – אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה - עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו".

     

30. סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן – חוק פיצויי פיטורים) קובע, כי "בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים".

     

31. בפסק דין אלוניאל (סעיף 11) נפסק ע"י ביה"ד הארצי לעבודה כדלקמן:

     

    "לצורך הבחינה האם באים מעשיו של המשיב בגדר הוראותיהם של סעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים, ובהעדר הסכם קיבוצי החל על הצדדים ועל ענף העבודה, פנה בית הדין האזורי להסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים שהוא "הסכם קיבוצי כללי - תקנון העבודה" מיום 19.9.1962 (שתוקן ביום 18.6.1978) שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית (להלן: התקנון) [דב"ע ל/ 6-3 שמואלי נ' שרייר, פד"ע א' עמ' 76, דב"ע לה/17-3, לה/ 20-3 רחצוויג נ' טקס כץ, פד"ע ו' 393]. סעיפים 51 עד 53 לתקנון עוסקים ברשימת עבירות המשמעת והעונש הצפוי עליהן. עבירות המשמעת החמורות יותר מנויות בסעיף 53 לתקנון ובהן גניבה, מסירת סודות המעביד, הפרת משמעת חמורה, ועבירה פלילית חמורה. העונש המירבי על עבירות אלה הוא פיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים. במדרגי הביניים של הענישה, רשאי המעביד, להחליט על פיטורים תוך שלילה חלקית של הפיצויים".

     

32. לאחר שעיינו בחומר הראיות ושקלנו בכובד ראש את טענות הצדדים, מצאנו להורות על שלילה של 75% מפיצויי הפיטורים וזאת לנוכח חומרת המעשים שבוצעו ע"י הנתבעת מחד ונסיבותיה האישיות מאידך ונפרט.

     

     

     

    • חומרת המעשים בגינם פוטרה הנתבעת – אין מחלוקת, כי הנתבעת מעלה וגנבה כספים במשך זמן רב (לפחות שנתיים בהתאם להודאתה במסגרת ההליך הפלילי) ובסכומים ניכרים (לפחות עשרות אלפי ₪ כאמור בכתב האישום המתוקן).

      במקרה הנדון לא מדובר במעידה חד פעמית אלא במעשים שבוצעו לאורך זמן ובהיקפים נרחבים ותוך הפרת חובת הנאמנות המוגברת אותה חבה הנתבעת לבנק מהיותה עובדת בנק העוסקת בענייני כספים מדי יום ביומו.

      במעשיה כאמור הפרה הנתבעת משמעת באופן חמור ביותר עת ביצעה את מעשיה וברי, כי מעשיה של הנתבעת, מעבר לפגיעה במעסיק (הבנק) פגעו בלקוחות הבנק שסמכו על הבנק בשמירת כספם. עבודת פקידי בנק מצריכה מידה רבה מאוד של ניקיון כפיים ומעשים כגון דא עלולים לפגוע באמון הציבור בבנק תוך פגיעה בחיי הכלכלה. ראו בנדון פסיקת בית הדין הארצי לעבודה בתיק ע"ע 300075/96 אבלין (מימון) אליה – קליין בן ציון, (2.7.2001) שם נפסק, כי: "ככלל גניבה ממעביד נחשבת כעבירה חמורה הפוגעת ביחסי האמון המיוחדים הנובעים ממערכת יחסי העבודה ויש לראותה בחומרה יתרה" ותיק ע"ע 272/06 משה אוחנון – קליניק שיווק מזון (1986) בע"מ (23.7.07) שם צוין, כי: "יחסי עבודה הם יחסים קרובים בהם קיים משקע עמוק וחיוני של יחסי אמון בין עובד למעסיקו. עבודתו של עובד כרוכה, כמעט תמיד, בטיפול ברכוש של המעסיק וחובת הנאמנות הבסיסית שלו מחייבת לטפל ברכוש זה בזהירות ובהגינות ולא לשלוח בו יד. פגיעה מכוונת של עובד ברכוש מעבידו או גניבת רכוש זה מהווים הפרה יסודית של חוזה העבודה ומצדיקים פיטורים על אתר ושלילת פיצויי פיטורים" וכן תיק עב (ת"א) 2700/04 בסון זהבה – בנק לאומי לישראל בע"מ (17.8.09) (הרכב בראשות כב' השופט אילן איטח) שם נפסק, כי: "מעשיה של התובעת הם מעשים של מעילה באמון הן כלפי הבנק והן כלפי לקוחות הבנק. מעילה באמון היא עבירה חמורה ביחסי עבודה המחויבים להיות מושתתים על אמון רב ובמיוחד כאשר מדובר ביחסים שבין עובד בנק לבנק. מעשיה של התובעת פגעו בתדמיתו של הבנק ובמידת האמון שרחשו לו הלקוחות תושבי חוץ. המעילה באמון בוצעה בגרעין הקשה של תפקידה של התובעת – תפקיד בו היושר ונאמנות הם מצרך ראשון במעלה בלעדיו אין. לפיכך לאחר ששקלנו את חומרת העבירות, את העובדה שאין מדובר בעבירה חד פעמית של התובעת, את הפגיעה העצומה בבנק ואת הצורך בהרתעת עובדים אחרים של הבנק אנו סבורים שיש לשלול את מלוא זכאותה של התובעת לפיצויי פיטורים אפילו תפורש חוקת העבודה כקובעת 'גבול עליון' בלבד".

       

       

    • הנזק שנגרם לבנק או שעלול להיגרם לו עקב מעשיה של הנתבעת, היקפו והשלכותיו – כאמור, מחומר הראיות עלה, כי לבנק נגרמו ועלולים להיגרם נזקים ניכרים ברבדים שונים ובכלל זאת עלות בחינת הממצאים השונים, טיפול בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, נזקים תדמיתיים הנובעים מפרסום הפרשה ומאובדן אמון הלקוחות בבנק והשבת כספים ללקוחות הבנק.

       

    • משך הזמן ומספר הפעמים שביצעה הנתבעת את מעשיה – כמפורט לעיל, מדובר בתקופה ארוכה ביותר בה בוצעו המעשים (לפחות שנתיים) כאשר במהלך תקופה זו בוצעו עשרות ומאות מעשי מעילה וגניבה, כאשר אף לגרסת הנתבעת מדובר במעילה בעשרות אלפי ₪ כאשר לטענתה בכל פעם נטלה שטר או שניים.

       

    • תקופת עבודתה של הנתבעת, מעמדה ומידת האמון הנובעת ממנו – הנתבעת עבדה בבנק במשך שנים רבות. תקופת העבודה הארוכה של הנתבעת בבנק העצימה מן הסתם את מידת האמון שהבנק נתן בנתבעת ומנגד אף העצימה את הפגיעה בבנק ואת הפרת האמון מצידה של הנתבעת.

       

    • השפעת התנהגות הנתבעת והמעשים שביצעה על יחסי העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה – נראה כי אין מחלוקת שהתנהלות הנתבעת חמורה, בעיקר כאשר מדובר בגוף פיננסי האמון על כספי הציבור. בנסיבות אלו לפסיקת ביה"ד בנדון אמור להיות מסר מרתיע שמטרתו להרתיע עובדים אחרים לבל ינהגו בדרך דומה.

       

33. מנגד, לא נעלמו מעינינו השיקולים לקולא ובכלל זאת אופן ביצוע העבודה של הנתבעת במהלך תקופת עבודתה ועד לשנים בהן החלו מעשי המעילה; תקופת העבודה הארוכה של הנתבעת בבנק העולה על שני עשורים וכפועל יוצא מכך עוצמת הפגיעה הצפויה בנתבעת ובמשפחתה עקב שלילת פיצויי הפיטורים; נסיבותיה האישיות ובכלל זאת יחסיה של הנתבעת עם בן זוגה ומצבה הרפואי (ראו חוות דעת רפואית מיום 27.1.22 (נספח 6 לתצהיר הנתבעת), דו"ח עובדת סוציאלית מיום 31.5.22 (נספח 7 לתצהיר הנתבעת) ותיעוד רפואי נוסף (נספח 8 לתצהיר הנתבעת)) לרבות אחוזי נכותה הגבוהים (83% לצמיתות כאמור באישור המוסד לביטוח לאומי מיום 16.3.25); גילה; יכולת ההשתכרות שלה בעתיד והיותה בעלת המשמורת על ילדיה הקטינים (ראו פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה – נספח 5 לתצהיר הנתבעת).

    יצוין, כי אף בית משפט השלום היה ער לנסיבות כאמור וציין, כי "הנאשמת לא הייתה עובדת בכירה בתפקידה וכי מעשיה לא כללו גם מעשים נלווים של מרמה וזיוף ולא אופיינו בתחכום רב במיוחד. עוד יש לשקול כי מעשי הנאשמת בוצעו לאחר שעבדה במשך כעשרים ושש שנים בבנק ללא דופי. מעשי הנאשמת בוצעו על רקע מצוקה אישית, משפחתית, כלכלית ונפשית חריגה וייחודית, שנבעה מהיותה קורבן לאלימות זוגית מתמשכת באותה העת. כעולה מתסקירי שירות המבחן, הנאשמת ביצעה את העבירות על מנת להתמודד עם הקשיים האמורים ולשרוד כלכלית. ... לנאשמת אף נקבעו אחוזי נכות מהביטוח הלאומי בשל מצבה. כאמור גם מצבה הבריאותי של הנאשמת הדרדר בעקבות ההדרדרות במצבה הנפשי והנאשמת מצויה בטיפול רפואי ונפשי אינטנסיבי בעת האחרונה".

     

34. בנסיבות אלו ולאחר עריכת איזון בין השיקולים לחומרה לבין השיקולים לקולא ותוך התחשבות בכך שכספי התגמולים (חלק עובד ומעסיק) נותרו ברשות הנתבעת וכי היא מתפרנסת (סעיף 6 לסיכומיה), מצאנו לשלול מהנתבעת 75% מפיצויי הפיטורים.

     

35. לנוכח האמור ניתן בזאת צו הצהרתי ולפיו בנסיבות סיום עבודת הנתבעת ישללו ממנה 75% מפיצויי פיטורים.

    הננו מורים לנתבעות 2-4 להעביר לידי הבנק את הכספים שהצטברו אצלן בגין פיצויי פיטורים עבור הנתבעת וזאת בהתאם לנהלי הנתבעות 2-4.

    התובע ישלם לנתבעת 25% מפיצויי הפיטורים ויהא רשאי לקזז מתשלום זה את חובה של הנתבעת כלפי התובע כאמור בפסק הדין.

     

36. לעניין שלילת תמורת ההודעה המוקדמת יצוין, כי בהתאם לסעיף 10(2) לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 מעסיק אינו חב בתשלום תמורת הודעה מוקדמת "... בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים, או על פי החלטת בית דין למשמעת אשר הורה על פיטורים בלא פיצויים מכוח הוראות חיקוק הקובע שיפוט משמעתי".

    מעבר לכך שכאמור לעיל נשללו מהנתבעת 75% מפיצויי הפיטורים, הרי שבנסיבות פיטוריה של הנתבעת, אין לדרוש מהבנק להמשיך להעסיקה והוא היה רשאי להפסיק את עבודתה של הנתבעת לאלתר תוך שלילה מלאה של תמורת ההודעה המוקדמת.

     

     

    פיצוי בגין עוגמת נפש ונזקים תדמיתיים ומוניטין 

37. כאמור בפסק דין בובילב (סעיף 86) "בית הדין מוסמך להושיט לנפגע מגניבה פיצוי בגין נזק שאינו ממוני מכוח סעיף 13 לחוק החוזים (תרופות). ..... פיצוי זה מבטא את שאט הנפש ממעשה הגניבה, ולכן פסיקתו היא בזיקה לחומרת המעשים. במצבים בהם האפשרות המסתברת יותר היא שהגניבה המוכחת אינה מעידה חד פעמית, אלא חלק מסדרת מעשי גניבה שנעשו בעבר, אך קיים קושי בקביעת ממצא לגבי הנתונים העובדתיים, החיוניים לכימות הנזק. מבלי להתיימר למצות, בעת קביעת שיעור הפיצוי שאינו ממוני ניתן לשקול, בין היתר, אם המדובר במעשה בודד או מספר מעשים, וככל שהמדובר במספר מעשים תדירותם ומשכם הכולל; היקף הגניבה או שוויה; במצבים בהם קשה להתחקות אחר הנתונים העובדתיים הדרושים לקביעת שיעור הפיצוי באופן אריתמטי - היחס בין היקף הפיצוי הממוני לבין היקף הגניבה המשוער וזאת על מנת לצמצם את הסיכון לתת-פיצוי; סוג העיסוק ומעמדו של העובד; הסיבה שהביאה את העובד לגזול את רכוש המעסיק; המאמצים, ככל שנעשו, על ידי העובד להקלת נזקי הגניבה; התנהלותו הדיונית של העובד; ועוד".

     

38. במקרה דנן אנו סבורים, כי עלה בידי הבנק להוכיח כי מעשי הנתבעת היו חמורים וכי לא מדובר היה במעידה חד פעמית אלא במעשים רבים שנעשו באופן תדיר ולאורך תקופת זמן ארוכה. מעשים אלו גרמו לנזקים תדמיתיים לבנק, לרבות לנוכח הפרסום במדיות השונות.

    אכן קיים קושי מסוים בגילוי היקף הגניבה המדויק ושוויה ואף היה קושי להתחקות אחר הנתונים העובדתיים הדרושים לצורך קביעת שיעור הפיצוי באופן אריתמטי כאמור בפסיקה לנוכח היעדר רישום לגבי סכומי המעילה ואולם לנוכח כך שהבנק הצביע ולו בשלב זה על היקף המעילה (לדבריו כ-118,000 ₪), הנסיבות האישיות שלטענת הנתבעת הביאו אותה לביצוע מעשיה, הודאת הנתבעת במעשיה במסגרת ההליך הפלילי, האפשרות שחלק מנזקי הבנק נגרמו עקב מעשי עובדת אחרת והבקשה לפיצול סעדים שהתקבלה – מצאנו להעמיד את הפיצוי על סך 50,000 ₪.

     

     

     

     

     

     

    השבת כספי האופציות ומניות הפאנטום:

39. לטענת הבנק, לנוכח מעשי המעילה והגניבה של הנתבעת הוא זכאי לכך שהנתבעת תשיב את מלוא הסכומים ששולמו לה בגין אופציות ומניות פאנטום. לדבריו, בבנק הונהגה תכנית הקצאת אופציות לעובדים קבועים ולעובדים בחוזה אישי במהלך השנים 2004-2012 ומשנת 2013 ועד לשנת 2019 הונהגה בבנק תוכנית הקצאת מניות פאנטום. לטענת הבנק הקצאת המניות ומניות הפאנטום והאפשרות למימושן תלויה בתנאים ובראש בראשונה בתנאי לפיו העובד לא סיים את העסקתו בבנק בנסיבות שניתן לשלול בהן פיצויי פיטורים.

     

40. הנתבעת טענה בסיכומיה (סעיפים 32-33), כי יש לדחות את תביעת הבנק על הסף מחמת התיישנות ואף לגופו של עניין בהתאם להסכם האופציות והסכם מניות הפאנטום.

     

41. לאחר שעיינו במסמכים השונים ושקלנו את טענות הצדדים מצאנו לדחות את תביעתו של הבנק בנדון.

     

    אופציות:

    • ספק בעינינו אם חלה התיישנות כטענת הנתבעת.

      כעולה מתצהירה של גב' הרשקו, שלא נסתר, הנתבעת קיבלה אופציות החל מחודש ינואר 2008 ועד לחודש ינואר 2016 (סעיף 54 לתצהיר). אופציות שניתנו עד 7 שנים טרם מועד הגשת התביעה ממילא התביעה בגינם לא התיישנה ולגבי אופציות שניתנו קודם לכן אנו סבורים, כי חלה הוראת סעיף 7 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 הקובעת, כי "מרוץ תקופת ההתיישנות של תביעה יושעה כל עוד נמנע התובע מלהגיש תובענה בשל כך שהנתבע, או מי מטעמו, מטעה ביודעין את התובע, מפעיל נגדו כוח, מאיים עליו או מנצל את מצוקתו; לעניין זה, "הטעיה" – לרבות בדרך של אי-גילוי ביודעין של עובדה מהעובדות המהוות את עילת התובענה", שכן גילוי מעשי המעילה ארע רק במחצית שנת 2020 על אף שהמעשים החלו עוד בשנת 2018 לכל הפחות.

       

    • עם זאת, לגופו של עניין, אנו סבורים, כי אין מקום להשבת כספי האופציות.

       

      סעיף 6.1.4 להסכם האופציות (נספח 23 לתצהיר גב' הרשקו) עליו מסתמך הבנק קובע, כי "למרות האמור לעיל, אם פוטר הניצע בנסיבות שבהן אינו זכאי לפיצויי פיטורין כאמור בחוק פיצויי פיטורין, התשכ"ג-1963, וכפוף לכל דין, תפקענה כל האופציות שהוקצו לו על פי תוכנית זו, לרבות אופציות שהסתיימה תקופת ההבשלה שלהן".

      מעיון בסעיף 6.1.4 עולה, כי לבנק לא קמה זכות להשבת כספים בשווי האופציות אלא הוא רשאי להפקיע את האופציות וכי הפקעת האופציות יכולה להיעשות רק לגבי אופציות שטרם מומשו ובמקרה זה הוכח, כי כל האופציות מומשו (עדותה של גב' הרשקו בעמ' 20 שורות 11-17).

      מעבר לאמור יצוין, כי גב' הרשקו אישרה בעדותה שהסכם האופציות לא מציין שניתן להורות על השבת כספים אלא על פקיעת האופציות, ברם התכלית היא חיזוק הקשר בין העובד לבנק (עמ' 20 שורות 18-25). כן ראו עדותה של גב' הרשקו בעמ' 20 שורות 33-35.

      בנסיבות אלו אנו סבורים, כי לא קמה לבנק זכאות להשבת כספי האופציות.

       

      מניות פאנטום:

    • בהתאם לטבלה שהוצגה בסעיף 54 לתצהירה של גב' הרשקו, הנתבעת קיבלה מניות פאנטום בין חודש 2/2019 עד 2/2020. לנוכח האמור, אנו סבורים כי תביעת הבנק לא התיישנה.

       

    • עם זאת, אנו סבורים כי לגופו של עניין אין מקום להיעתר לתביעת הבנק.

      סעיף 4.1.4 להסכם הפאנטום (נספח 24 לתצהיר גב' הרשקו) קובע, כי "למרות האמור לעיל, אם פוטר הניצע בנסיבות שבהן אינו זכאי לפיצויי פיטורין כאמור בחוק פיצויי פיטורין, התשכ"ג-1963, וכפוף לכל דין, יאבד הניצע באופן מיידי את כל זכויותיו בקשר עם מניות הפאנטום ולא יהיה זכאי לממשן כלל, בין אם חלף מועד ההבשלה בגינן ובין אם לאו".

      מעיון בסעיף 4.1.4 להסכם הפאנטום עולה, כי הבנק זכאי להפקיע את המניות ככל והן טרם מומשו. המניות ו/או שווין אינו ניתן להשבה לבנק לאחר מימושן ותשלומן. לנוכח הבהרת הנתבעת כי המניות מומשו זה מכבר (סעיף 33ב2 לסיכומיה), הרי שהבנק לא זכאי לקבל את שווין על אף נסיבות הפסקת עבודתה של הנתבעת. מעבר לאמור, בהסכם הפאנטום אין כל הוראה לפיה קמה לבנק זכאות להשבה של כספים בגין מניות שכבר מומשו בטרם הפיטורים.

      בהקשר זה יצוין, כי גב' הרשקו העידה (עמ' 21 שורות 1-9) כי המניות מומשו.

      לנוכח האמור מצאנו כי לא קמה לבנק הזכאות להשבה בגין מניות הפאנטום שמומשו.

       

      סוף דבר: 

42. התביעה מתקבלת בחלקה כמפורט לעיל.

    • ניתן בזאת צו הצהרתי ולפיו בנסיבות סיום עבודת הנתבעת ישללו ממנה 75% מפיצויי פיטורים וכי היא אינה זכאית לתמורת הודעה מוקדמת.

      הננו מורים לנתבעות 2-4 להעביר לידי הבנק את הכספים שהצטברו אצלן בגין פיצויי פיטורים עבור הנתבעת וזאת לאחר ניכוי מיסים כמתחייב ובהתאם לנהלי הנתבעות 2-4.

      התובע יהא רשאי לקזז מתשלום פיצויי הפיטורים (25%) את חובה של הנתבעת כלפי התובע כאמור בפסק הדין.

    • הנתבעת תפצה את הבנק בגין הפגיעה התדמיתית והפגיעה במוניטין בסך 50,000 ₪.

    • תביעת הבנק להשבת כספי האופציות ומניות הפאנטום נדחית.

       

43. הנתבעת תישא בהוצאות הבנק בסך 10,000 ₪ לרבות בגין אגרת משפט וכן תישא בשכ"ט עו"ד הבנק בסך 15,000 ₪.

     

    זכות ערעור לביה"ד הארצי לעבודה בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין בידי הצד המבקש לעשות כן.

     

    ניתן היום, י"ז טבת תשפ"ו, (06 ינואר 2026), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

    נ.צ. (עובדים) , מר דוד זיו		אלעד שביון, שופט - אב"ד		נ.צ. (מעסיקים) , מר יוחנן צבי צנגן